החברים של איוב

אתם יודעים למה זה מטריד אותי?
כי בשבוע שעבר מצאתי את עצמי
פתאום בתפקיד של 'החברים של איוב',
כשהגיע אלי הסיפור של אותה אישה.

כנראה, אחד הדברים הכי 'קשים' בכתבי הקודש הוא הסיפור על איוב. איוב איש תם וישר וירא אלוקים, כך מעיד עליו הכתוב, או כמו שמעיד עליו הקב"ה (כשהשטן פתאום נכנס): "…עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ איש תם וישר ירא אלוקים וסר מרע" (איוב א, ז).

איוב, עובד השם ועושה כל שביכולתו בעבודתו זו. ואיוב, כך גם מספר הכתוב, היה איש עשיר מאוד באותה תקופה – "גדול מכל בני קדם".

ואז, נכנס השטן לתמונה ועושה עם אלוקים מעין 'התערבות' – הוא, כך אומר השטן, יכול לגרום לאיוב ליפול ממדרגתו הקדושה, ומאמונתו כמובן, אם רק יורשה לו לגרום לאיוב סבל.

אלוקים מסכים, אך מזהיר אותו שלא יפגע בו ולא יעשה אותו חולה, והשטן יוצא לדרכו בשמחה לגרום לאיש הזה לסבול. ואוי, איזה סבל הוא גרם לו. הוא (על ידי שליחים) הורג את הצאן, הבקר, העבדים, הילדים שלו, את אשתו וכל רכושו נבזז. ואיוב, נותר חסר כל ולבד.

אבל איוב מחזיק חזק. הוא לא מתלונן ולא מעלה טענות כלפי שמים: "ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך" – כך הוא אומר אחרי שהוא מתבשר בכל הבשורות הקשות והמרות.

כשהשטן רואה זאת, הוא חוזר אל אלוקים ומבקש רשות לייסר את איוב, כאילו שכל מה שהוא עשה לו עד עכשיו לא הוכחה מספיק טובה לנאמנותו להשם, ועכשיו הוא גם רוצה לגרום לאיוב לחלות במחלה קשה מלאה בייסורים וכאבים. ואלוקים מסכים, אבל מזהיר אותו שלא יהרוג אותו.

השטן מביא על איוב מחלה איומה – שחין, מכף רגע ועד ראש. ואיוב? מחזיק חזק באמונתו ולא מתלונן. אבל אז, הוא זוכה לביקור מ'חבריו' – ביקור שתוכנו הוא לימוד גדול בברסלב. ולמה אני אומרת את זה? כי החברים מנסים לאתגר את איוב כשהם אומרים לו, ואפילו מנסים לשכנע אותו, שהוא בטח עשה משהו, אחרת למה יסבול כך? הרב שלום ארוש שליט"א מלמד אותנו שוב ושוב שאין ייסורים ללא עוון. איוב סובל ומתענה, סבל אחר סבל ולא מתלונן, עד שהחברים באים ושואלים על מה ולמה כל זה?! זה כבר היה יותר מדי בשביל איוב, הפגיעה הייתה קשה, ובסופו של דבר – באופן מובן – הוא נשבר. איוב עשה חיפושים מעמיקים בתוכו, חשבונות נפש אינסופיים, והבין שלא עשה שום דבר שבגללו יסבול כך.

בגלגול הזה.

אבל מה שאיוב לא ידע הוא, שבגלגול קודם, הוא היה תרח – ראש עובדי העבודה הזרה, אביו של אברהם אבינו. ולא רק שתרח עבד עבודה זרה לעצמו, היה לו עסק לייצור פסלים – מאבנים, עץ ומתכות, אותם מכר ומהם התפרנס. עבודה זרה, כך גילה, הייתה עסק טוב באותה תקופה! הוא עודד אנשים רבים לשכוח מהשם יתברך ולסגוד לחתיכת עץ או אבן (מעין פסדה נוחה לעשות מה שהם רצו בלי חשבון), ואת כל זה סיפק תרח, והמלאי שלו היה עמוס וגדוש.

על החוב הזה הוגש 'החשבון' לפרעון – כל בני משפחתו של איוב (כולל העבדים שהיו לו), כל הרכוש והכסף הרב, הצאן, הבקר, הבגדים היקרים, הארוחות המפוארות ואורוות מלאות בחמורים.

מה שתרח עשה יצר 'חוב' רוחני עצום לנשמתו, והוא היה צריך לפרוע את החשבון הזה כשנשמתו התגלגלה באיוב – איש צדיק, תם, ירא אלוקים וכו'. התיקון של תרח, כאיוב, היה לדבוק בהשם גם כשזה לא היה 'נוח' או 'קל' או אפילו 'שווה'. לא היה לו שום מקום אחר להיות בו, גם לא אל מי לפנות, פרט להשם יתברך. והסבל של איוב היה עצום ובאותה מידה גם קידוש שם שמים ושם השם שהוא עשה, מעשה נעלה שעדיין מהדהד באוזנינו אלפי שנים אחרי.

