ותמיד לבחור… עם 18 עצות

הלב הקטן מתפקע מעוצמת
הרגשות, מצפה לאיזו הארה שמיימית.
שיבוא איזה נביא! שיגיד משהו!
שנדע!… אבל בינתיים, הנה לכם 18
עצות שיעזרו לכם עם פרפורי הנפש,
עם הכן-לא והשחור-לבן שבחיים.

לא פעם יש לנו התחבטויות. לבטים. פרפורי נפש. דילמות. ספקות. הרהורים. מחשבות. חשבונות. התרוצצויות. כן-לא. שחור-לבן. ותוסיפו עוד כמה נרדפות רודפות כאלו.

כן, יש. בהחלט יש. מלחמה ניטשת, קרב רוגש. גבולות מטושטשים. נכון? לא נכון? האם הקול הבוקע מתוכי ומפנה אותי ‘ימינה’ הוא קולו הבס וההחלטי של היצר ‘שבוראו קראו רע’, או שמא זהו קולו החלוש אך האמיתי של מי שהוא טוב ביסודו?!

הלב הקטן מתפקע מעוצמת הרגשות הבוערים-מתרוצצים-מסתפקים ואפילו המיוסרים, ואז אנחנו מצפים לאיזו הארה שמיימית. אולי אורים ותומים. למה לא איזה נביא שיגיד! שנדע! הרי רצוננו, אבא, לעשות רצונך. כן, אבא. רצוננו לעשות רצונך, ואחד המעכבים הרציניים הוא השאור התמים שבעיסה. השמרים העדינים הללו. הגרגרים הפשוטים, שפתאום מנפחים כל דבר, מחמיצים אותו, ופתאום העיסה מתגבהת והולכת… תציל אותנו מיד מי שלעיתים מחייך בחביבות ערמומית ונראה כ’אחי’ הנחמד שדורש את טובתי. תציל אותי גם כשהוא מגיע מאיים ונוראי.

… ורצונו של אבא, ילדים חמודים, שנעשה לפי הכלים שלנו. הכלים שהוא נתן לנו כדי לבחור בחיים. ככה, כמו שאתם, עם הלב הפתלתול והלא תמיד חלק.

כוח! ניתן לך כוח לבחור בחיים!

"ראה. נתתי! לפניך! את החיים! ואת המוות! את הטוב! ואת הרע!". אתה שומע??? קח עצה ממי שנתן לך את כל המבחר הזה. "ובחרת בחיים"!!!

לפני שניתן בידיך כמה כלים המובאים בספרים, ראשונים ואחרונים, כמה עצות ותכסיסים, נקדים ונאמר, שספקות איכותיים אלו יש רק למי שיודע. מי שחש שיודע הכל, ואשר אין בו מום, סימן שלא עלה עליו עול! (עבודת ישראל, פרשת פרה! ומניסיון של הילדים השובבים שלנו, שמתלהבים כל פעם מחדש מקומתם שגבוהה והולכת ככל שהם רחוקים מעמוד חשמל המפיץ אור. הצל שלהם על הכביש מתארך, ומתארך, ומתארך… אולם ככל שמתקרבים אל האור המציף, הצל הקטן, רואים שאנחנו כלום… ושיש הרבה מה לעשות בשארית החיים שנותרה. לנצל אותה. הזמן אוזל. אז קדימה, צריך לבחור בטוב! ולזכות בחיי עולם!

אז הנה לפניכם כלים המכילים אוצרות. כלים חשובים שיכולים לעזור בזמן של מבוכה, כדי להחליט אם הדבר טוב או טוב פחות, ראוי, או עדיף או מומלץ יותר. שהרי חכמה עדיפה מנבואה. אישית, לו הייתי זוכה לקרוא רשימה מאירה כזו, מן הסתם הייתי שומרת, נוצרת, חוץ מאשר על ליבי, גם בין חפציי האישיים. ‘לוקחת עמי דברים’, ומוסיפה את הידוע לי. אולי אף זוכה ומזכה את הרבים.

