דו קרב: חמות מול כלה

החמות והאישה ניצבות זו מול זו,
ולאו דווקא מתוך אהבת חברה
לרעותה. מה עושה הבעל במצב כזה?
ומי קודמת למי?

ערך ועיבד: הרב אליעזר רפאל ברוידא

השלום והברכה, חלק 4

הורים יקרים: שלום!

ישנה סיטואציה מוכרת, לצערנו, שהיא ניסיון בפני עצמו, והדרך בה הבעל מגיב חשובה מאוד לשלום הבית. המדובר במצבים בהם האישה מתלוננת בפני בעלה על אמו, חמותה, ומטיחה בפניו את רגשותיה בעניין. גם כאן, הבעל חייב לזכור שהדבר החשוב ביותר שעליו לשמור הוא השלום עם אשתו. למרות הכאב שבדבר – שמיעת דיבוריה השליליים של אשתו על הוריו, עליו להתעלות על עצמו ועל הצער שהוא חש ולא להגיב על דבריה. עליו לתת לאשתו את ההרגשה שהוא מבין אותה ועומד לצידה.

לכאורה, נראה שהוא מתפשר ואף מוחל על כבוד הוריו לטובת שלום-הבית, אבל אין זה כך. הכבוד הגדול ביותר שאדם יכול להעניק להוריו הוא הידיעה שבנם חי בשלום וביתו מצליח. השלום והאהבה שהוא יפגין כלפי אשתו יקלו ויעזרו לו מאוד לפייס אותה. בדרך זו יצליח הבעל להשכין שלום בין אשתו להוריו. כאשר האישה מרגישה שבעלה עומד לצידה באופן מוחלט, הדברים שגרמו לכעס יאבדו את העוקץ שלהם. ואם עדיין יהיו לה תלונות על חמותה, היא תבין שזה לא יהיה הוגן מצידה לצאת לקרב, שאינו הוגן בעליל, נגד בעל הרוחש לה כבוד, שכל רצונו הוא רק לשמור על שלום ביתם. היא לא תרצה להקריב שלום בית נפלא שכזה, לכן היא תמצא דרך ליישב את ההדורים עם הורי בעלה.

אם בעל שם את כבודם של הוריו לפני שלום הבית שלו, הוא יפסיד את שניהם. הורים סובלים מאוד כאשר נודע להם שהקשר של ילדיהם עם בני-זוגם נכשל. עיקר הכבוד שהילדים מעניקים להוריהם הוא ההימנעות מגרימת צער וייסורים להורים (תלמוד, יומא פו). כאשר ההורים יודעים שבנם לא מסתדר עם אשתו, הם מצטערים מאוד, והידיעה שהריבים עם אשתו נובעים מרצונו של הבן/בת להגן על כבודם אינה מנחמת אותם כלל! אדרבה, הורים נבונים יעדיפו (ובשמחה!) למחול על כבודם, אם זה מה שיעשה שלום בבית ילדיהם.

האישה מטבעה רגשנית יותר. באישה פועל בעיקר כוח הרגש, ובבעל שולט יותר השכל (חכמה ומוסר קפ"ו). שוני זה מחלקם בכל תחומי החיים – מהקל והפשוט ועד לדברים עצומים וגדולים, כגון השלום בביתם. לכן, אם האישה חשה צער מחמותה, קשה לה מאוד לאזן ולאמוד בצורה אובייקטיבית את המצב. כאן השמירה על השלום בבית מוטלת על הבעל, שמסוגל להתבונן על המצב בלי רגשנות. הוא חייב לזכור שהכבוד הגדול ביותר שהוא יכול להעניק להוריו הוא – שהוריו ידעו שחיי הנישואין שלו שלווים ורגועים, וכמובן, שיש שלום בינו לבין אשתו, או בין בתם לבעלה.

כך זה צריך להיות

יש מצב, על פי דברי הרמב"ם (הלכות נישואין יז) שמתפתחת שנאה, תחרות וקנאה בין נשים, מצב שהוא מעין חוק טבע, והמדובר לרוב בין כלה לחמותה ובין כלה לגיסתה. תלונותיה של האישה נגד החמות והגיסה, על פי דברי הרמב"ם, הם מצב טבעי. הבעל צריך להקדים ולעמוד לצד אשתו, ומתוך כך הוא מפייס ומרגיע אותה, ורק אחר כך לנסות לגשר ביניהן ולמצוא את הפתרון לבעיה בדרך של שלום.

