הבמאי הגדול מכולם

"אגב, שמי אינו היגנס, אלא שפירא,
החלפתי אותו כדי להתקדם…" הייתה
זו סטירת לחי עבור מי שמכר שלושה
סרטי ג’אנק בהוליווד, התעשר ועלה
על גל ההצלחה…
 

חנוכייה ועץ אשוח שימשו בערבוביה בבית שבו גדל הילד צבי בארה"ב. את טקס בר המצווה שלו רצו הוריו לערוך בבית כנסת רפורמי, אבל בגלל עיכוב, הוחלט לערוך אותו בכנסיה. צבי למד בתיכון יוקרתי נוצרי-פרוטסטנטי. יהדותו הייתה כה קלושה עד שהעדיף להתנתק ממנה. לאחר סיום התיכון למד קולנוע. הוא ראה אלפי סרטים, נכנס לעולם הדמיון והזדהה עם הסופרים, הבמאים, השחקנים, ובכלל עם אורח החיים הבוהמי. בשנה האחרונה ללימודיו כתב תסריט מקורי ובמאי צ’כי מפורסם התלהב וביקש ממנו לכתוב תסריט. חברת "קולומביה" הידועה הפיקה את הסרט בעלות של עשרה מליון דולר.

לאחר לימודיו כתב רומן והוזמן להתראיין בחמש תוכניות טלוויזיה. יום לפני הראיון הראשון נכנס לחנות ספרים, ולתדהמתו נוכח שספרו עדיין לא נמצא על המדפים. כאשר הגיע צבי לניו יורק נפגש עם סגן העורך, היגנס כדי להבין מדוע לא הופץ ספרו. לאחר כמה הקדמות ניגש היגנס לעניין: "הבעיה היא בשם שלך – צבי פישמן…". צבי לא הבין בתחילה מה הבעיה. לאחר הרהור קצר שאל: "האם בגלל שהשם נשמע יהודי?…"

"אמממ…כן!", והוסיף, "אגב, שמי אינו היגנס, אלא שפירא, אבל החלפתי אותו כדי להתקדם…"

הדברים הללו היו סטירת לחי עבור צבי.

לאחר מכן נסע לאירופה כדי לטייל. כאשר יצא משדה התעופה נעצרה לידו מכונית מרצדס. הנהג הביט בצבי בעל השיער הארוך והתרמיל הזרוק על גבו וצעק לעומתו: "הייל היטלר!" – זו הייתה קבלת הפנים לה זכה על אדמת אירופה.

כאשר חזר לאמריקה הגיע להוליווד והוזמן לכתוב סרטי פעולה. בזמן קצר מכר שלושה סרטי ג’אנק בהוליווד, התעשר ועלה על גל ההצלחה. הוא רכש אוטו ספורט עם גג מתקפל ודירה מפוארת המשקיפה לחוף הים. היו לו חברים מפורסמים ביותר. במשך היום השתזף על החוף ובלילות הלך לדיסקוטקים, עישן מריחואנה והרגיש שחייו הפכו להצגה נפלאה וכי הוא הגשים את החלום האמריקאי.

אך לפתע, בשיא ההצלחה, חלה צבי בדלקת חמורה במעיו ולקה בדימום בבטנו. עשרות פעמים ביום ‘ביקר’ צבי בשירותים כדי להפריש דם. הרופאים הורו לו לקחת כדורי קורטיזון, ואם לא יועילו יאלץ לעבור ניתוח מורכב. לאחר שלושה חודשים השתפר מצבו והוא הפסיק לקחת את התרופה, שהייתה כרעל עבורו, אבל המחלה חזרה ביתר שאת עם דימומים קשים ופנים נפוחות והוא נאלץ לחזור לקורטיזון.

המחלה ניפצה את האגו שלו לרסיסים. הנה, רצה להצליח כמו כולם ולהתאים את עצמו לחלום האמריקאי ובמקום זה יורד ממנו דם עשרות פעמים ביום… אז כנראה שמשהו לא בסדר איתו. הוא החל להיות מודע לכך שבכל הצלחה שהייתה לו, היה חסר דבר מה. צבי חש שהוא זקוק לדבר מה שמעבר לפרסום ולכסף. עם זאת, הניח שהוא טועה, הרי איך יתכן שכל החבר’ה שלמים עם כל הדברים הגשמיים ורק הוא לא?!

