המלחמה

ברגע שאדם רוצה להתפלל, "מתחילה
המלחמה". היצר הרע ייתן לו את כל
הסיבות והטיעונים האפשריים. "אתה
מדבר לעצים וקירות. מה זה ייתן לך?
אחרי מה שעשית לפני רגע?!?"…

בשדי יער – פרק 84

רבי נחמן מברסבל אמר, שכאשר יבוא משיח, אז כמו שכל יהודי מניח תפילין כך הוא יעשה שעת התבודדות – זו תהיה עיקר עבודתו של משיח צדקנו. המשיח יהפוך את התפילה וההתבודדות לחלק בלתי נפרד מהיהדות, ממש כמו התפילין, שאין אחד מישראל שחושב שאפשר להיות יהודי בלי להניח תפילין.

לכן: גאולה זו תפילה!

ואם כן, ישאל כל אחד את עצמו, מדוע הוא נראה כה חלש, נשלט על ידי מידות ותאוות רעות, לא מצליח לכבוש שום יעד, לצאת מכל הרע שבו ולדבוק בהשם ובתורתו? מכיוון שחסר לו דבר אחד חשוב: התפילה. כי איך אדם ישתנה בלי עזרתו של השם? איך יעשה זאת בלי התפילה? הרי חז"ל אמרו בפירוש: בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואלמלא הקב"ה עוזרו – אינו יכול לו! ואת העזרה הזאת של השם, להתגבר על היצרים הרעים, צריך לבקש כל יום ולהרבות בבקשה זו, וכל זמן שרואה שעדיין הבורא לא עוזר לו להתגבר על יצרו הוא צריך להוסיף עוד ועוד תפילות.

אבל, מכיוון שהיצר הרע יודע שהתפילה היא הגאולה של האדם, לכן הוא משנס מותניו ומגייס את כל כוחותיו על דבר זה – מכניס מחלוקת בלב הבריות על עבודת התפילה. על זה הוא שוקד יומם ולילה. כל אדם יכול לראות זאת בחוש, שכאשר הוא לומד אין עליו התנגדות כל כך, לא מצד גופו ולא מצד הבריות. אבל כשהוא רוצה להתפלל אז "מתחילה המלחמה" – כל המחשבות והבלבולים של כל היום עולים במוחו עד שאינו מצליח לומר מילה אחת בכוונה. פתאום הוא ממהר. פתאום אין לו זמן. פתאום הוא חייב לעבור על כל חשבונותיו. פתאום עולות לו דאגות ומחשבות על דבר דחוף שהוא צריך לעשות. גם כל מיני חידושי תורה צצים להם דווקא בזמן התפילה… וגם אם הוא מתגבר ומצליח להתפלל תפילת שמונה-עשרה ארוכה, גם על זה יש לו מלחמה פנימית קשה. ולא רק, אלא שזה גם מפריע לכולם ומעורר עליו מחלוקת, לעג ובוז.

לכאורה, למה? יהודי מתפלל, וזה הדבר העומד ברומו של עולם, אז מדוע שלא יעשה מצווה זו באותה רצינות ובכובד ראש, עם מאמץ ומסירות נפש כמו שעושה את כל המצוות האחרות? מדוע זה מעורר התנגדות ולעג אצל הסובבים אותו, אפילו אצל יראי השם?

לא פעם, אנו רואים אנשים שמזדרזים לקבל את השבת בכל הפאר וההדר, או שטורחים ויגיעים בבניית סוכה מהודרת, או בוחרים אתרוג מהודר ואף משלמים עליו כסף רב. וכן בכל מצווה ומצווה, ישראל עם קדושים מוסרים נפשם ואת מיטב כספם וזמנם על הידורים וחומרות, אבל כשזה מגיע לתפילה – פתאום אין זמן. מארגנים מניין מהיר, רוטנים כאשר התפילה מתארכת קצת יותר מהמקובל, ובתפילת שמונה-עשרה הראש משוטט באלפי בלבולים, ואחרי התפילה האדם בקושי זוכר שהוא התפלל… אולי הוא זוכר שהוא היה בבית הכנסת… אבל לתפילה הוא בקושי שם לב.

וכך עוברות על האדם כל שלוש התפילות ותמיד, אבל תמיד, יש ליצר הרע תירוץ למה אי אפשר היום להתפלל בכוונה, למה כך ולמה אחרת… ורוב בני האדם, אם יהיו כנים עם עצמם, יודו שבכל פעם שהם רוצים להתפלל הם רק רוצים להיפטר מהתפילה, ואמירת התהלים נתפסת בעיני רוב האנשים כביטול תורה וכדבר ששייך לנשים או לעמי ארצות וזקנים או לעיתות של צרה, לא עלינו. וגם הספר ליקוטי תפילות, גם הוא מיותר בעיניהם, השם ישמור.

וההתבודדות? זה בכלל עוון נורא. שיגעון של ממש. מה? להתבודד?? לדבר אל העצים? לקירות?

אוי לנו ולדור שעלתה לו כך, שאבדה האמונה הפשוטה שכל יהודי ידבר עם השם בכל עת בשפה שלו. לכאורה, כולם הרי רוצים להתקרב אל השם, אבל בלי לדבר אתו…

לצערנו הרב, אלו המושגים ששומעים בכל מקום. דבר זה רק מראה עד כמה קולעת הגמרא שאומרת: איזהו דבר העומד ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בו? זו התפילה.

לכן צריך להזכיר שוב ושוב: גאולה זו תפילה. כאשר כולם יבינו שהם לא רוצים להיות בכלל אותם שמזלזלים בתפילה, שהיא הדבר העומד ברומו של עולם, כאשר הם ירגישו שהם לא רוצים שהגמרא הזו תאמר עליהם, אז כבר אפשר לצפות לפעמיו של משיח.

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)