בגן האמונה המבואר עמוד שט

בגן האמונה המבואר עמוד שט

עַל פִּי רֹב הָאָדָם נוֹטֶה לַחְשֹׁב, שֶׁעַל דְּבָרִים קְטַנִּים אוֹ עַל דְּבָרִים שֶׁנִּרְאֶה שֶׁבִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחוֹת עַצְמוֹ, אֵינוֹ צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל וְלֹא לְבַקֵּשׁ מֵה’ יִתְבָּרַךְ עֲלֵיהֶם. וּמַחֲשָׁבָה זוֹ הִנָּהּ מֻטְעֵית! מִכֵּיוָן שֶׁעַל יָדָהּ מִתְחַזֶּקֶת הַכְּפִירָה שֶׁל ‘כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשׂוּ לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה’. דְּהַיְנוּ, שֶׁחוֹשֵׁב שֶׁדְּבָרִים אֵלּוּ הֵם בְּכֹחוֹ, בְּלִי לִחְיוֹת בִּידִיעָה, שֶׁגַּם אֶת הַכֹּחַ הַזֶּה קִבֵּל מֵה’ יִתְבָּרַךְ.
לְעֻמַּת זֹאת, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל תָּמִיד גַּם עַל הַדְּבָרִים שֶׁנִּרְאִים מוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם, עַל יְדֵי זֶה הוּא זוֹכֶה לִתְפֹּס וְלָחוּשׁ אֶת הָעֻבְדָּה, שֶׁגַּם הֵם בָּאִים מֵה’ יִתְבָּרַךְ לְבַדּוֹ, וְשֶׁרַק הָאֱלֹקִים הוּא הַנּוֹתֵן לוֹ אוֹתָם בְּחַסְדּוֹ וּבְרַחֲמָיו. וְעַל יְדֵי שֶׁיִּתְרַגֵּל לְהִתְפַּלֵּל עַל הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר, תַּחְדֹּר הָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹ, שֶׁכָּל כֹּחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ, הוּא מֵה’ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הָאֱמוּנָה – לָדַעַת שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ יִתְבָּרַךְ.
כַּאֲשֶׁר אָדָם בְּכָל זֹאת מִתְעַקֵּשׁ לַחְשֹׁב שֶׁאוֹתָם דְּבָרִים הֵם כֵּן בִּשְׁלִיטָתוֹ, מִשָּׁמַיִם יַרְאוּ לוֹ עַל כָּרְחוֹ, שֶׁגַּם הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים בְּיוֹתֵר וְהָרְגִילִים בְּיוֹתֵר אֵינָם בִּשְׁלִיטָתוֹ. כְּדֵי שֶׁיִּרְאֶה אֶת אַפְסִיּוּתוֹ, וְיִתְפַּלֵּל עַל כָּל דָּבָר, וְכָךְ יִזְכֶּה לֶאֱמוּנָה.

"טוֹב ה’ לַכֹּל"

