אביהם של ישראל

כמעט חודש עבר מאז עלה הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל בסערה השמימה והלב עודנו מסרב להאמין. בעקבות הסיפורים הרבים שזרמו לבית המשפחה בימי השבעה ולאחריה, החליטו בבית משפחת אליהו להוציא ספר סיפורים מרגש לזכר הרב. כדי ללמוד וללמד וכדי שיהיו עוד הרבה "מרדכי אליהו". ראיון עם בנו של הרב זצ"ל, הרב שמואל אליהו שליט"א, וטעימה ממספר סיפורים מן הספר שיוצא לאור השבוע.

"עמדנו על מרפסת בית המדרש "היכל יעקב", בית המדרש ובית הכנסת שבו הרב זצ"ל, הריני כפרת משכבו, התפלל וקיבל אנשים. עמדנו וראינו את המיטה יורדת מהמרפסת אל תוך הקהל הרב שעמד שם. יורדת ומתרחקת. אלפי ידיים הושטו אליה, דוחק עצום. עשרות אלפים נדחקים ומנסים בכל כוחם להתקרב אל הרב. בקושי רב הוכנס הרב השוכב על המיטה אל המכונית. עכשיו האלפים מנסים לגעת במכונית. להתקרב אל הרב שהולך ומתרחק מאיתנו.

ברגעים הראשונים חשבנו, אולי זה לא כל כך מכובד, צריך קצת סדר. מהר מאוד נזכרנו בדרכו של הרב לחפש בכל דבר את צד הזכות שלו. לראות את החיוב. וראינו אנשים שרוצים להתדבק. שלא רוצים להיפרד. ראינו אהבה. אהבה רבה. אהבת עולם.

מישהו נוגע בכתפינו ואומר לנו: אתם רואים את כל האלפים האלה, הם כולם האחים שלכם. הם קורעים את בגדיהם כאילו הם בנים שלו. בוכים כאילו הם בנים שלו. הם מרגישים כמו בנים. לפעמים כמו בנים יחידים. בנים אהובים. בדוחק הזה הם מביעים את אהבתם. בדוחק בדמעות בצער בבכי. בבגדים הקרועים.

זה ברור לנו. הם משיבים אהבה. הם משיבים לו את כל השעות שהוא נתן להם. את כל המחשבות שהוא חשב עליהם. את התפילות שהוא התפלל עליהם. שבכה עליהם. שרצה בטובתם. שאהב אותם כנפשו וכמאודו. שאהב אותם אהבת עולם".

במילים מרגשות אלו פותח הרב שמואל אליהו שליט"א, בנו של הגאון הרב מרדכי אליהו זצוק"ל, את הספר "אביהם של ישראל", שיצא לקראת אזכרת יום השלושים לפטירתו של אביו. אבינו.

כמעט חודש עבר מאז הרב מרדכי אליהו זצ"ל עלה בסערה השמימה והלב עודנו מסרב להאמין.

העיניים עודן דומעות מלשמוע סיפור ועוד סיפור על אודות הרב הנערץ והאהוב, מורם מעם, ועם זאת, כל כך בתוך העם.

בימי השבעה, שמעו בני המשפחה של הרב זצ"ל אינספור סיפורי מופת ופלא על אודותיו, מאלפי המנחמים שהגיעו אל בית המשפחה.

"הם סיפרו לנו על רב שלא הכרנו. סיפורים שהרב הסתיר מאיתנו, סיפורים שלא שמענו מעולם. סיפורים על תקופת הילדות והנערות של הרב. סיפורים על תקופת הבגרות. איך ישב ולמד תורה בהתמדה מרוב עוני. סיפורים על עצות והדרכות שנתן לאנשים שהועילו להם הרבה בחיים" מספר הרב שמואל שליט"א, שהיה קרוב מאוד לאביו. "וכל יום אנו פוגשים עוד אנשים שמספרים עוד ועוד סיפורים מופלאים. ובכלל, למדנו במהלך השבעה כי מה שחשבנו שהכרנו את הרב היה רחוק מהאמת. לא ידענו עד כמה כוחו היה גדול. גם היום כשאנו כבר אחרי השבעה וההספדים – אנו יודעים שכל הכרתנו איתו היא כטיפה מן הים".

