בגן האמונה המבואר עמוד מט

בגן האמונה המבואר עמוד מט

אָדָם שֶׁמַּאֲמִין בְּכָךְ בְּוַדַּאי פּוֹנֶה אֶל הַבּוֹרֵא בְּכָל עֵת וּבְכָל רֶגַע, וּמְסַפֵּר לוֹ כָּל מַה שֶּׁעוֹבֵר עָלָיו, וְאֶת כָּל הַקְּשָׁיִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ. וּמוֹדֶה לוֹ, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ עַל כָּל דָּבָר שֶׁחָסֵר לוֹ, וּמִתְיָעֵץ עִמּוֹ, וְכוּ’ וְכוּ’.

כֹּחַ הַתְּפִלָּה

כָּל אֶחָד מֻכְרָח לְהָבִין הֵיטֵב! לוּ הָיְתָה לוֹ אֱמוּנָה אֲמִתִּית, הָיָה יָכוֹל לִפְעֹל בְּשִׂיחָתוֹ עִם ה’ יִתְבָּרַךְ וּבְדִבּוּרָיו הַפְּשׁוּטִים כָּל יְשׁוּעָה שֶׁהוּא צָרִיךְ לָהּ בְּלִי שׁוּם מִגְבָּלָה טִבְעִית. כִּי עַל יְדֵי תְּפִלָּה אֶפְשָׁר לִפְעֹל הַכֹּל וּלְשַׁנּוֹת אֶת הַטֶּבַע. וּכְמוֹ שֶׁהַבּוֹרֵא הוּא כָּל יָכוֹל, כָּךְ כָּל מִי שֶׁפּוֹנֶה אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הוּא כָּל יָכוֹל. כְּמוֹ שֶׁאָנוּ רוֹאִים בַּתַּנַ"ךְ, שֶׁמָּלֵא בְּסִפּוּרִים עַל מַנְהִיגֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נְבִיאֵיהֶם, שֶׁחוֹלְלוּ נִסִּים וּמוֹפְתִים מִחוּץ לְגֶדֶר הַטֶּבַע לַחֲלוּטִין. וְהַכֹּל בְּכֹחַ הַתְּפִלָּה, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא (מְגִילָה כ"ז) עַל אֱלִישָׁע, שֶׁכָּל הַנִּסִּים שֶׁחוֹלֵל – כֻּלָּם הָיוּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה.
וְדַע שֶׁגַּם הַנִּבְרָא הַקָּטָן וְהַגָּרוּעַ בְּיוֹתֵר – הַבּוֹרֵא שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, וְרוֹאֶה אוֹתוֹ, וּמַשְׁגִּיחַ עָלָיו, וְרוֹצֶה בְּטוֹבָתוֹ, וּמוּכָן תָּמִיד לַעֲזֹר לוֹ. וְתֵכֶף שֶׁהַנִּבְרָא פּוֹנֶה אֵלָיו בֶּאֱמוּנָה, בְּמַטָּרָה לְהַכִּיר אוֹתוֹ וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, בַּמִּלִּים שֶׁלּוֹ בְּפַשְׁטוּת גְּמוּרָה, יָכוֹל הוּא לִפְעֹל בְּבַקָּשָׁתוֹ כָּל דָּבָר, וּלְהָבִיא לְמִלּוּי כָּל חִסָּרוֹן שֶׁיִּהְיֶה. כִּי עַל יְדֵי הַתְּפִלָּה בָּאֱמוּנָה הַפְּשׁוּטָה הוּא מַפְעִיל כִּבְיָכוֹל אֶת הַבּוֹרֵא לְמַלֵּא בַּקָּשׁוֹתָיו.
רַבִּי נָתָן מִבְּרֶסְלֵב אָמַר: בְּכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי רוֹאֶה חִסָּרוֹן – אוֹ שֶׁלֹּא הִתְפַּלְלוּ בִּכְלָל עַל הַדָּבָר הַזֶּה, אוֹ שֶׁהִתְפַּלְלוּ מְעַט. מַשְׁמַע, שֶׁאִם יִתְפַּלֵּל הָאָדָם מַסְפִּיק תְּפִלּוֹת, יוּכַל לְמַלֵּא כָּל חִסָּרוֹן.
הַהֶסְבֵּר לַדָּבָר הוּא, שֶׁאָדָם שֶׁכָּל מַטְּרָתוֹ לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא וְלָדַעַת אוֹתוֹ, אֲזַי כָּל תְּפִלָּה שֶׁהוּא מִתְפַּלֵּל, פּוֹעֶלֶת אֶת פְּעֻלָּתָהּ – זֶהוּ חֹק רוּחָנִי, שֶׁאֵינוֹ נוֹפֵל כְּהוּא זֶה מֵחֻקֵּי הַטֶּבַע הַמֻּכָּרִים. אֶלָּא שֶׁיֵּשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּצְרִיכִים כַּמּוּת מְסֻיֶּמֶת שֶׁל תְּפִלּוֹת, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמַּצְרִיכִים כַּמּוּת אַחֶרֶת, אֲבָל בְּכָל עִנְיָן וְעִנְיָן אֶפְשָׁר לִפְעֹל עַל יְדֵי רִבּוּי