פסלים על הפנים

לא קל למאמין לראות את "ריבון
העולמים" המפוסל בדמות אדם מוטל
על הקרשים… המתח בין אנשי הכת
רק גבר, עד שלבסוףקם אחד מתלמידיו
והאשים אותו בנורא מכל:"אתה יהודי!"

לוחות המודעות המלאים תפסו את פנחס כשהוא צועד ברחוב הנביאים, בשכונת הדר שבחיפה. היה זה ארגון "יד לאחים" שהזהיר, באזהרה חמורה, את התושבים בדבר הכת "הארי…" שנמצאת ברחוב לבונטין ליד הדואר. עוד נכתב שם, כי הם נותנים אוכל הודי לא כשר ומשמיעים שירי עבודה זרה. פנחס, באותו זמן, היה מצוי בתקופת ביניים בחייו. הוא רצה ללמוד יהדות ובעיקר נמשך לקבלה. פעם הגיע למכון אחד לקבלה, אך לא עודד קיום מצוות. הוא למד הילינג והחל להתעניין ברוחניות המזרח, ובפרט ההודית. המודעה שבאה להרחיק, דווקא גירתה את סקרנותו.

בתוך זמן קצר נשבה בקסמי המקום. היו שם דברים שריתקו אותו, כמו שפת הסנסקריט העתיקה, המנטרות ויתר התכנים האקזוטיים. מנהיג המקום היה בוגר סיירת מטכ"ל, דבר שהוסיף נופך של אמינות. חברי המקום הצליחו לשכנעו להצטרף. פנחס לבש, כמו יתר הבחורים, את הבגדים הכתומים, על צווארו ענד מחרוזת ענקית של עץ מיוחד. על מצחו היה סימן חמר מנהר הגנגס, ראשו היה מגולח מלפנים ומעורפו השתלשלה צמה. בני הכת, שהיו ישראלים, התפרנסו מגילוף נרות בצורת מגן-דוד בשלל צבעים. מהכסף שהרוויחו, הדפיסו ספרים להפצה.

פנחס התעורר מדי יום בהנץ החמה ועשה מדיטציה. דווקא אז הדהדו בראשו פסוקים מהתנ"ך. לא פעם, הוא וחברי הכת נהגו לצאת לרחוב, לשיר ולנגן בתופים ובמצלתיים. הם נראו כאטרקציה לתושבי המקום, אבל היו כאלה שהתנגדו להם בגלוי כמו תנועת "כך", וארגון "יד לאחים". הגורו שלהם הגיע מדי פעם לדירתם, ועל פיו נשק כל דבר. בשלב מסוים שינו את שמו של פנחס. לפי מנהגם הותירו את האות הראשונה פ"א בשמו החדש "פארם גורו דך", כלומר – המשרת של הגורו העליון.

לאחר תקופה מסוימת, נסע להודו כדי לקבל הסמכה רוחנית. הוא קיבל שם מחרוזת בת 108 חרוזים מעץ והוענק לו שם רוחני חדש. פנחס הציע להם שיקים קהילה חדשה ברומניה, ארץ מוצאו, שבשפתה שלט היטב. הוא התחייב לפעילות של שלוש שנים, כאשר תוכניתו הייתה לרכוש בית ולעגן את הכת בעמותה מסודרת. פנחס יצא לרומניה, ולאחר כמה חודשים מצא מקום מתאים לפעילות בעיר טימישווארה, העיר המערבית ביותר ברומניה, הקרובה להונגריה. יש בעיר מיעוטים רבים כמו גרמנים, שתרמו את רוב הכסף להקמת הארגון. הוא קיבל שני עוזרים, אחד מבולגריה והשני מפולניה. כמו כן הגיע מישהו מאיסלנד, רדוף שדים ורוחות. הם נהגו ללכת למרכז העיר, לפרוס שטיח, לשבת, לנגן בהרמוניום (מעין אקורדיון) ובמרידנגה ולשיר שירים הודיים. הם הזמינו אנשים מהרחוב לשמוע על שיטתם. מדי יום ראשון הייתה תוכנית מיוחדת בבית הכת. הם הניחו קופסה שעליה כתבו "תרומות". הרומנים העניים תרמו ומהכסף קנו אוכל לאורחים.