כאשר התרופה לא ריפאה אותו, החל צבי לבדוק אם ישנה סיבה פסיכולוגית מאחורי מחלתו. הוא קרא את כל ספרי פרויד ויתר ספרות הפסיכולוגית. לא הסתפק בתיאוריה ונפגש עם פסיכולוג שהתמחה בפסיכואנליזה והתמקד בפתרון חלומות, אבל נוכח לדעת שהפסיכיאטר זקוק לטיפול נפשי לא פחות ממנו…

לאחר ניסיון מאכזב נוסף עם פסיכולוג שהטיח בו את בעיותיו שלו, נטש את הפסיכולוגיה ועבר לחיפוש מיסטי יותר. הוא ניסה דיאטה צמחונית, לקח טיפולים בדיקור סיני ולמד רבות על דתות המזרח ועל מדיטציה ויוגה.

לאחר ניסיון נפל עם גורו אחד, נרשם עם ידיד בשם דניאל דיין לסוף שבוע אצל גורו מפורסם מהודו שמעניק שיעור, שבסיומו נכנסים לג’קוזי. לאחר השיעור טבלו בג’קוזי המבעבע וצבי הציע לדניאל שייגשו לג’קוזי הפרטי של הגורו כדי לתהות על קנקנו. צבי ניגש לגורו שהשתכשך לבדו ואמר לו: "יש לי שאלה!" אבל הגורו התבדח: "יש הרבה שאלות! שאלה של מאה דולר, ושאלה של מאתיים דולר!…" צבי החל לשאול שאלה ולאחר שהגורו השיב, צבי היקשה עליו, ולאחר שהגורו השיב, המשיך צבי להקשות, ואז, כאשר הויכוח התארך, פקעה סבלנותו של הגורו: "בדיוק כמו שאתה לא מקבל את דבריי, כך העולם המטומטם לא מקבל אותם! העולם זקוק למנהיגים כמו היטלר וסטאלין, גיבורים וענקי רוח!"

בעת שרתח הגורו, קרסה המערכת החשמלית והבועות של הג’קוזי נעלמו. צבי נוכח לדעת כי דעתו של הגורו משובשת, והבין כי על חיפושיו הרוחניים להימשך. הוא פנה לדניאל ואמר לו: "מי הבא בתור?…" לפתע שאל אותו דניאל: "למה אתה לא יודע שום דבר על יהדות?" זו הייתה פצצת אטום. הרי הוא למד את רוב השיטות הפסיכולוגיות המערביות וטעם מהכתות המזרחיות, אבל דילג לגמרי על היהדות. הוא הרהר שבאמת אינו יודע כלום על יהדות. צבי נזכר כי פרויד טוען שאם אדם בורח ממשהו, זה סימן שהוא מפחד ממנו, והדרך היחידה להשתחרר מהפחד היא להיפגש עמו חזיתית.

אחרי שניסה הכל, הגיעה העת לתת צ’אנס גם לתורת ישראל. הוא הבין שעליו להפסיק להסתכל על היהדות מבחוץ עם ראש של תסריטאי מהוליווד, אלא לקחת את הראש של גדולי ישראל ולהבין הכל מבפנים. הוא קנה חומש "בראשית" והלך עמו לחוף הים, פתח את הספר בתחילתו וקרא: "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" ואז תפס בראשו: "וואו! יש אלוקים ואני לא ידעתי!". לאחר שקרא על מעשה הבריאה, המשיך לקרוא על אברהם אבינו ועל יתר האבות, על השבטים ועל משה רבינו, על נתינת התורה ועל ההבטחה להביא את עם ישראל לארצו. צבי לא ידע דבר על ארץ ישראל. בקושי שמע על מלחמת ששת הימים.

