בגן האמונה המבואר עמוד שיט

בגן האמונה המבואר עמוד שיט

אֲבָל בֶּאֱמֶת, גַּם המַּאֲמִין בִּמְצִיאוּת הַבּוֹרֵא, יֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה דֵּעוֹת וּמַחֲשָׁבוֹת, שֶׁהֵם נֶגֶד הָאֱמוּנָה. דֵּעוֹת אֵלֶּה הֵן כְּפִירוֹת הַמַּסְתִּירוֹת מִמֶּנּוּ אֶת מְצִיאוּת ה’ וְאֶת הַשְׁגָּחָתוֹ. וְעַל יְדֵי לִמּוּד הַתּוֹרָה מִתְבָּרְרוֹת לָאָדָם הַמִּדּוֹת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת הַנְּכוֹנוֹת, וּמִתְבַּטְּלוֹת הַכְּפִירוֹת; וְעַל יְדֵי כָּךְ הוּא זוֹכֶה לֶאֱמוּנָה שְׁלֵמָה.
כָּל זֶה מִתְקַיֵּם רַק בְּאָדָם, שֶׁמְּכַוֵּן בְּלִמּוּדוֹ לְבַטֵּל אֶת שִׂכְלוֹ כְּנֶגֶד דַּעַת הַתּוֹרָה. הַיְנוּ, שֶׁמְּבַטֵּל אֶת רְצוֹנוֹתָיו וְאֶת שִׂכְלוֹ, וּמְקַבֵּל כָּל מִלָּה וּמִלָּה וְכָל שֵׂכֶל וְשֵׂכֶל שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְזֶהוּ הַנִּקְרָא שֶׁלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ"ל: הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת – מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמֹר וְלַעֲשׂוֹת (אָבוֹת ד’).
כְּשֶׁמִּתְיַגֵּעַ בַּתּוֹרָה לְהָבִין אוֹתָהּ, זוֹכֶה לָצֵאת מִבְּחִינַת אַנְפִּין חֲשׁוּכִין (פָּנִים חֲשׁוּכוֹת). דְּהַיְנוּ, שֶׁיּוֹצֵא מֵחַשְׁכוּת וּמֵהַסְתָּרַת הַיְדִיעָה לִבְחִינַת אַנְפִּין נְהִירִין. דְּהַיְנוּ, פָּנִים מְאִירוֹת, שֶׁזֶּה הַהֶפֶךְ מִכָּל הַמִּדּוֹת וּמִכָּל הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת, הַמַּסְתִּירוֹת מִמֶּנּוּ אֶת אוֹר ה’ וְאֶת אֱמוּנָתוֹ (ל"מ קא).
עַל יְדֵי הַמְשָׁכַת הַתּוֹרָה בָּעוֹלָם נִמְשָׁךְ הַשְׁגָּחַת ה’ יִתְבָּרַךְ עָלֵינוּ. וְכָל אֶחָד כְּפִי קֵרוּבוֹ אֶל הַתּוֹרָה, כֵּן הַשְׁגָּחַת ה’ יִתְבָּרַךְ עָלָיו בִּשְׁלֵמוּת יוֹתֵר (ל"ע תַּלְמוּד תּוֹרָה כא).