בתחילה, חברי הכת עוררו סקרנות אדירה. מאות אנשים הגיעו להרצאות וארגנו עבורם אולמות רחבי ידיים, בהם הרצו מרציהם הבכירים. כמו כן ארגנו מופעים אורקוליים והפיצו ספרים ופליירים. אבל העניין דעך. בתום שלוש שנות ההתחייבות, פנחס הרגיש שאינו מעוניין להמשיך. הוא חיפש כיוון אחר ולא ידע עדיין מהו. הגורו האחראי על רומניה חיפש לו מחליף ומצא דוקטור למחשבים מהאוניברסיטה, שהוסמך באופן טקסי, אבל לא רצה לנהל את העניינים. הגורו החליט לקדמו קידום מטאורי ולהפכו לכהן דת (ברהמין). פנחס היה בפעילות ארבע שנים והיה ותיק ומנוסה, והנה מגיע אקדמאי בעל תואר ולאחר שמונה חודשים בלבד הופך לכהן דת. בעקבות זאת, החל להיווצר מתח בקרב אנשי הכת במקום. הדוקטור, הנקרא מוררי-דס, גרס ששיטת הכת אינה מתאימה להמונים, אלא לאליטות. הוא רצה לכבוש את האקדמיה שהייתה מגרשו הביתי. לעומת זאת, פנחס גרס שההמונים הם הבסיס הכלכלי של כל תנועה, ושתרומתם מקנה להם זכות.

יום אחד, התקשר הגורו של פנחס מארצות הברית ואמר לו שעליו להינשא. הוא מצא מישהי רומניה נוצרייה, לה נישא ואחר כך פרש לענייני משפחתו.

מוררי החל להסית כנגד פנחס על כך שאינו "מסור לכַּת" וכי הוא "תועה בדרכו", ולאחר שקיבל דרגת ברהמין, הורע מצבו של פנחס. פעם אחת שמע באקראי את מוררי טוען באמצע שיעור, שאין לפנחס זכות להעביר לנוצרים חומר תעמולה, מפני שהוא בעל מנטאליות אחרת, כלומר יהודי. המצב הלך והתדרדר. אחד מתלמידיו של פנחס התפרץ כלפיו וטען שהוא אינו נאמן, שהוא מוכר ספרים חיצוניים, שהוא חומרני, ולבסוף האשימו באשמה החמורה מכל: "אתה יהודי!"

למחרת בבוקר נכנסו בני הכת לחדר המקדש, שם שכנו ברום המדרגות שני פסלי אדם העשויים ארד. לפי אמונתם, אחד משני הפסלים הוא הריבון העליון, שהתגלגל לעולם הזה לפני 500 שנה בדמות נזיר, והפסל השני הוא אחיו. שם הפסל היה "אליל הזהב". לפי אגדתם הופיעה הדמות בצבע שחור, לאחר מכן בירוק, בכחול ולבסוף בזהב. למרבה תדהמתם, נפלו שני הפסלים ממקומם על פניהם! גם התמונות שהיו שם זזו ממקומן, והבימה, עם כל מדרגותיה, קרסה ארצה. חברי הכת היו שבורים ורצוצים מנפילת הפסלים. לא קל למאמין לראות את "ריבון העולמים" המפוסל בדמות אדם מוטל על הקרשים… יש בכת אמונה שפסל השומע עלבון, עלול לקפוץ ממקומו וליפול אפיים ארצה. לנוכח האגדה, החלו חברי הכת ההמומים לפרש את נפילת אליליהם. פנחס טען שהנפילה אירעה בגלל ההתקפה שהתקיפוֹ התלמיד, ואילו שאר חברי הכת בראשות מוררי טענו שפנחס הוא האחראי לנפילה. המתח הגיע לשיא עד שפנחס נאלץ לעזוב את דירת הכת.