ולמה? כי כל מילה עשוייה להתברר כיהלום (כי הדברים ממש לא פרי פיתוחי מחשבתי הנאצלת), אשר בכוחו לייצר יהלומים אינסוף. קחו. חפנו לכם. שמרו על לבבכם. כדי שביום מן הימים, כשהלב יפתח, יחליק לו היהלום לתוכו…

בצרור העצות הזה, ניסיתי לשלב כמה "עשבי בשמים" כאלו, הכוללים מגוון טעמים וריחות נפלאים. כל אישיות תבחר את הרצוי והמתאים והמדבר ביותר אל ליבה, במיוחד בימים אלה – עשרת הימים עם הפנים ליום הכיפורים, ובכלל – לכל השנה. אז הנה זה בא:

1. "אל תעשה בסתר מה שתתבייש לעשות בגלוי" (אורחות חיים לרא"ש).

2. האלוקים עשה את האדם ישר, אז למה לחפש חשבונות רבים?

3. האם יהיה לי נעים לספר מעשה זה לאישיות המוערכת בעיניי?

4. לו ידעתי, שיום זה הוא האחרון עלי חלד, ומבטי היה מצטמצם וממקד את הפוקוס רק לעבר האמת, האם המעשה המתלבט הזה היה נעשה?! בקיצור, שוב יום אחד לפני מיתתך, ומכיוון שלא ממש ברור לך מתי יהיה יום גדול זה, יחשוש שמא זה היום, ונמצאת כל חייך בתשובה. (אח… איזה חלום!)

5. בשם ה"חפץ חיים". אדם צריך לחשוב: שעליו ללמוד רק דף גמרא זה (או לחילופין רק מעשה החסד הזה, רק להתגבר על הכעס הזה, רק להתפלל את התפילה הזו, רק ‘להסתבלן’ עם הילדים, בן הזוג והסובבים) ושהוא היחיד שעליו העולם עומד (זו אחריות עצומה, רבותיי!), ושנותר לו רק יום אחד בעולם (החמוד הזה…)! כשנחשוב כך, ננער פתאום את הראש, וסביר להניח שפתאום האמת תצוץ ותצמח, ונדע שנעשה את הנכון ביותר. (רמז: "והיו הדברים האלה (רק דף גמרא זה) אשר אנוכי מצווך (ורק אותך) היום (וזה יומך היחיד)").

6. לו היו תוקעים כעת בשופר גדול, ואליהו הנביא היה מבשר ואומר: ענויים, הגיע זמן גאולתכם… אם עכשיו ממש יבוא משיח צדקנו, האם אשמח שזו תהיה המצווה האחרונה והראויה להגיש לו? הרי הוא יידע על כל אחד ה-כ-ל, יהי לו מעין ‘רנטגן רוחני’.

7. נשאל את עצמנו בכנות: "הייטב בעיני השם"?

8. או בנוסח אחר: "ועתה ישראל, מה השם אלוקיך שואל מעמך"?! ההדגשה היא על עכשיו, ומעמך! ממך דווקא. וכבר אמר הצדיק רבי זושא: בשמים לא ישאלו אותי למה לא הייתי משה רבינו, ישאלו אותי למה לא הייתי רבי זושא!

9. להסתכל לעצמנו בעיניים ולשאול ישר אל תוך הלב: הקב"ה שמח שברא אותי? (ברור שכן).

10. אפשר גם לכוף את הלב הסורר ולצעוק לכוונו בריגשה: ‘לב, רצה באשר ירצה יוצרך! שמעת???’ אולי הטלטלה הזו תגרום שמשהו יזוז שם, ופתאום תמצא התשובה החבויה, תצוץ ותציץ במלוא הדרה – בסייעתא דשמיא.

11. ננסה לדמיין לעצמנו את עצמנו היקרים לאחר המעשה. מה יהיה? איך נרגיש? האם נצהל משמחה בריקוד של מצווה, או טעם החמצה מרירה יצלוף בנו בהרהורי חרטה כואבים? נזכור, נשמה שהשם נתן בנו טהורה היא, ורגישה. רק דברים טובים עושים לה טוב.

12. נצא מעצמנו, מאיצטגננות שלנו. נו, מה הייתם מייעצים לאדם חסר אונים שהיה מבקש להיוועץ בכם, לשמוע את עצתכם הנערצת בשקיקה? מה הייתם מייעצים למישהו שנתון בסבך העדין הזה, בפקעת ללא מוצא הזו, ובין הפטיש לסדן המפחידים הללו? תוכלו גם להסתייע בדף ועט ועמודות של ‘בעד’ ו’נגד’.