הדברים החלו לחלחל לנפשו. הוא קנה ספר על יסודות היהדות וקרא שיש מנהג בשם תשליך בראש השנה, בו היהודים הולכים למקווה מים, מנערים את כיסי מכנסיהם וכך באופן סמלי משליכים את כל עוונותיהם. הוא ירד לשפת הים עם כדורי הקורטיזון שנמאסו עליו כדי לעשות עמם תשליך. באותה תקופה כבר איבד 25 ק"ג ממשקלו, וכן איבד דם רב והרגיש שהוא עומד למות. זו הייתה התאבדות מצידו לזרוק את התרופה. הוא חפן את כל הכדורים בכף ידו, בכוחותיו המעטים השליכם לים ואמר: "ריבונו של עולם, אני מצטער שלא שמתי לב אליך עד היום… תקבל את הכדורים כאילו הם חטאיי ותן לי בעצמך את הרפואה!…"

באותו לילה חלם שהוא נכנס לחנות בגדים. בתוכה הייתה דלת פנימית והוא נכנס דרכה לחדר מלא ספרים עבריים, מעין בית מדרש, והרגיש מעין רוגע. אמנם לא ידע לקרוא עברית, אבל מאוד רצה להישאר בחדר. בעל חנות הבגדים עמד לסגור את חנותו וביקש מצבי לצאת. צבי ביקש ארכה של חמש דקות ובעל החנות נעתר לבקשתו. לפתע ראה צבי דלת נוספת, פנימית יותר, והוא נכנס לחדר השלישי. החדר היה ריק ועל הרצפה הייתה מונחת קופסה שחורה ענקית, שנראתה כלקוחה מסרט של וודי אלן. צבי ידע שמדובר בתפילין של ראש מפני שפעם בילדותו ראה את התפילין של סבו מונחות באיזו מגירה. ואז שמע קול קורא באנגלית: "זאת התשובה! אתה צריך לדבוק בה’!". צבי קם בפחד, החלום היה ברור יותר מהמציאות. בהמשך, ניגש לבית חב"ד בלוס-אנג’לס וביקש מהרב שיניח לו תפילין, לראשונה בחייו. הרב הניח לו תפילין ואמר לו לומר קריאת שמע. כך החל להניח תפילין מדי יום, ובערב המשיך ללכת לדיסקוטקים.

יום אחד לקח דניאל את צבי לרב ישראל אודיסר, חסיד ברסלב, שהגיע מישראל כדי לקרב רחוקים ולגייס כספים. מישהו מהמשתתפים שאל את הרב: "מדוע יש בלוס-אנג’לס זיהום אוויר כבד?" והרב הסביר: "לכל דבר גשמי יש מקביל ברוחניות. זיהום האוויר בגשמיות מבטא את הזיהום הרוחני…" לבסוף חילק הרב חוברות "התיקון הכללי" של רבי נחמן מברסלב. הנקודה העיקרית בשיעור ובחוברת הייתה שמירת הברית, שהיהודי חייב לשמור על קדושת החיים המיניים, שאסור לו לבזבז את כוחות החיים לריק. הוא הרהר בכך שעד כה חי בהיפך הגמור. הוא הבין שעליו להפוך את חייו, להפסיק לבלות בדיסקוטקים, לעשן סמים ולרדוף אחר פרסום וכבוד. עליו להפסיק לדאוג למראהו החיצוני ולתדמיתו ולהתחיל לדאוג לנשמתו.

קודם כל החליט שעליו לצאת מהוליווד. הוא מכר את כל חפציו ועבר להתגורר בניו-יורק מפני שחשב שהיא עיר יהודית יותר. בניו-יורק, בעודו חלש ממחלתו, ביקש ממנו דודו ללוותו לניתוח קטרקט בעינו. צבי עמד מחוץ לחדר הניתוחים וחזר במשך כשעה על משפט אחד: "ה’, נא לתת רפואה שלמה לדוד שלי!…"

כאשר חזר לדירתו, פסק לחלוטין הדימום שלו! צבי היה בהלם גמור. הוא הרגיש שה’ שם את אצבעו על בטנו ופשוט העיף את המחלה. רופאיו לא הצליחו להבין איך יתכן שהמחלה נעלמה לפתע ללא תרופות. הוא שאל את ה’ לפני שנרדם: "למה עשית לי את הנס הזה? תן לי אות כדי שאדע מה אתה רוצה ממני…"

בבוקר מצא בתיבת הדואר שלו חוברת תיירות עם תמונות של ירושלים. בכותרת נכתב: "ירושלים – עיר הבחירה שלי". מעולם לא קיבל דואר מארגון יהודי כלשהו. "יש במאי גדול יותר מסטיבן ספילברג!" חשב לעצמו, "ה’ דאג מראש, לפני שביקשתי ממנו אות, לכך שמישהו ישלח את החוברת קודם, כדי שתגיע בדיוק כעת!"

