שורשי האחיזה בחיים

בחודש שבט אנו יוצאים לנטיעות.

אך יש לזכור ולחזור ולזכור, כי כל נטיעה מחויבת סבלנות ואורך רוח. האדם אשר יבקש לראות האם העץ הרך אותו נטע זה עתה כבר צמח, ולשם כך יוציא אותו מהקרקע בכל יום/חודש כדי למדוד את גובהו, הרי ודאי לשוטה וחסר דעת יחשב, שהרי הוא ממית אותו בידיו. אם כן, עליו להמתין ולהתאזר בסבלנות כדי שאכן יוכל לראות ברכה במעשיו.

השורש הגדל לאיטו, והיונק את לשד האדמה עושה מלאכתו בנאמנות, ומצליח בדרך פלאית הנשגבת מבינתנו להפוך את האדמה, המים והדשנים לעץ נושא פרי ומעוטר בעלים – מהם תמירי צמרת, והאחרים נמוכים יותר (כדי שיקל עלינו לקטוף את פירותיהם) או כל צומח אחר. ברם, כל צומח שהוא – מהגדול, הגבוה ועמוס הפירות, ועד הנמוך והקטן ביותר, חייבים שורש! ללא שלב זה לא יינתן כלל לקיים חיי צמח.

האדם, ככל בעלי החיים גדל ללא צורת קיום זו, אך במקביל קיים אצלו גם תהליך דומה. השורשים הרוחניים שלו הינם גם הם מקור חיותו וקיומו.

מהם השורשים הללו?

לכל המערכת הרוחנית, הנובעת מנשמתו האלוקית שנפח בו הבורא בעת יצירתו, יש יכולות קיבול וקליטה של מעלות אלוקיות רוחניות. כאשר אדם משקיע עצמו בלימוד התורה, שהיא האמצעי החשוב והגדול ביותר שניתן לאדם כדי להתקרב אל הבורא (ראה "דרך ה" לרמח"ל, חלק א, פרק ד) או בקניית האמונה והמידות הטובות, הרי שהוא מפעיל בכך את ההתקשרות וההתחברות אל הבורא, ויונק שפע של קדושה ומעלות המעשירים, מרוממים ומזככים את נשמתו. הוא חש כיצד העולם על שלל הצעותיו החומריות נשאר הרחק למטה ממנו. אין הוא תאב וחפץ באשר רואות עיניו, ומבטו על העולם ותכליתו לקוח משורשיו ויניקתו הרוחנית.

אך יש לחזור ולשנן – אין המהלך מידי ועכשווי! כדי להגיע לדרגה רוחנית יש להשקיע ולהתאמץ עד אשר יבחין האדם בשינוי פנימי שחל בו. זוהי עבודת חיים שאכן אינה נגמרת, אך טועמיה זכו לחיי שמים בעודם כאן עמנו עלי אדמות. ועל כך אמר התנא באבות: "יגעת ומצאת תאמין, לא יגעת ומצאת אל תאמין".

כלומר, אם האדם ימצא בנפשו כאמור את תחושת ההתעלות וההתרוממות אחר יגיעה עמל ומאמץ רוחניים ותורניים – יאמין, אכן כן עלה בידו.

אולם, זה הסבור שגם הוא בדרגה רוחנית, אך לא יגע ולא התאמץ, ונדמה לו כי הצליח למצוא "פטנט עוקף יגיעה" – דע לך, אל תאמין, זה דמיון שווא, וחלילה כאשר תתברר טעותו או אפילו טעותם של אחרים אשר חשבו כי בעל מעלה הוא וקנה דעת ויראת ה', אז חלילה יהא בכך עגמת נפש ושברון לב וחילול ה' גדול.

לכן על האדם לדעת כי בסוד העמל והיגיעה שהשקיע בעמלה של תורה ובשיפור מידותיו, שם תהא גדולתו ויעלה ויצמח כעץ השדה.