13. מעשיך יוכיחוך. נצייר במוחנו את השמים, את הדין והחשבון, את המאזניים ומלאכים יחפזון, וחיל ורעדה יאחזון. מה לעשות, האמת נוקבת. האם יהיה לי נחמד לצייץ שם ולספר בענוות-חן על מעשה זה שעשיתי? שימו לב, לשוות מולנו עולם הזה לעומת נצח, הפסד רגעי, לעומת אור יקרות. לא לראות בזה אבנים שקופות. אלו יהלומים! הרב פינקוס אומר בהיגיון מופלא, ששבעים-שמונים שנה של עמל לעומת נצח… נו, זה לא נורא. זו תשואה מניבה שאין כמוה. קצת פרספקטיבה. קצת פרופורציה. לא ללמד רק את הקטנים ש’כל לילה הנשמה עולה’ ו’חותם יד כל אדם בו’. ללמד גם את הילד שבנו זה נחוץ ביותר!

14. וכדאי מאוד לזכור, שכשאנחנו מתגברים, אנחנו מנחילים מורשת לילדינו. מקלים מעליהם. מי לא שואף לרפד להם קצת את החיים?!

15. קראתי בספר רצוף דברי חכמה את הדברים הבאים: לחשוב שתי מילים שעשויות להוציא את כל האוויר, או לחילופים, להטעין רוח איתנה במפרשים שנשמטו (בדרמטיות) "ואז… מה?!"

16. האם ההתלבטות היא בין חומרה לדאורייתא (תורה)? נו, אז יש הלכות מובהקות בעניין. אנשים נוטים לעיתים להיתפס לחומרה, וזה נפלא, אבל אסור לה להיות על חשבון מצווה מהתורה. בין אדם לחברו, למשל.

17. אתה רוצה לנצל את הזמן שלך, אבל מתחשק לך לדחות דברים לאחר כך. אתה רוצה לאכול אוכל בריא, אבל מתחשק לך לאכול עוגת שוקולד. אתה רוצה לקנות חכמה, אבל מתחשק לך לראות את החדשות בעיתון. הרצון הוא תמידי, הוא מעוגן במציאות. החשק הוא רגעי ומתייחס באופן מועט בלבד לתוצאות עתידיות. החשק הוא בעצם… בריחה. בדרך כלל ה’רוצה’ הוא האמת! ה’מתחשק’ הוא קצת ילדותי (מהספר הנפלא "מ"ח דרכים לחכמה").

18. תפילה. תפילה. ותפילה. בהתחלה, באמצע ובסוף! "אלמלי הקב"ה עוזרו לא יכול לו". אצל היצר הרע כל יום פורים. התחפושות שלו מגוונות ומקוריות מאוד. לפעמים קוראים לו ‘כולם’, לעיתים, כשהוא חולה מאוד, עושה שינוי שם ל’מודרני’. קרה שזקנקנו המתארך מאוד ויורד על פי מידותיו ומסתיר את כוונותיו, עיניו חורשות המזימה תופסות זיק של תום ויושר, וכל מראהו המבעית ומלא העיניים נהפך לצדיק. לא תמיד קל להציץ מאחורי מסכת ה’אני מוכרח’ ולגלות את חיוכו השטני של היצר הרע, שהוא השטן ובסופו של דבר – הוא מלאך המוות…

אני חושבת שדי בצרור ריחני זה שעשוי להתגלות כמצמיח ישועות ויהלומי נצח. נייחל שהשם הטוב יעזרו לנו לזהות את הטוב, לבחור בטוב, ולדבוק בטוב. ושתהיה לנו הזכות למלא חובתנו. ולבחור בחיים, למען ייטב!

ואולי, אולי כבר נזכה לאורים ותומים, ולנביא במקדש, ולאמת שמארץ תצמח, ותמלא הארץ דעה, רק את השם. ויבוא כבר היום, שעשוי להיות עוד היום, בו נתבשר טוב ותישמע הישועה.

על ההרים ינאוו רגלי המבשר, ואור חדש וברור על ציון תאיר!