כעת, עלתה על הפרק השאלה מה שייך לפנחס, שהקים את הכל, ומה שייך לכת. הגורו, בתיאום עם מוררי, הורה לפנחס שעליו לרשום את כל פריטיו וכל פריטי העמותה ורק אחר כך לקחת את חפציו האישיים. פנחס עזב את הדירה עם אשתו ועם בנו שנולד, ועבר להתגורר בבית השייך לדודתה של אשתו הרומנייה, מבלי שהוציא דבר מדירת הכת. באחד מימי ראשון אזלו להם מצרכי התינוק ולא היה מהיכן להשיגם. הם נזכרו ששכחו בדירת הכת כמה טיטולים ומטרנה. פנחס הגיע לדירת הכת עם חמיו, וניסה להיכנס מהשער החיצוני. להפתעתו, המפתח לא התאים. שוב ושוב ניסה לפתוח, אך לשווא. הוא צלצל בשער, ושמע שאסור לו להיכנס עד שיגיע הברהמין מוררי. פנחס ביקש להיכנס ולקחת מטרנה וטיטולים. הוא הציע שמישהו יתלווה אליו וייווכח בכך. כאשר נענה בסירוב תקיף, הרים את קולו ותבע את צרכי התינוק הדחופים. לבסוף, הסכימו לפתוח לו את השער בגלל יוגוסלבי אחד שעדיין הכיר בזכותו. פנחס נכנס לחדר מגוריו ועיניו חשכו: מוט ברזל היה מותקן בין הדלת למשקוף כדי למנוע את כניסתו. בנוסף לכך היו כל החלונות נעולים באופן דומה.

כל המאמינים היו אחוזי תזזית ורצו מצד לצד, כאשר הם משננים את המנטרה "הארי…", שיש לאומרה לפחות אלף פעמים ברציפות כדי לזכות בהצלחה. פנחס הפריע לפולחן והם ביקשו לגרשו. חמיו חזר לרכבו נסער כשהוא מטיח בפנחס: "לאן הבאת את הבת שלי?!" אך פנחס החל לצעוק על המאמינים הנעים בדבקות: "אני הקמתי את המקום, גידלתי אתכם, האכלתי אתכם, ואתם מפחדים שאקח איזו ספה וכמה אלטע זעכען?… איפה האנושיות המינימאלית שלכם?!" אבל מישהו השיב לו: "אנחנו פועלים בשם הגורו!"

"איזה גורו בראש שלכם… אני לא יוצא מכאן בלי המטרנה והטיטולים! תפתחו את הדלת!"

אנשי הכת סירבו עד שהיוגוסלבי הביא מקדחה וקדח חורים בקיר כדי לאפשר לפנחס להיכנס לחדרו. פמליה של שבעה גברים ונשים נכנסה עמו והורתה לו מה לקחת. "באתי לקחת רק את שני הדברים עבור התינוק", אמר להם פנחס, אבל מישהו צעק: "עכשיו תחתום לנו על הכל, מה שלך ומה אינו שלך!". התחושה הייתה משפילה. חבורת הצעירים שלפני זמן קצר למדה ממנו איך לנשום עמוק בתרגילים ואיך להתנהג בחיים, משפילה אותו עד עפר. אז הגיע מוררי, וכשראה את פנחס, הביא לו מיד דף: "אתה לא יוצא מכאן לפני שתעשה רשימה מדויקת של חפציך!" הורה לו. "אתה לא נורמאלי!" השיב לו פנחס. אך מוררי טען: "הכל בהוראת הגורו!"

"כן, אבל אתה יכול לעשות את זה כמו בנאדם ולא כמו איזה ראש כת דיקטטורית…" אולם מוררי המשיך לתבוע מפנחס לרשום את כל הפרטים השייכים לו ולחתום. פנחס חתם בתחתית הדף מבלי לרשום מאומה, ואמר למוררי בבוז: "תרשום מה שאתה רוצה, אין לי זמן בשבילך…"

הקשר בין פנחס לבין סניף הכת שהקים במו ידיו נותק. הוא סיפר לידיד נוצרי מה שאירע עמו והידיד חיזק אותו: "לא נורא, אתה יהודי. היהודים עברו את הקשיים הגדולים ביותר, ובכל זאת שרדו תמיד…"

