לרענן את האהבה

בחיים, יש נטייה להישחק עם
השנים. עצם ההרגל אחד בשני
ממאיס, וקיצור זמן הביחד לחצי
זה ממש פטנט מוצלח לרענון
האהבה!

בואה לעולם של ילדתי הקטנה הביא איתה החלטות חשובות למשפחה. אינני יודעת אם העובדה שהיא נולדה בשבת היא זו שהשפיעה על מהלכים אלו, או אולי עצם הרחבת המשפחה. אבל עובדה היא שהתחזקנו מאוד באמונתנו והחלטנו גם, לשם שינוי, לתת להתחזקות זו ביטוי במעשים.

וכך, מלבד למהלך החשוב של שמירת השבת שבאה כחודשיים אחרי לידתה, התווספה לה למשפחתנו גם מצוות טהרת המשפחה. שלא תבינו אותי לא נכון, גם לפני זה שמרנו, רק שזה לא היה מוחלט ואטום כמו שזה אמור להיות.

אני לא יודעת איך זה מרגיש למי שנולד, גדל וחונך לתוך הסיטואציה הזאת של "ההתנתקות" למשך שבועיים מהחיים, אבל להפיל את זה פתאום באמצע חיי זוגיות של כמה שנים טובות זה בהחלט לא פשוט, וגם מוזר.

לפעמים זה מרגיש, בזמן הזה, כאילו אנחנו כמו שותפים שחיים ביחד. הכל נהיה כאילו טכני, ואין את האמצעי המהותי הזה של המגע כדי להפיג מתחים שנוצרים. לפעמים, גם לאחר שמסתיימת תקופת הנידה קשה לי לעשות בראש את הסוויץ’ בחזרה, ואני ממשיכה להיזהר בנגיעה שלי. המודעות הכל כך חזקה שאסור לגעת מחלחלת לפעמים גם לאנשים אחרים בחיי, כמו ילדיי. אני נהיית כמו איזה רובוט שמתוכנת על דיסטנס.

ברור לי שהחכמה הגדולה היא איך, בתוך סיטואציה זו, אני יוצרת קרבה ביני ובינו. אבל האמת היא, שלפעמים אני מנצלת אותה בשביל לקחת קצת מרחק ולהתכנס בעצמי. מה שכן, אין הרגשה נפלאה יותר מאשר האיחוד המיוחל ויום הטבילה.

מתוך המקום שבו יכולתי לחוות זוגיות ארוכה ללא מצוות שמירת טהרת המשפחה, ותקופה ארוכה של קיומה, אני יכולה להעיד על השינוי המבורך הזה ועל מה שהוא עשה לאהבה בינינו, וכמה זה מחבר ומחייה את האהבה והתשוקה בין בני הזוג. זה ממש סוד גדול וחכם מאוד, כי עצם האיסור, מה לעשות, גורם לבני הזוג להשתוקק אחת לשני מאוד. ולתשוקה, לצערנו, יש נטייה להישחק עם השנים ועצם ההרגל אחד בשני ממאיס. קיצור זמן הביחד לחצי זה ממש פטנט מוצלח לשיקום, החייאת ורענון האהבה.

ערב הטבילה הוא יום מאוד מיוחד בשבילי. יש מין תחושת לחץ נעים כזה כל היום, וגם מין התרגשות, כמו לפני אירוע חשוב. כל ההכנות לקראת הטבילה ממש עושות לי את זה. והן, ההכנות הנפלאות, נעשות ביסודיות ובהקפדה על כל הכללים שנלווים. ואז, ההליכה למקווה בלב הולם. הפגישה החודשית עם הבלנית המתוקה והרגע המדהים בו את נכנסת למים החמימים האלו, כביום היוולדך, ובכוונה גדולה. את יודעת מה זה, כשאת צוללת פנימה ומתפללת בלב מלא על כל משאלות ליבך?

ובזה זה נגמר, ואת טהורה. והחיבוק הגדול שאני מקבלת מבעלי מוחק את כל הטרחה, הריחוק והבלבול שהיו לפני רגע מנת חלקנו, ובתוך זרועותיו נראים לי כמו זיכרון רחוק.

ויגיד כל מי שיגיד, ואולי גם יחשוב, שזה פגאני ומזכיר דברים שאינם קשורים בכלל ליהדות (ולצערנו, יש מי שחושב כך). אבל אני מבטיחה לכן, שאם תרפו לרגע מהדעות הקדומות והבורות, פשוט תפתחו את הלב ותקבלו, תמצאו מתכון בטוח לחיים ארוכים וטובים יחד, לשלום בית, לילדים צדיקים ולשמירה והגנה על ביתכן. ותגידו מה שתגידו, אבל זה העיקר.