באותו יום נכנס למשרד של חברת נסיעות וקנה כרטיס טיסה לישראל. הוא טס לארץ, סייר במקומות הקדושים ושאב השראה, אבל לא הצליח להשתלב בישיבה. לאחר תקופת מה חזר לניו-יורק ושם למד עברית באולפן של הסוכנות היהודית. אז פרצה מלחמת לבנון. בתחילת המלחמה הגיעו לניו-יורק שליחים מ"מרכז הרב", הרב יהודה חזני ומאיר אינדור שחיפשו באולפנים צעירים יהודיים שיעבדו במושבים ויסייעו במחנות צה"ל בעת שהגברים המגויסים נלחמים בלבנון. הם פרסמו בעלונים מספר טלפון השייך למערכת עיתון יהודי – ה"ג’ואיש פרס". הרב חזני שאל את צבי מה הוא עושה בחייו והוא סיפר לו על עבודתו כתסריטאי, והרב ביקש ממנו לנהל את המשרד ולענות לפניות טלפוניות של מתנדבים.

המפגש עם הרב חזני פתח לו את הדלת לדרך שחיפש. לפתע פגש רב עם אהבת ארץ ישראל, אהבת עם ישראל, ובעיקר – אהבת כל יהודי. הרב נהג לשמוע מדי יום חדשות כדי להתעדכן בנעשה בלבנון. כאשר נודע לו שנהרגו חיילים – התייפח, ובעת הצלחה – שמח מאוד. צבי התפעל ממסירות נפשו לעבוד יום ולילה למען עם ישראל, ונרתם גם הוא למלאכת גיוס המתנדבים. כאשר הגיע תאריך הטיסה נרשמו כ-500 יהודים, וצבי רצה להצטרף אליהם. הרב חזני אמר לו שפעילותו במשרד בניו-יורק חשובה יותר. צבי קיבל בלית ברירה את דבריו והמשיך למלא טיסות, ובכל פעם ביקש לטוס ונדחה על ידי הרב חזני. לאחר שנתיים, שבהן גייס 10,000 איש, הרגיש שהוא לא מסוגל יותר להישאר באמריקה. אמר לרב שהוא חייב לצאת והוא טס לישראל.

כאשר הגיעו לארץ, לקח אותו הרב חזני ל"מכון מאיר" בירושלים ואמר לראש המכון, הרב ביגון: "תדאג לכך שהיהודי הזה ישב שנה שלמה בבית המדרש מבלי לברוח…"

צבי למד וקיבל הרבה, ולאחר תקופה מסוימת רצה לתת, כלומר לכתוב. הוא התייעץ עם הרב אבינר שאמר לו: "אתה עדיין בוסרי. תמשיך ללמוד תורה ככל שרק תוכל ולאחר שתכין לעצמך תשתית תורנית מוצקה, תכתוב, אבל ברור שבסופו של דבר אתה חייב לכתוב!" ועוד אמר לו: "אסור לנו לשלוח בחור ישיבה ללמוד בהוליווד איך לעשות סרטים, כי הוא בודאי יתקלקל, אבל מה שעברת שם, הוא ברוח ההבטחה של ה’ לבני ישראל במצרים ‘ויצאו ברכוש גדול’. תמשיך ללמוד, ובינתיים תכתוב מעט מדי יום, כדי שלא תשכח את מלאכת הסופר".

לאחר מכן הכיר את יפה שלמדה ב"מכון אורה", הם התחתנו והביאו לעולם שבעה ילדים. צבי מחבר כיום ספרים וכותב תסריטים, מפיק ומביים סרטים ומשתדל לחבר את המילים והתמונות למופשט מכל רעיון.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)