לאחר המשבר נותר לבדו עם אשתו ובנו ופתח חנות חדשה שנקראה "העידן החדש". הוא מכר בה ספרי מיסטיקה, פסיכולוגיה, מדיטציות ובריאות, ועסק בתרגום ספרים משפות שונות לרומנית. אחד מידידיו, שעבד כברמן בבית מלון, נמשך לתחום המיסטיקה הפאגאנית וביקש מפנחס להשיג עבורו עשרים ספרים הכתובים באנגלית כדי לתרגמם. רובם היו ספרי מאגיה ומיעוטם ספרי קבלה של הרב אריה קפלן, וספר אחד של חוקר הקבלה גרשום שלום. פנחס הציע לידידו שהוא יקרא את ספרי הקבלה, כדי לבדוק אם יש להם שייכות לתחום ההתעניינות המבוקש. במקביל, חיפש באינטרנט כל מיני מקורות נוספים לגבי תחומי התעניינותו של הידיד. כך הגיע לאתר של הרב יצחק גינזבורג, ומצא בו נושאים מרתקים כמו הילינג ורפואה על פי הקבלה. הוא החל גם לקרוא בשקיקה את ספרי הרב קפלן. כל הידע הרוחני של פנחס התבסס על הכת, וכעת היה חייב למצוא מקבילוֹת ביהדות כדי ליישבן עם אותו ידע.

באותה תקופה החל ליצור קשר עם הקהילה היהודית והשתתף בתפילות החגים. לאחר שנה הרגיש שהוא מעוניין לחזור לישראל וביקש מאשתו לבוא עמו ולהתגייר בארץ. היא לא הייתה מוכנה לכך בשום אופן. באותה עת שמע מאחד מחברי הכת בארץ, שהם רוצים לפתוח מסעדה הודית במושב אמירים ומעוניינים לשתפו. פנחס החליט להיפרד מאשתו ומבנו. הוא לקח תיק עם בגדים וספרים וחזר לבדו לישראל, לאחר שמונה שנים ברומניה. כאשר הגיע לארץ, פנה לאשרם בתל-אביב, ובילה שם כמה חודשים עד שנפתחה המסעדה באמירים. המלצרית הראשית, שנקראה כּוֹכִי, הייתה בשלבים ראשוניים של חזרה בתשובה ועבדה להשלמת הכנסתה אצל הרב יובל הכהן, תלמיד של הרב אשלג, שהתגורר בישוב אור הגנוז. היא הביאה לפנחס כל מיני כתבים בנושאי קבלה ושכנעה אותו להצטרף לשיעור קבלה שבועי של הרב יובל, שהתקיים מדי יום שני. כך החל להתחבר לקהילה הצבעונית המקומית, שכללה חבר’ה מהודו ואנשי פסטיבלים למיניהם.

פנחס התגורר בשכנות למלצרית כוכי. פעם אחת חזר במוצאי שבת, לאחר שעבד במשך כל השבת, והיא הזמינה אותו לסעודה רביעית והגישה אוכל מרוקאי מצוין. פנחס טעם ונדהם. הוא היה מומחה בבישול והשתמש במסעדה בעשרים סוגי תבלינים, אבל לא הגיע אף פעם לטעם הנפלא של בישולהּ. הוא החל לחקור אותה, האם הכניסה תבלין כזה או אחר והיא השיבה בשלילה, ולבסוף גילתה את סודה: "יש תבלין אחד מיוחד שלא נמצא בשום מסעדה ואי אפשר להשיגו בשום חנות תבלינים. כאשר מכינים את התבשיל יש לומר: ‘לכבוד שבת קודש’. זה הסוד!"

מששמע זאת, ביקש פנחס מבעל המסעדה לא לעבוד בשבת, אך נענה בסירוב. באותם ימים פרצה אינתיפאדת אל-אקצה ובמקביל אירעו התפרעויות של ערבים בגליל, שגרמו לירידה גדולה בהזמנות למסעדה, עד שהיא נסגרה. פנחס החל לעבוד בבית אבות בצפת. הוא המשיך ללמוד קבלה, שטיהרה אותו מכל מושגיה של הכת, ומדי פעם טבל עם חבריו במקוואות במרחבי הטבע המרהיב של הגליל. לבסוף, עבר להתגורר בצפת. מכאן ואילך החלו העניינים להתגלגל במהירות האור. הוא למד בישיבת "אור יקר" ואחר כך עבד במכון "אסנט" – מרכז למיסטיקה יהודית – שם הכין אוכל הודי כשר למהדרין ומתובל היטב לחבר’ה שחזרו מחיפושיהם התפלים במזרח. כיום הוא מתגורר בשוהם ויש לו משפחה יהודית למהדרין.

* * *
יצירת קשר לסיפורי אמונה ותשובה – odedmiz@actcom.co.il
(ספרי "אור חוזר" מאת המחבר ניתנים לרכישה בחנות האתר)