מסיבה זו, החליטו בני המשפחה כי הם רוצים לאגד את כל הסיפורים בספר. ולצורך כך הם ביקשו מהמנחמים ומכלל ישראל לכתוב ולשלוח להם סיפורים אישיים על אודות הרב זצ"ל. כשבאו לעשות זאת, נוכחו לדעת שגם עשרה כרכים לא יספיקו לכך. הספר "אביהם של ישראל", שיוצא בימים אלה, מאגד בתוכו כמאתיים סיפורים מרתקים שכאלו.

"האמת היא שאנחנו לא הכרנו אותו כפי שהיה באמת, למרות שחיינו איתו עשרות שנים. הוא הסתיר את עצמו ורק בשבעה התחלנו להכיר את אבא באמת" מסביר הרב שמואל את היוזמה הברוכה להוציא את הספר. "חכמינו אמרו שיש מצווה על כל הקהל להספיד תלמיד חכם אמיתי. וכתיבת הספר היא חלק מההספד. כך אנשים יקראו את המעשים של הרב וההנהגות שלו. מן הסתם כל אחד ייקח לעצמו משהו וזה יהיה תיקון גדול".

את הספר חילקו לשנים עשר פרקים, על פי ספר המסילת ישרים: תורה, זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענווה, יראת חטא, קדושה ורוח הקודש. במטרה להראות כי כל צדיק גדול הגיע לאן שהגיע, בעקבות העלייה במדרגות הקודש הללו, על ידי עבודה פנימית יום יומית, ולא בדרך נס.

איזה סיפור של מו"ר הרב זצ"ל הכי נגע ללב הרב? איזו מידה הכי חזקה הייתה אצל מו"ר הרב זצ"ל?

"כשקראתי את הספר לצורך ההגהות שלו, התחלתי לבכות. כל דף ואני בוכה. פתאום עולה הדמות של מו"ר אבא זצ"ל בכל גודלה לפי העיניים הקטנות שלנו. ולמרות הענקיות שלו הוא היה כל כך אוהב ורחמן, בתור אבא ובתור רב. פתאום אתה מבין את החיסרון הגדול. זה מה שנוגע בי. לא סיפור זה או אחר. אלא האישיות".

הבבא סאלי הבטיח למו"ר הרב זצ"ל שיזכה לראות משיח. ולצערנו זה לא קרה. האם יש לרב הסבר מדוע?

"הבבא סאלי אמר גם על עצמו שיראה פני משיח, הוא סיפר למו"ר אבא לפני פטירתו כי הוא מוסר את נפשו למען עם ישראל. הוא מוותר על ההבטחה שלו למען עם ישראל שלא יפגע בגזירות קשות. ח"ו. אני מאמין ויותר מכן שכך היה מו"ר אבא הריני כפרת משכבו. הוא היה כל כך אוהב ישראל. כל אחד מישראל היה בשבילו כמו בן יחיד. לא רק בלב אלא גם במעשה. אני מאמין שהוא מסר את נפשו בייסורין לכפר עלינו".

מה הלאה – מה כל אחד מאיתנו צריך לעשות עכשיו? במה צריך להתחזק במיוחד?

"חשוב לזכור מה שהרב אליהו זצ"ל אמר בעצמו כמה וכמה פעמים: "זה לא סוד שלי. זה של כל עם ישראל". במילים שלי אומר שכל אחד יכול מאיתנו להיות הרב אליהו. זו אולי הצוואה שלו. ואם לא לגמרי כמו הרב – אז לפחות לקחת איזה סיפור אחד ולעשות אותו קו החיים שלנו. זה מה שיציל אותנו".

