בגן האמונה המבואר עמוד רצה

בגן האמונה המבואר עמוד רצה

כַּמּוּבָן, זוֹ טָעוּת הַמְבִיאָה אֶת הָאָדָם לִפֹּל בְּדַעְתּוֹ, וּלְהִתְרַחֵק מֵהַבּוֹרֵא עַל יְדֵי זֶה. וְיוּכַל לְהַגִּיעַ לִכְפִירָה, חַס וְשָׁלוֹם. חָשׁוּב מְאֹד לִזְכֹּר: הַיֵּצֶר הָרָע אֵינוֹ מְעֻנְיָן כָּל כָּךְ בַּעֲבֵרָה עַצְמָהּ, כְּמוֹ שֶׁהוּא רוֹצֶה אֶת הָעַצְבוּת הַבָּאָה בְּעִקְּבוֹתֶיהָ!
כִּי כַּאֲשֶׁר אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, חַס וְשָׁלוֹם, עֶצֶם הַפְּגָם אוֹ הָעֲבֵרָה שֶׁנִּכְשַׁל בָּהּ, אֵינָם מַרְחִיקִים אוֹתוֹ מֵה’ יִתְבָּרַךְ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָעַצְבוּת וְהַיֵּאוּשׁ. וְאִם יִשְׁפֹּט אֶת עַצְמוֹ נָכוֹן, הוּא יִתְקָרֵב אֶל ה’ יוֹתֵר אַחֲרֵי הַנְּפִילָה וְאַחֲרֵי הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלּוֹ. כִּי הַהִתְעוֹרְרוּת שֶׁקִּבֵּל עַל יְדֵי הַנְּפִילָה וְעַל יְדֵי הַכִּשָּׁלוֹן, וְהָעֲבוֹדָה שֶׁהוּא יַעֲבֹד לְתַקֵּן, יָבִיאוּ אוֹתוֹ לִשְׁלֵמוּת גְּדוֹלָה הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה לִפְנֵי שֶׁנִּכְשַׁל.