שְׁמִירַת הַבְּרִית

עִקַּר קִיּוּם הָאֱמוּנָה – הַיְנוּ, שֶׁהָאָדָם יִזְכֶּה לִהְיוֹת חָזָק וְשָׁלֵם תָּמִיד בֶּאֱמוּנָתוֹ, הוּא רַק עַל יְדֵי שְׁמִירַת הַבְּרִית. וּנְבָאֵר תְּחִלָּה מַה הוּא פְּגַם הַבְּרִית:
הַתּוֹרָה מְסַפֶּרֶת לָנוּ עַל נֶכְדּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ: "וַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה’, וַיְמִתֵהוּ ה’" (בְּרֵאשִׁית ל"ח ז’). אֵיזֶה עָווֹן עָשָׂה עֵר, שֶׁבְּגִינוֹ הוּא נִקְרָא "רַע בְּעֵינֵי ה’"? מַסְבִּיר רַשִׁ"י, שֶׁהַפְּגָם שֶׁל עֵר הָיָה, שֶׁהוּא הָיָה מַשְׁחִית זַרְעוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַבֵּר אִשְׁתּוֹ, וְיִתְכַּחֵשׁ יָפְיָהּ.
נִפְסַק לַהֲלָכָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ אֶבֶן הָעֵזֶר (סִימָן כ"ג): אָסוּר לְהוֹצִיא שִׁכְבַת זֶרַע לְבַטָּלָה, וְעָווֹן זֶה חָמוּר מִכָּל הָעֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. לְפִיכָךְ: לֹא יִהְיֶה הָאָדָם דָּשׁ מִבִּפְנִים וְזוֹרֶה מִבַּחוּץ; וְכֵן הַמְנָאֲפִים בַּיָּד וּמוֹצִיאִים זֶרַע לְבַטָּלָה, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁאִסּוּר גָּדוֹל הוּא, אֶלָּא שֶׁהָעוֹשֶׂה זֶה – בְּנִדּוּי הוּא יוֹשֵׁב. וַעֲלֵיהֶם נֶאֶמַר: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (יְשַׁעְיָה א’ ט"ו), וּכְאִלּוּ הָרַג נֶפֶשׁ.
רָאוּי לָאָדָם לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ בִּקְדֻשָּׁה יְתֵרָה וּבְמַחֲשָׁבָה טְהוֹרָה וּבְדַעַת נְכוֹנָה כְּדֵי לְהִנָּצֵל מִלְּהִכָּשֵׁל בִּדְבַר עֶרְוָה. וְיִזָּהֵר לֹא לְהִתְיַחֵד עִם שׁוּם אִשָּׁה – שֶׁהוּא הַגּוֹרֵם הַגָּדוֹל; וְכֵן לִנְהֹג לְהִתְרַחֵק מֵהַשְּׂחוֹק וּמֵהַשִּׁכְרוּת וּמִדִּבְרֵי עֲגָבִים. וְלֹא יֵשֵׁב בְּלֹא אִשָּׁה (כְּלוֹמַר, יִשְׁתַּדֵּל לְהִתְחַתֵּן בְּגִיל צָעִיר), שֶׁמִּנְהָג זֶה גּוֹרֵם לְטָהֳרָה גְּדוֹלָה. יְתֵרָה מִכָּל זֹאת אָמְרוּ: יְפַנֶּה עַצְמוֹ וּמַחְשַׁבְתּוֹ לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְיַרְחִיב דַּעְתּוֹ בַּחָכְמָה, שֶׁאֵין מַחֲשֶׁבֶת עֲרָיוֹת מִתְגַּבֶּרֶת, אֶלָּא בְּלֵב פָּנוּי מִן הַחָכְמָה (שֻׁלְחָן עָרוּךְ אֶבֶן הָעֵזֶר סִימָן כ"ג כ"ה).
כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" (בְּמִדְבַּר ט"ו ל"ט). וְדָרְשׁוּ חֲזַ"ל בְּסִפְרִי: "אַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" – זוֹ זְנוּת. מִכָּאן לָמְדוּ חֲזַ"ל, שֶׁיֵּשׁ אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אִשָּׁה, בֵּין נְשׂוּאָה וּבֵין פְּנוּיָה (כְּמוֹ שֶׁמּוּכָח בְּמִשְׁנָה בְּרוּרָה סִימָן ע"ה ס"ק ז’, שֶׁכָּתְבוּ הַפּוֹסְקִים, שֶׁבְּתוּלוֹת שֶׁל יָמֵינוּ בִּכְלַל נִדּוֹת הֵם, מִשֶּׁיַּגִּיעוּ לִכְלַל וֶסֶת, וּבִכְלַל עֲרָיוֹת הֵן). אִסּוּר הָרְאִיָּה הוּא פְּגַם הַבְּרִית, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: עִקַּר הַנֵּאוּף תָּלוּי בָּעֵינַיִם (ל"מ ז’).
וְכֵן נִפְסַק לַהֲלָכָה בְּשֻׁלְחָן עָרוּךְ: הַמִּסְתַּכֵּל אֲפִלּוּ בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה שֶׁל אִשָּׁה, וְנִתְכַּוֵּן לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה, עֲווֹנוֹ גָּדוֹל מְאֹד, וְעוֹבֵר עַל אִסּוּר דְּאוֹרָיְתָא זֶה. וְכֵן נִפְסַק בָּרַמְבַּ"ם הִלְכוֹת תְּשׁוּבָה (פֶּרֶק ד’ הֲלָכָה ד’), שֶׁהַמִּסְתַּכֵּל בַּעֲרָיוֹת, אֵין חֶזְקָתוֹ לָשׁוּב מֵעָווֹן זֶה, לְפִי שֶׁזֶּה קַל בְּעֵינֵי רֹב בְּנֵי הָאָדָם, וְנִמְצָא חוֹטֵא. וְהוּא יְדַמֶּה שֶׁאֵין זֶה חֵטְא, וּמַעֲלֶה עַל דַּעְתּוֹ שֶׁאֵין בְּכָךְ כְּלוּם; שֶׁהוּא אוֹמֵר: וְכִי פָּעַלְתִּי אוֹ קָרַבְתִּי אֶצְלָהּ? וְהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ, שֶׁרְאִיַּת הָעֵינַיִם עָווֹן גָּדוֹל; שֶׁהִיא גּוֹרֶמֶת לְגוּפָן שֶׁל עֲרָיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם". וּפָסַק בַּעַל הַמִּשְׁנָה בְּרוּרָה, שֶׁאֲפִלּוּ יֵשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים, לֹא יִנָּקֶה מִדִּינָהּ שֶׁל גֵּיהִנֹּם עַל עָווֹן זֶה.