חתול משמים

היא אחזה בידה תינוק בן יומו
ומסביבם הסתובב כל העת
חתול ג’ינג’י. הם ניסו להבין את
פשר החלום, ולא הצליחו…

בנעוריו נמשך קובי לאופנת הפאנק. הוא נהג לשמוע מוסיקת דד-מטל (מוות מתכתי), רוק כבד קיצוני, כלומר להקת גיטריסטים שמשמיעים צלילים צורמים ולובשים בגדים שחורים עם תמונות של מפלצות. הוא נהג להשתתף בהופעות כאלו של להקות שהגיעו מרחבי העולם והשתתף בערבים מטורפים של ריקודי פוגו, ריקוד אלים שבו כולם עומדים במעגל, ומתנגשים זה בזה עם שרשראות ברזל עם מסמרים. העסק הגיע עד לזוב דם ממש.

היה לקובי אוסף גדול של תקליטורים של מוסיקות הפאנק הכי מטורפות והוא בזבז את כל כספו עליהן. כל מי שאהב את המוסיקה הזאת היה בהכרח מכור לה. המוסיקה, אם ניתן לקרוא לה בשם זה, אפשרה לשומעיה פורקן של מתחים נפשיים, עצבים וכעסים. לרוב שומעי מוסיקת הפאנק היו בעיות בבית עם הוריהם. קובי לא היה במצב של נתק עם הוריו, אבל היו לו בהחלט בעיות תקשורת. ומסיבה זו עבר בעת שירותו הצבאי להתגורר אצל סבתו בבת-ים.

למרות החיים המטורפים שניהל, היו לו גבולות מסוימים, איזה היגיון בשיגעון. הוא לא נגע בסמים ואף לא יצא מגבולות הארץ לחפש את מזלו. לא היה לו שום קשר לשומרי תורה ומצוות והוא היה אדיש לחלוטין לקיומם, כאילו שבאו מפלנטה אחרת. רק פעם אחת נתקל בקיומם. באותה עת שרת במשמר הגבול ביחידה שאבטחה אישים והייתה קשורה לשב"כ. היה עליו להגיע למקום מסוים בלב בני-ברק והוא שאל חרדי אחד איך להגיע לשם. במקום להדריכו, ליווה אותו החרדי לאורך קילומטר וחצי עד שהביאו למקום המבוקש. קובי היה המום מהמחווה האנושית המדהימה.

לא היה לקובי עניין בחיפוש רוחני כלשהו, פרט לכך שהיה שקוע בכתיבת ספר חצי-בדיוני. חלקו הראשון והמציאותי למדי של הספר התמקד באלוף בצה"ל המשתתף באחת ממלחמות ישראל, וחלקו השני והמטורף עסק בכת של קופים המנסה להשתלט על העולם. שני החלקים התחברו איכשהו. העלילה הייתה מורכבת ומעניינת ולא נעדר ממנה גם תבלין ההומור.

במהלך הספר הזכיר קובי רבות את הכוח העליון השולט בבריאה והנקרא "אלוקים", אבל התייחס אליו באופן מכני. הוא חשב על הכוח העליון רק ברגע הכתיבה ולא רגע אחד מעבר לכך. כאמור לא היה בעד אלוקים במובן היהודי ולא נגדו. יחסו אליו היה קר כקרח. הספר הגיע כמעט לידי סיום וקובי אף ניהל מגעים ראשוניים להוצאתו לאור, אבל בסופו של דבר נגנז.

כאשר היה בן עשרים וארבע, שמע פעם אחת מחברו הטוב אורן שהוא הולך לקברות צדיקים בצפון ובתוכם קברו של המקובל הגדול האריז"ל. כמה לילות לאחר מכן התעורר באמצע הלילה בבהלה. הרגיש שמישהו טופח על גבו ומעיר אותו. הוא התבונן, בעודו שוכב על המיטה, וראה לתדהמתו דמות של איש מולו. האיש היה רוחני ועם זאת מוחשי לגמרי. הוא היה בעל פנים צנומות ובהירות, זקן לבן וארוך עד הטבור, לבש גלימה לבנה עד הרצפה וחבש כובע לבן עתיק. כולו היה לבן. ידי הזקן היו משוכלות והוא הביט בפני קובי בקפידה עצומה. קובי היה בהלם, מפוחד לגמרי. צמרמורת וזרם חשמלי חלפו מכף רגלו ועד לראשו. למרות שהיה רחוק לגמרי מהקודש, הבין מיד איכשהו שמדובר בצדיק יהודי ועלתה במוחו המחשבה שמדובר באריז"ל שעליו שמע לפני כן.