מספר סיפורים לטעימה מתוך הספר:

אף אחת לא צריכה טבילה

זהו אחד הסיפורים המופלאים ביותר שאפשר לספר על מו"ר הרב אליהו זצ"ל. המקרה הזה קרה בתקופת ההקפאה של יצחק רבין, שאסר לבנות ביהודה ושומרון שום מבנה ציבור. והיה ישוב צעיר שעוד לא נבנה בו מקווה. ראש המועצה הדתית במקום פנה אל הרב אליהו ואמר לו: אנו מוכרחים מקווה בישוב ויש הקפאה ואיסור על בנייה, מה נעשה?

ענה לו הרב: קודם כל, עכשיו בישוב לא תצטרכו מקווה. לתמיהת ראש המועצה הדתית, הסביר הרב כי כל הנשים עכשיו תהיינה בהריון. בינתיים, הוסיף הרב, תפנה לקצין הבכיר במקום ותסביר לו את הבעיה ויהי לך פתרון.

ראש המועצה הדתית פנה לרב הישוב ואמר לו: דע לך שהרב אליהו אמר שכל הנשים בישוב הן כעת בהריון או שיהיו בהריון. כך שאין דחיפות למקווה כעת. ובעניין הבנייה אמר לי ללכת למפקד הצבאי האחראי על איסור הבנייה במקום ולהסביר לו.

רב הישוב התפלא על התשובה של הרב אליהו, אבל אמר לאשתו לבדוק בעדינות אם אכן המצב של כל הנשים בישוב הוא כזה. היא חזרה אליו מופתעת ואמרה לו: אכן. כל הנשים בישוב בהריון. לא צריכות מקווה.

בינתיים הלך ראש המועצה הדתית למפקד הצבאי באזור והסביר לו את חשיבות העניין וגם סיפר לו את מה שאמר הרב אליהו ומה שקרה. אמר לו הקצין: תבנו במהירות את המקווה. בתקופה הזאת אני לא אבדוק מה קורה אצלכם בישוב. וכשתגמור לצקת את הגג, תודיע לי ואני אבוא לצעוק עליכם, ובזה נגמור את העניין. וכך היה, אחרי שיצקו את הגג – הודיע ראש המועצה הדתית לקצין שנגמרה הבנייה של המקווה. הוא בא באותו יום עם שיירה של ג’יפים וראה את המקווה בנוי. מיד הוא עשה במקום הצגה של צעקות וטלפונים ויצא מדעתו מרוב כעס. אבל אחר כך הוא אמר: כבר גמרתם ואין ברירה. לא אהרוס לכם את המקווה.

אחרי שנבנה המקווה בא ראש המועצה הדתית לרב אליהו ואמר לו: עכשיו חודש אלול ומה יהיה על המים, האם נמלא את המקווה באמצעות קרח? אמר לו הרב אליהו: חכה כמה ימים.

בכ"ה אלול הרב אליהו היה בערב שנעשה לכבוד ישיבת ההסדר בצפת. הוא היה באותו יום בכמה מקומות בצפון שדיבר בהם על תשובה והתחזקות, ולא הספיק להתפלל ערבית עד אחרי האירוע בצפת. כשסיים הרב אליהו לדבר בצפת לפני כל הקהל, הלך להתפלל ערבית בציון של הרשב"י. ואחרי התפילה הוא אמר למשמשו הרב זעפרני: תתקשר עכשיו לנתן נתנזון ותאמר לו שלא ימלאו את המקווה במי קרח כי זה לא הכי מהודר. עד ראש השנה המקווה שלהם יהיה מלא במים על כל גדותיו.

אמר לו נתן נתנזון כי האזור הוא לא אזור של גשמים והתקופה היא גם כן לא תקופה של גשמים, ומקווה צריך כמה וכמה גשמים בכדי להתמלא. אמר לו הרב: אף על פי כן. עד ראש השנה המקווה יתמלא.

בערב ראש השנה נפתחו ארובות השמים וגשם עז ניתך באותו אזור. המקוואות והאוצרות של המקווה נתמלאו כולם והמקווה הייתה פתוחה לנשים היולדות כבר בראש השנה.

