תגיד, אתה אוהב את הרבי?

"תגיד לי, אתה באמת אוהב
את הרבי? אז למה אתה מכניס
אותו לגיהינום?". אותו אדם הסתכל
עלי בתמיהה ושאל: "אני???
מכניס את הרבי לגיהינום?!"…

בשדי יער – פרק 89

אחד הדברים שעוררו אותי מאוד להעביר לעולם את המסר שגאולה זו תפילה, קרה בשבועות בעיר אומן, בציונו הקדוש של רבי נחמן מברסלב.

פגשתי שם כל מיני אנשים. יהודים פשוטים שזו להם הפעם הראשונה באומן, וגם חסידי ברסלב שהיו אצל רבינו הקדוש מספר פעמים.

התופעה הייתה מעניינת. כל הזמן פנו אלי אנשים כשהם שבורים ורצוצים, מבולבלים ומיואשים ושואלים אותי בבקשה ותחינה: "מה יהיה עלי? האם אי פעם אזכה לתיקון?"

התבוננתי בתופעה ולא הבנתי. איך זה יכול להיות? כיצד יתכן שאותם אנשים המקורבים לרבינו, והיו בציון כל כך הרבה פעמים, כל כך שבורים? מדוע לא מועילה להם ההתקרבות לצדיק? למה הם לא מקבלים את הכוחות, הרצונות וההצלחות הרוחניות?!

אבל אז הבנתי. חסר להם דבר אחד, אבל מאוד חשוב: הם לא קיבלו מרבינו את הדבר העיקרי שיש לקבל ממנו: התפילה!

למעשה, הם לא התקרבו לרבינו כלל. הם לא קיבלו ממנו את הדבר העיקרי שהיו צריכים לקבל ממנו. את התפילה.

מאוחר יותר, כשמסרתי שיעור על ההתבודדות, שאלו אותי אותם חסידים שאלות וקושיות כאלה על התפילה, ממש כמו אנשים שזו הפעם הראשונה שהם שומעים שיעור על התבודדות. ראיתי שהם רחוקים מהתפילה וההתבודדות מאוד, עד כדי כך שאדם שהתבודד, וזה כמובן הדבר המינימאלי שצריך לעשות כל מי שנקרא "חסיד ברסלב", נחשב בעיניהם כבעל מדרגה ממש…

רבי נחמן מברסלב אמר בפירוש: "העניין שלי זה תפילה!" אם אדם לא לומר את התפילה מרבינו אין לו למעשה כמעט שום קשר אתו. נכון, הרבי הבטיח שכל מי שיבוא על ציונו הקדוש וייתן פרוטה לצדקה ויאמר את עשרה פרקי התהלים שתיקן – התיקון הכללי – הוא יוציא אותו מהגיהינום.

אבל רבי נחמן מברסלב גם אמר, שמי שיעשה שעת התבודדות בכל יום לא יראה פני גיהינום כלל!

אז למה להסתפק רק בהבטחה שרבי נחמן מברסלב יוציא את האדם מהגיהינום בזמן שיכול לא להיכנס לגיהינום כלל???

תגיד, אתה אוהב את הרבי?

אם אדם ילמד את עיקר הבניין של רבינו, שהוא התפילה והתבודדות, הוא לא יכנס כלל לגיהינום. נקודה. ולא רק, הוא לא יצטרך להטריח את רבינו להיכנס לגיהינום בשבילו ולהוציאו משם!

כשאני פוגש אדם שקורא לעצמו "חסיד ברסלב" אך אין לו שעת התבודדות בכל יום, אני שואל אותו: "תגיד לי, אתה אוהב את הרבי? אתה באמת אוהב את הרבי? אז למה אתה מכניס אותו לגיהינום?"

אותו אדם מסתכל עלי בתמיהה ושואל: "אני??? מכניס את הרבי לגיהינום?!"

"כן! הרי הגעת לאומן, אמרת תיקון כללי וכו’, והרבי הבטיח שיוציא אותך מהגיהינום. נכון, הוא הבטיח והוא בודאי יקיים. אבל למה אתה נותן לו להיכנס לגיהינום כדי להוציא אותך? למה אתה לא מתבודד? אם תעשה את זה הרבי לא יכנס לשם בכלל!".

על זה אנו אומרים את הפסוק בתהלים: "כי לא תעזוב נפשי לשאול, לא תיתן חסידך לראות שחת". הפירוש לזה הוא: "כי לא תעזוב נפשי לשאול" – אל תיתן לי להיכנס לגיהינום. למה? כדי ש"לא תיתן חסידך לראות שחת" – שלא יצטרך החסיד שלך, שהוא רבינו הקדוש, לבוא אחרי ולראות את הגיהינום – את השחת – בגללי.

המשך המזמור הוא: "תודיעני אורח חיים" – למד אותי את דרך החיים, שהיא האמונה וההתבודדות. כי אז: "שובע שמחות את פניך, נעימות בימינך נצח" – אזכה לשפע של שמחה עד כדי שובע מהארת הפנים שאקבל מהקב"ה, לנועם הניצחי מימינו וחסדו של הקב"ה!

אז אני אומר לאותם חסידים: אם אתם אוהבים את הרבי שלכם תתבודדו בכל יום, לפחות שעה, כדי שלא תצטרכו לרדת לגיהינום ורבינו יצטרך אף הוא להגיע לשם ולהוציא אתכם משם. כי אם אתם לא מתבודדים, אתם לא אוהבים את הרבי שלכם. כי מי הוא זה שיכול לטעון שהוא אוהב את הרבי שלו בזמן שגורם לו לרדת לגיהינום???

עכשיו הכל מובן.

מדוע אנשים מבולבלים? למה הם לא מרגישים שמחה וביטחון?

כי הם לא קיבלו מהרבי את מה שהיו צריכים לקבל – את התפילה!

(מתוך בשדי יער מאת המחבר)