קובי נצמד עם גבו אל הקיר והחל לצבוט ולשרוט את עצמו כדי לדעת אם המחזה אמיתי או לא. הוא הרגיש את הכאב ועדיין ראה כי הדמות מסתכלת עליו בכעס. "מי אתה?" שאל קובי בגמגום. אבל הדמות נעלמה כמו אור שכבה. קובי נשאר ער עד הבוקר, ואף פחד לקום ממיטתו. לאחר תקופת מה העניין נשכח מליבו.

ליל שבת אחד נסע לפתח-תקווה לבלות עם אורן כהרגלם, ושמע לתדהמתו מאורן שהוא לא מעוניין לבלות וכי החליט לשמור שבת בגלל אירוע מסוים שעבר עליו. הוא אף הציע לקובי להישאר עמו ולשמור שבת. קובי נשאר. הם ישבו ולמדו מתוך הספר "מקראות גדולות" את הפירושים על פרשת השבוע. לאחר שראה כי טוב החליט קובי לחזור לביתו של אורן גם בשבת הבאה. הם התפללו ערבית של ליל-שבת בבית הכנסת, אכלו מהאוכל שהוחם על גבי הפלטה, ולמדו בצוותא "מקראות גדולות" עד שלוש לפנות בוקר. במשך יום השבת טיילו בשדות ובפרדסי פתח-תקווה. אורן נתן לקובי קלטות של הרב אמנון יצחק וקובי ‘נדלק’ על הרב ועל מסריו המתובלים בהומור. הוא החל לשמוע קלטות ברכבו וכאשר סיים את כולן נסע למשרדי ארגון "שופר" ורכש מאות קלטות נוספות אותן שמע לפי הסדר.

באותה עת ערך השתלמות כחוקר פרטי, אבל פרט לכך כמעט שלא יצא מביתו. שום דבר לא עניין אותו פרט לקלטות הללו. הוא היה מכור אליהן לגמרי. בשבתות המשיך לנסוע אל אורן ולשמור יחד שבת בדרכם המיוחדת. לאחר תקופה נוספת החל ללכת בערבים לכולל בפתח-תקווה והתוודע לרב צעיר בשם בנימין שעמו למד כשעה וחצי. אך עם כל זאת, עדיין לא קיבל עול מלכות שמים ולא הניח כיפה על ראשו במשך היום. במקביל להתחזקותו, יצא לבלות וניסה ליהנות משני העולמות. הוא הכיר רווקה תל-אביבית.

ערב אחד הגיע קובי לביתה והיא אמרה לו שברצונה לספר לו משהו מוזר. היא סיפרה שישנה בצהריים וחלמה ששניהם ישבו בסלון והיא אחזה בתינוק בן-יומו. מסביבם הסתובב כל העת חתול ג’ינג’י. הם ניסו להבין את פשר החלום, ולא הצליחו… לאחר מכן יצאו לבלות באיזה מקום. קובי החנה את רכבו והם יצאו ממנו. כאשר יצאו ראו לנגדם חתול ג’ינג’י. הוא הסתובב סביבם באופן משונה מאוד ובכל פעם הציץ לעברם מאחורי הגלגל. הבחורה נזכרה בחלומה והזכירה לקובי והוסיפה שאין לה תחושה טובה ונראה לה שעליהם להפסיק מיד את הקשר ביניהם, אבל קובי ביטל את דבריה. בכל הזמן ששהו במקום החתול לא הרפה מהם לרגע.

לאחר אותו ערב ניתק ביניהם הקשר לחלוטין. ומאז, החל קובי להתחזק מאוד ואף החל להניח כיפה על ראשו. כבר לא התנדנד בין העולמות. הרב בנימין עודד אותו ואף שוחח עמו על הקמת בית יהודי כאשר ימשיך להתחזק.

כחודש לאחר מכן נסע לאורן ואחר כך חזר בלילה ברכבו לבת-ים. לפתע קיבל צלצול. על הקו הייתה הבחורה שעמה היה בקשר. לפני שהסבירה מדוע היא מתקשרת הייתה לו תחושה רעה. היא סיפרה לו שהיא בהריון ומבקשת שייפגשו באופן מיידי.