הַכְּלָל – עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ!
אֱמוּנָה – פֵּרוּשָׁהּ: תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שְׁמוֹת י"ז י"ב): "וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה". וְתַרְגּוּמוֹ: פְּרִישָׂן בִּצְלוֹ (פְּרוּשׂוֹת בִּתְפִלָּה) (ל"מ ז’).
אֱמוּנָה בְּהֶכְרֵחַ מְבִיאָה לִידֵי תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "טוֹב ה’ לַכֹּל, וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָׂיו" וְכוּ’ (תְּהִלִּים קמ"ה ט’). "טוֹב ה’ לַכֹּל" – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה. שֶׁמַּאֲמִין שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב לַכֹּל, הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן לְכָל הַדְּבָרִים. כְּשֶׁמַּאֲמִין כָּךְ, בְּוַדַּאי יִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בִּתְפִלָּה, לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא; וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת. כִּי מִי שֶׁאֵינוֹ מַאֲמִין בַּקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת, לְמָשָׁל: כְּשֶׁצָּרִיךְ לִרְפוּאָה, צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל אַחַר רְפוּאוֹת שׁוֹנוֹת וְאַחַר רוֹפְאִים שׁוֹנִים. וְלִפְעָמִים אוֹתָם רְפוּאוֹת אוֹ הָרוֹפְאִים אֵינָם בְּהֶשֵּׂג יָדוֹ, אוֹ אֵינָם מוֹעִילִים לוֹ. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב לְכָל הַמַּכּוֹת לְרַפֹּאתָם, וְהוּא בַּנִּמְצָא תָּמִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דְּבָרִים ד’ ז’): "מִי כַּה’ אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו" (ל"מ י"ד).
זֹאת אוֹמֶרֶת, שֶׁאָדָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֱמוּנָה, יוֹדֵעַ שֶׁבְּכָל מַצָּב, הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לִפְתֹּר לוֹ אֶת הַבְּעָיוֹת וּלְהַשְׁלִים חֶסְרוֹנוֹתָיו, הוּא ה’ יִתְבָּרַךְ. אִם זֶה חִסָּרוֹן בְּפַרְנָסָה אוֹ בִּשְׁלוֹם בַּיִת אוֹ בִּבְרִיאוּת, אוֹ צָרִיךְ לִמְכֹּר אוֹ לִקְנוֹת דִּירָה, אוֹ יֵשׁ לוֹ בְּעָיוֹת עִם הַשְּׁכֵנִים אוֹ בְּעָיוֹת בִּמְקוֹם הָעֲבוֹדָה, אוֹ יְלָדָיו סוֹטִים מִן הַדֶּרֶךְ, אוֹ הוּא נִכְנָס לְמַצְּבֵי דִּכָּאוֹן, וְכָל אֶחָד יוֹסִיף מִדַּעְתּוֹ בָּעִנְיָנִים הַנּוֹגְעִים לוֹ – בְּכֻלָּם הוּא פּוֹנֶה אֶל הַיָּחִיד, שֶׁבֶּאֱמֶת יָכוֹל לְהוֹשִׁיעוֹ. וּמִמֵּילָא, עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ לְמַלֵּא חֶסְרוֹנוֹ הוּא עַל יְדֵי תְּפִלָּה.
וְאִם כָּךְ הִיא הַדֶּרֶךְ לְטַפֵּל בַּחֶסְרוֹנוֹת הַגַּשְׁמִיִּים שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, אֲזַי קַל וָחֹמֶר לַחֶסְרוֹנוֹת הָרוּחָנִיִּים שֶׁיֵּשׁ לוֹ, שֶׁהֵם הַרְבֵּה יוֹתֵר חֲשׁוּבִים, שֶׁבְּוַדַּאי צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלּוֹת עֲלֵיהֶם; וּבָהֶם צְרִיכָה לִהְיוֹת רֹב תְּפִלָּתוֹ מְרֻכֶּזֶת.

לָלֶכֶת עִם הַתּוֹרָה

הַמַּסְקָנָה הַמִּתְבַּקֶּשֶׁת מֵאֵלֶיהָ מִכָּל מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ עַד כֹּה הִיא, שֶׁהַדָּבָר הָעִקָּרִי, שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל עָלָיו יוֹתֵר מִכֹּל, הוּא הָאֱמוּנָה.
וְהִנֵּה יָדוּעַ, שֶׁכַּאֲשֶׁר אָדָם מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ אֵיזֶה דָּבָר מֵה’ יִתְבָּרַךְ, צָרִיךְ לְפָרֵט בַּקָּשָׁתוֹ, וּלְבָאֵר אֶת כָּל הַצְּדָדִים שֶׁל הַדָּבָר שֶׁרוֹצֶה. כַּמּוּבָא מַעֲשֶׂה עַל אִישׁ אֶחָד, שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ אֲרֻכָּה, וְהָיָה עָיֵף מְאֹד, וּבִקֵּשׁ: "רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, תֵּן לִי חֲמוֹר"; וְלֹא פֵּרֵשׁ שִׂיחָתוֹ, שֶׁיִּתֵּן לוֹ הַבּוֹרֵא חֲמוֹר לִרְכַּב עָלָיו.