כְּלָלֵי הַמִּשְׁפָּט

יֶשְׁנָם שִׁבְעָה כְּלָלִים, שֶׁבָּהֶם כָּלוּל כָּל תִּקּוּן הַמִּשְׁפָּט שֶׁל הָאָדָם:
א. ה’ רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה! לֹא בְּעַצְבוּת. תָּמִיד לִפְנֵי הַכֹּל יְבָרֵר לְעַצְמוֹ: מַה ה’ רוֹצֶה? שֶׁאֶתְיָאֵשׁ? אוֹ שֶׁאֶתְחַזֵּק וְאֶעֱשֶׂה תְּשׁוּבָה? וַדַּאי שֶׁהוּא רוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.
ב. וִדּוּי דְּבָרִים. יַעֲשֶׂה וִדּוּי עַל חֲטָאָיו עַל פִּי דִּבְרֵי הָרַמְבַּ"ם שֶׁלָּמַדְנוּ. דְּהַיְנוּ, וִדּוּי, חֲרָטָה, סְלִיחָה וְקַבָּלָה לֹא לַחֲטֹא לְהַבָּא. וּמֵאַחַר שֶׁהוּא יוֹדֵעַ, שֶׁעֲדַיִן אֵין בְּכֹחוֹ לֹא לַחֲטֹא, וְלָכֵן אֵיךְ יְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לֹא לַחֲטֹא? יַעֲבֹר לַכְּלָל הַבָּא:
ג. ה’ אֵינוֹ נוֹתֵן נִסָּיוֹן, שֶׁהוּא מֵעַל הַכֹּחוֹת שֶׁל הָאָדָם! פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן לוֹ נִסָּיוֹן, שֶׁאֵין בְּכֹחוֹ לַעֲמֹד בּוֹ וּלְתַקְּנוֹ, עַל יְדֵי שֶׁיִּלְמַד וְעַל יְדֵי שֶׁיִּתְפַּלֵּל, עַד שֶׁיִּזְכֶּה לַעֲמֹד בּוֹ. וְלָכֵן, זוֹהִי קַבָּלָתוֹ. שֶׁמְּקַבֵּל עַל עַצְמוֹ לִלְמֹד עַל אוֹתוֹ עִנְיָן שֶׁנִּכְשַׁל בּוֹ, וּלְהִתְפַּלֵּל לְקַיֵּם מַה שֶּׁלָּמַד. וְזֶה מוֹבִיל אוֹתוֹ לַכְּלָל הַבָּא:
ד. לִמּוּד. יִקְבַּע לְעַצְמוֹ זְמַן בְּכָל יוֹם לִלְמֹד עַל הַנּוֹשֵׂא שֶׁצָּרִיךְ לְתַקֵּן: לִמּוּד בִּסְפָרִים, שְׁמִיעַת דִּיסְקִים עַל הַנּוֹשֵׂא וְכַדּוֹמֶה. וְצָרִיךְ לִלְמֹד הֵיטֵב וְלַחֲזֹר וּלְשַׁנֵּן אֶת לִמּוּדוֹ. וִיחַלֵּק אֶת מַה שֶּׁלָּמַד לִנְקֻדּוֹת, כְּגוֹן שֶׁיְּסַדֵּר בְּנִפְרָד אֶת כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בִּגְנוּת אוֹתָהּ מִדָּה רָעָה אוֹ בִּגְנוּת עֲבֵרָה. וּכְנֶגֶד זֶה אֶת כָּל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּשֶׁבַח הַמִּתְגַּבֵּר עָלֶיהָ. וְכֵן יְסַכֵּם אֶת כָּל הָעֵצוֹת שֶׁיֵּשׁ כְּדֵי לָצֵאת מִמֶּנָּה. וְטוֹב לָקַחַת מַחְבֶּרֶת וְלִכְתֹּב בָּהּ אֶת הַדְּבָרִים. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר, יַעֲשֶׂה עֲבוֹדָה מַעֲמִיקָה עַל הַנּוֹשֵׂא בִּשְׁבִיל לָדַעַת אוֹתוֹ וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ עַל בֻּרְיוֹ.
ה. עַל יְדֵי תְּפִלָּה אֶפְשָׁר לִפְעֹל הַכֹּל! יִקְבַּע לְעַצְמוֹ זְמַן לְהִתְפַּלֵּל יוֹם יוֹם עַל אוֹתוֹ דָּבָר, וְיַאֲמִין שֶׁבְּרִבּוּי תְּפִלּוֹתָיו יוּכַל לְתַקֵּן כָּל דָּבָר, וּלְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל דָּבָר. וִיפָרֵט אֶת תְּפִלָּתוֹ, וְיִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכָל מַה שֶּׁלָּמַד כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה תְּפִלָּתוֹ מְגֻוֶּנֶת וּמְלֵאָה בְּתֹכֶן. וְיֵדַע מֵרֹאשׁ, שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה זְמַן רַב, וְלֹא יְצַפֶּה לִרְאוֹת תּוֹצָאוֹת תֵּכֶף וּמִיָּד. וְאַחֲרֵי שֶׁמַּרְבֶּה בִּתְפִלָּה, וְעָלוּל הוּא לְקַבֵּל הַרְגָּשָׁה שֶׁמַּגִּיעַ לוֹ, יֵעָזֵר בַּכְּלָל הַבָּא:
ו. לֹא מַגִּיעַ לִי כְּלוּם! יֵדַע נֶאֱמָנָה, שֶׁלֹּא מַגִּיעַ לוֹ כְּלוּם, וְשֶׁה’ יִתְבָּרַךְ לֹא חַיָּב לוֹ כְּלוּם. וּמֵהַתְּפִלָּה הָרִאשׁוֹנָה וְעַד לַתְּפִלָּה הָאַחֲרוֹנָה יְבַקֵּשׁ בְּרַחֲמִים וּבְתַחֲנוּנִים מַתְּנַת חִנָּם בִּלְבַד. וּבְכָךְ לֹא תִּקְצַר רוּחוֹ, וְלֹא יִדְחֹק אֶת הַשָּׁעָה, וְגַם לֹא יִתְיָאֵשׁ מֵהַתְּפִלָּה; וְיוּכַל לְהַאֲרִיךְ בַּתְּפִלּוֹת כַּמָּה שֶׁצָּרִיךְ – אֲפִלּוּ שֶׁיִּקַּח זְמַן רַב – וּלְתַקֵּן הַכֹּל.
ז. תּוֹדָה וְהוֹדָאָה. כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה, צָרִיךְ בְּכָל יוֹם לְהוֹדוֹת עַל עֶצֶם זֶה, שֶׁהוּא זוֹכֶה כָּל יוֹם לִלְמֹד וּלְהִתְפַּלֵּל עַל הַדָּבָר. וְנוֹסָף עַל כָּךְ, צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן וְלָשִׂים לֵב לְכָל נְקֻדָּה, וְלוּ הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, שֶׁהִתְקַדֵּם בָּהּ וּלְהוֹדוֹת עָלֶיהָ. וְכָךְ תִּהְיֶה לוֹ הִתְחַזְּקוּת גְּדוֹלָה וְהַעֲרָכָה לַעֲבוֹדָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה. וְצָרִיךְ שֶׁיּוֹדֶה גַּם עַל מַה שֶּׁהוּא עֲדַיִן רָחוֹק, וְלֹא הִתְקַדֵּם בּוֹ. כִּי גַּם זֶה לְטוֹבָתוֹ שֶׁהוּא רָחוֹק. כִּי זֶה הַמַּצָּב הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ לְפִי הַכֵּלִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְעֵת עַתָּה. וְיֵדַע שֶׁאֵין דָּבָר שֶׁיּוֹתֵר מַמְתִּיק דִּינִים מֵהַהוֹדָאָה, שֶׁהָאָדָם מוֹדֶה לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהַבּוֹרֵא שֶׁרוֹאֶה, שֶׁהָאָדָם מַעֲרִיךְ אֶת הָעֻבְדָּה, שֶׁהוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְפַּלֵּל עַל הַדָּבָר, וּמַעֲרִיךְ אֶת הַדְּבָרִים שֶׁהוּא מְזַכֶּה אוֹתוֹ לְהִתְקַדֵּם בָּהֶם, וּמַאֲמִין שֶׁגַּם רִחוּקוֹ הוּא לְטוֹבָה, אֲזַי הוּא נוֹתֵן לוֹ כֹּחַ לְהַמְשִׁיךְ הָלְאָה.