עולמו חשך לגמרי. הוא נסע אליה כשהוא שבור לחלוטין, כפי שלא היה מעודו. ידיו בקושי אחזו בהגה וכל גופו רעד מפחד. כבר היה נדמה לו שהוא פוסע בדרך החיים והנה נפערה לפניו תהום. הוא ידע שברצונו לחזור בתשובה ולא היה לו שום מושג איך להתמודד עם הצרה שנחתה עליו. כבר הספיק ללמוד שאיסור ההפלה חמור ביותר על פי תורה ושמדובר כמעט ברצח. בכל זאת רצה לגרום להפלה כדי שיוכל לפתוח דף חדש בחייו.

כאשר נפגשו אמרה לו הבחורה שהכל תלוי כעת ברצונו. אם ירצה – תפיל את הוולד ואם לא, היא מוכנה ללדת בתנאי שיחתום אצל עורך דין לפני כן על מחויבותו לתשלום מזונות עבור הילד.

קובי נקרע בנפשו בין שתי האפשרויות. למרות שידע כי מדובר באיסור חמור, לא יכול היה להבין איך יפתח דף חדש כאשר הילד הלא רצוי ייוולד. הוא לא התייעץ על כך עם אורן ולא עם הרב בנימין. הוא ידע היטב שהם לא יניחו לו לגרום להפלה. לבסוף נתן לה סכום כסף הדרוש להפלה והיא קבעה תור אצל רופא פרטי לעוד עשרה ימים.

בכל אותם ימים היה אורן כאדם מת. הוא הפסיק לתפקד, לא הלך לכולל, לא התפלל, בקושי שמע קלטות בניסיון נואש להתחזק. חש שזו תהיה צביעות מצידו לשמור תורה ומצוות ובד בבד לעבור עבירה כה חמורה כהפלה. הוא אמר לעצמו שימתין עד שהסיוט יסתיים ואז יחזור בתשובה.

קובי ספר את הימים שנותרו עד להפלה, את השעות ואפילו את הדקות. לא הצליח להירדם בלילות והיה בדיכאון גמור, בתקופה שחורה משחור. ואז הגיע המועד ביום חמישי. הבחורה התקשרה אליו ובישרה לו שהמעשה בוצע. הייתה לו תחושת הקלה שהעניין מאחוריו והוא נסע לאורן להתחזק. עדיין לא העז לספר לו על המקרה. כאשר חזר לביתו השתררה עלטה בכל השכונה שנבעה מהפסקת חשמל כללית באזור. קובי נשאר בתוך רכבו החונה והמותנע עדיין והדליק את הנורה בתוך רכבו כדי שיוכל לסדר את רכבו מבפנים.

הוא הביט בשמשה הקדמית וראה להפתעתו גור חתולים ג’ינג’י בן-יומו יושב על מכסה המנוע הלוהט. החתלתול התבונן בקובי מבלי להסיר את מבטו לרגע. פחד מוות אחז בקובי. כל רגשי האשמה על ההפלה צפו ועלו בבת אחת. הוא חש שמשהו רודף אותו. הוא הכה בשמשת הרכב ואף הרים את רגליו ובעט בשמשה כדי לגרש את החתלתול, אך ללא הועיל. החתלתול לא נע ולא זע והמשיך להביט בעיניו של קובי.

קובי הרגיש שדעתו נטרפת ויצא מהרכב כשהוא צועק ומנופף ידיים לעבר החתלתול. החתלתול ירד לאיטו ממכסה המנוע, נעמד ליד הגלגל והמשיך להביט בקובי מבלי להרפות. קובי חזר לביתו בדרך חשוכה ומלאת פחד.

כאשר התעורר למחרת חש שהוא רוצה לקבל תיקון על ההפלה ופנה לרב אמנון יצחק. הרב אמר לו בשם הרב קנייבסקי כי עליו להתחזק בקיום התורה ובכל פעם שיגיע התאריך העברי של ההפלה, עליו להתענות במשך חצי יום, עד יומו האחרון. כמו כן עליו להודיע זאת גם לאם, וקובי אכן הודיע לה.

מאותו יום התחזק בהתמדה ולאחר כשנה הכיר חוזרת בתשובה והם נישאו. כיום הם מנהלים אורח חיים יהודי בירושלים, יש להם שתי בנות והם מקווים שיביאו לעולם צאצאים נוספים רבים.

* **
אם חוויתם סיפור מיוחד או שמעתם ממישהו על סיפור של השגחה פרטית ואמונה שיכול לחזק את הרבים, אתם מוזמנים ליצור קשר – odedmiz@actcom.co.il

(ספרי "אור חוזר" ו"עין רואה" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)