אם הבעל לא פועל כך, וכתוצאה מכך האישה מגיעה למסקנה שבעלה לא מבין אותה כלל, אלא מגבה את אמו ואחותו, עליו לדעת שהוא הורס כפשוטו את הקשר עם אשתו. האישה צריכה להיות בעדיפות ראשונה בחייו! ואם לא – היא נפגעת ונעשית מרירה. ייקח זמן עד שהכעס כלפי בעלה ידעך, מכיוון שהיא מרגישה שהוא נטש אותה ומרד בה. כעת הבעל נשאר בלי שלום בית ובלי שלום עם הוריו.

השלום קודם לכל! רק בעזרת השלום אפשר למצוא פתרונות לבעיות וקשיים שמתעוררים במהלך החיים הזוגיים. בכל מצב הבעל צריך להרגיע את אשתו עם הידיעה שהיא קודמת לכל, ושהוא לא יאפשר לשום דבר בעולם להפריד ביניהם.

כל דרכיה שלום

סיטואציה מוכרת נוספת, ומאוד רגישה, היא כאשר האישה עוברת על דברי התורה וחוקיה, ונראה שיש צורך להוכיחה ואפילו לגעור בה. גם כאן, השלום קודם לכל. כל עוד יש שלום, השם יגלה אליה סבלנות, כפי שאומר המדרש (במדבר רבה יא):

גדול הוא השלום שהוא שקול כנגד הכל, כמו שאומרים "עושה שלום"… ורק אחר כך "ובורא את הכל". רבי אלעזר בן רבי אליעזר הקפר אומר, אף שישראל עובדים עבודה זרה, אך יש שלום ביניהם, השם אומר שהשטן לא יכול לפגוע בהם, ככתוב: "חבור עצבים (הצטרף לעבודה זרה) אפרים, הנח לו" (הושע ד, יז). אך ברגע שהם מפולגים, מה נאמר עליהם? "חלק ליבם עתה יאשמו, הוא יערוף מזבחותם ישודד מצבותם" (שם י, ב). ערכו של השלום גדול ועצום, עד שהשם מכוון אותנו לחיות על פיו ומציב אותו כגורם עיקרי שיאפשר לנו לחיות אחד עם השני.

במצבים מורכבים ומסובכים, הדבר הראשון שאנו מחויבים לעשות הוא לשמור על השלום. ברגע שפועלים על פי כלל זה אדם יכול לפתור בעיות בדרך נכונה ומבוקרת בעזרת התפילה, בנועם ובאהבה. כאשר הבעל עוטף את אשתו באהבה, אפילו אם עברה עבירה, והוא מתפלל עליה – דבר זה לכשעצמו יעזור לה לתקן את מעשיה ולהתקרב אל הטוב. חז"ל מלמדים אותנו דברים אלה, באומרם: "אוהב את הבריות ומקרבן אל התורה". הבעל יכול להיות רגוע ובטוח שבזכות שמירת השלום השם יגלה סבלנות ואריכות אפיים גם אם נעשתה עבירה, ויעזור לאישה להתקרב אליו.

לרצות את הטוב ביותר

אף כשיש חילוקי דעות בעניינים עקרוניים, גם כאן, השלום קודם לכל. אפילו אם הבעל צריך לעת עתה להתפשר על עקרונותיו ו/או שאיפותיו לטובת השלום, בסופו של דבר הוא ירוויח את שניהם – את השלום ואת עקרונותיו ושאיפותיו.

כאשר נבין שאת השאיפות מממשים בדרכי שלום, בסופו של דבר נזכה להגשים אותן. לא פעם נראה לנו שאת הדבר בו אנו חפצים נצליח להשיג רק באמצעות עימותים, ריבים והפעלת כוח, או כשנרוויח אותם על חשבון מישהו אחר. אולם רווחים מסוג זה חסרי ערך ואינם מחזיקים מעמד. ולא רק, אלא שהשפעתם השלילית תתבטא גם בטווח הרחוק.

כי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום"!