(הרב מרדכי נגארי, רב העיר מעלה אדומים, מתוך הפרק "טהרה")

מי כאן הלל?
‏
יהודי שלא הקפיד על שמירת התורה ומצוותיה בהידור, שמע את הסיפור על הלל הזקן, כיצד אחד התערב עם חברו שיצליח להרגיז את הלל. הוא הגיע אליו בערב שבת כשהלל התרחץ, והפריע לו בשאלות טיפשיות. למרות זאת הלל לא כעס כלל. ‏ביקש שומע הסיפור לדעת אם לרבנים של היום ישנה אותה סבלנות. הוא חשב לעצמו: "הרי הם וודאי מכירים את המעשה, ואולי אף משתמשים בו בדרשותיהם. רצוני לבדוק אם הם אכן מקיימים את הנאמר: ‘נאה דורש ונאה מקיים’.

הוא הכין רשימה טלפונית של כמה רבנים מוכרים. בשעה שתיים לפנות בוקר התקשר לאחד הרבנים, ושאל שאלה תמימה: "מה מברכים על תפוח מצופה בסוכר?" התגובה של הרב ניתנה באופן מיידי: "האם אינך יכול להתקשר בשעה יותר נורמאלית, כדי לשאול שאלות כאלו???", והשפופרת נטרקה.

מיודענו המשיך להתקשר לרב אחרי רב. לכולם היה מכנה משותף: כעס על כך שמעירים ‏אותם באמצע הלילה בשביל דבר כזה.
‏
בשעה שלוש לפנות בוקר חייג לרב מרדכי אליהו זצ"ל. כאשר הרים הרב את השפופרת, ‏שאל האיש: "האם אני יכול לשאול שאלה?"
‏
"בבקשה", ענה הרב, "רק תאמר לי האם השאלה סובלת דיחוי עד שאטול את ידיי?" הבחור הסכים, ולאחר זמן קצר נשמע קולו של הרב אליהו בטלפון: "כן, אני מוכן לשמוע!"

כאשר הציג את שאלתו בעניין התפוח המצופה בסוכר, ענה הרב אליהו תשובה מפורטת ולבסוף הפטיר: "אתה יכול להתקשר אלי ולשאול כל שאלה שתרצה, ומתי שתרצה!"

(הרב טוביה ליצמן, מתוך הספר: "סיפורים שאהבתי לספר", מתוך הפרק "ענווה"(

השם שפתיי תפתח

בני הגיע כבר לגיל שלוש ועדיין לא דיבר. לקחנו אותו לטובי המומחים אך לא היה בידם פיתרון למצוקתנו. החלטתי להגיע לרב אליהו זצ"ל ולבקש את ברכתו.

כיוון שאני מרגיש קרוב מאוד לרב, הרשיתי לעצמי להיות קצת "חוצפן": לקחתי את בני הקטן, הושבתי אותו על ברכי הרב ואמרתי לרב: הרב, הילד שלי לא יוצא מכאן, עד שהוא לומד לדבר.

הרב חייך אל בני, שם את אצבעו על שפתיו, ואמר לו: "ה’ שפתיי תפתח ופי יגיד תהילתך".

בני בן השלוש יצא מהרב מדבר.

(הרב אליהו שרים – ראש ישיבת ‘תורה והוראה’, תל אביב, מתוך הפרק "תחיית המתים")

הרב לומד עם בניהו בן יהוידע

סיפרה אשתו של הרב כדורי זצ"ל, שיום אחד היא הגיעה לרב אליהו זצ"ל וראתה שהוא לומד עם אדם בעל מראה מרשים עד מאוד, הלבוש בלבן. מכיוון שלא רצתה להפריע להם בלימודם, החליטה לשוב ביום למחרת. משבאה למחרת היום, סיפרה לרב שהיא הגיעה אמש אך מכיוון שלא רצתה להפריע לו ללמוד עם מי שהיה איתו בחדר החליטה לחזור למחרת.

תמה הרב ושאל אותה: "האם ראית אותו?" והיא ענתה: "כן. מדוע הרב מתפלא?" "אם כך" אמר לה הרב, "זכית לראות את בניהו בן יהוידע!" (יצחק, מתוך הפרק "רוח הקודש")
 

לרכישת הספר "אביהם של ישראל" בחנות האתר לחץ כאן