תְּפִלָּה. כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מַאֲמִין בָּזֶה, הוּא מַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה כְּפִי הַנִּדְרָשׁ לְאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ, וְהוּא מְקַבֵּל אֶת מְבֻקָּשׁוֹ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא: "אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּל הַמַּאֲרִיךְ בִּתְפִלָּתוֹ – אֵין תְּפִלָּתוֹ חוֹזֶרֶת רֵיקָם" (בְּרָכוֹת ל"ב:).
וְכֵן מָצִינוּ בְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאֵרְעָה צָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל – וַאֲפִלּוּ כַּאֲשֶׁר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ רָצָה לַעֲשׂוֹת בָּהֶם כָּלָה – הוּא עָמַד בִּתְפִלָּה, עַד שֶׁבִּטֵּל אֶת הַגְּזֵרָה. וְעוֹד קִבֵּל בִּמְקוֹם הַגְּזֵרָה אֵיזוֹ מַתָּנָה טוֹבָה אוֹ יְשׁוּעָה נִפְלָאָה לְעַם יִשְׂרָאֵל.
וְעוֹד מוּבָא בַּמִּדְרָשׁ (יַלְקוּט שִׁמְעוֹנִי ל"א), שֶׁכַּאֲשֶׁר נִגְזַר עַל מֹשֶׁה רַבֵּנוּ לֹא לְהִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, עָמַד וְהִתְפַּלֵּל תקט"ו (515) תְּפִלּוֹת, כְּמִנְיַן "וָאֶתְחַנַּן", עַד שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא "רַב לָךְ…" – שֶׁיַּפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל. מוּבָן מִכָּאן, שֶׁאִם הָיָה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ מוֹסִיף עוֹד תְּפִלָּה אַחַת, הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחֻיָּב כִּבְיָכוֹל לְקַבֵּל אֶת תְּפִלָּתוֹ וּלְהַכְנִיסוֹ לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, וָלֹא, לֹא הָיָה צָרִיךְ לְצַוּוֹת עָלָיו לְהַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא רָצָה, שֶׁמֹּשֶׁה יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, לָכֵן צִוָּה עָלָיו לְהַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל, וּמֹשֶׁה שָׁמַע בְּקוֹלוֹ.
וּמַה שֶּׁחִכָּה הַבּוֹרֵא, שֶׁמֹּשֶׁה יִתְפַּלֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת הַלָּלוּ, וְרַק אָז עָצַר אוֹתוֹ, הוּא מִשּׁוּם שֶׁהִתְעַנֵּג כָּל כָּךְ מִתְּפִלָּתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה, וְגַם רָצָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ לַעֲזֹר לִכְנִיסַת עַם יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וְלָכֵן חִכָּה שֶׁיִּתְפַּלֵּל אֶת כָּל הַתְּפִלּוֹת פָּחוֹת אַחַת, וְרַק אָז אָמַר לוֹ לְהַפְסִיק.
הַיּוֹצֵא מִמִּדְרָשׁ זֶה, שֶׁכַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְמִנְיַן הַתְּפִלּוֹת הַנִּדְרָשׁ לְאוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁמְּבַקְּשִׁים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּבְיָכוֹל, מְחֻיָּב לְמַלֵּא אֶת הַבַּקָּשָׁה. וְכָל עוֹד שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ מְצַוֶּה עַל הָאָדָם לְהַפְסִיק לְהִתְפַּלֵּל, יָכוֹל – וְצָרִיךְ – הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל, עַד שֶׁיְּקַבֵּל מְבֻקָּשׁוֹ!