הסיפור מסתיים עם סוף טוב, למרות ה'חריקה' היחידה שהייתה לאיוב באמונה. איוב ממשיך לדבוק בהשם, שבסופו של דבר מרחם עליו ומרפא אותו ונותן לו רכוש וכסף יותר ממה שהיה לו. גם אישה וילדים שנולדים לו, והרבה הרבה מברכת השם.

הרב ארוש הסביר, ולא פעם, שאדם שמתייחס לתורה כאל אוסף 'סיפורים' מעניינים לא רק שמפספס את המסר העצום, אלא, בעצם התייחסות זו מכין לעצמו מרשם לכפירה מוחלטת, השם ישמור. התורה אינה היסטוריה או איזה אוסף 'מוטיבים' ורעיונות לסיפורים על גיבורים כאלה ואחרים. ממש לא.

התורה מדברת עלי ועליך. נקודה. הספר על איוב הוא גם עלי ועליך. כך היה בשבוע שעבר, כשמצאתי את עצמי פתאום בתפקיד של 'החברים של איוב'. השם שלח מישהי, דרך חברה שלי, שסובלת מאוד, ואני ניסיתי להבין מה כבר היא עשתה שהיא סובלת כך?!?

אולי אין לה מספיק אמונה? אולי היא בעלת גאווה? אולי היא לא מקיימת מצוות כמו שצריך?

אתם יודעים, הסיבה שהדבר הזה מטריד אותי כל כך היא בגלל שאני מאוד מפחדת שמה שקרה לה יכול, חס ושלום, לקרות גם לי. לכן אני מנסה לנתח את הסיטואציה הזו מכל כיוון ולראות אם אצליח לגלות משהו שאני בעצם צריכה לחזק ולתקן בעצמי.

אין ייסורים ללא עוון…

אבל אם העוונות היו בגלגולים הקודמים ואין לי שום מושג או רמז כלשהו לגביהם, איך אדע אם אני סובלת בגלל עוונות מהגלגול הזה, או מהגלגול הקודם? איך אדע מה לתקן ברמה הרוחנית אם ברמה הפיזית-גופנית לא הייתי בסביבה כשזה קרה?

התשובה, האחת והיחידה, היא אמונה. לבטוח בהשם שעושה את הכל לטובה, וכל מה שהוא עושה רק מתוך חסד ורחמים, אפילו כשלפעמים זה קצת קשה. וזה קשה.

הדבר הנוסף שהבנתי הוא, שאני לא יכולה לנחש מה קורה בחייהם של אנשים אחרים. התפקיד שלי הוא לנתח את עצמי, את חיי, ואת הרמזים והסימנים שהשם נותן לי, ורק לי.

ברוך השם, אני זוכה להגיע לדברים שאני צריכה לתקן ולעבוד עליהם. תודה רבה להשם, אני זוכה להתבודד בכל יום והשם עוזר לי לגלות את מה שאני צריכה לדעת ולתקן מבלי לחפור יותר מדי. יש גם את האנשים שלא כל כך רגילים לדבר עם השם, אך עדיין, מרגישים משהו, מעין ידיעה פנימית מדוע דברים קורים לנו. אם נרצה – נקבל את המסר. נגלה מה אנחנו צריכים לעשות ולאן פנינו מועדות.

רובנו לא איוב. לרובנו יש המון עבודה פנימית והמון מה לתקן בגלגול הזה – בחיים אותם אנו חיים, ואנו לא צריכים לדאוג ממה שקורה לנו היום בגלל האדם הקודם שהיינו.

אבל אני חושבת שרבים וטובים מאיתנו לוקחים סיכון גדול מאוד ברגע שהם מנסים להיות החברים של איוב. כי אנחנו, ממקום של גאווה כמובן, מאמינים שאנחנו יודעים בדיוק למה אדם זה או אחר סובל כל כך. אבל אנחנו לא יודעים. ואנחנו גם לא יכולים לדעת. אלא אם כן אנחנו איזה גאון, צדיק עצום בעל רוח קודש וכו' וכו' וכו'…

זה מה שלמדתי השבוע מהסיפור על איוב. אני יכולה לעשות את הטוב ביותר כדי לפענח את הרמזים שהשם שולח לי בחיי, ולנסות לחזור בתשובה על מעשיי. אבל הרמזים של אנשים אחרים, או המצבים השונים בחייהם, מקודדים ורק הם יודעים איך לפענח אותם, רק להם ניתנה היכולת להבין את הצופן והקוד שבא עם המסר שהשם שולח להם.

התפקיד שלי הוא להתפלל על אנשים אחרים שמתמודדים עם מצבים קשים וכואבים, לבקש מהשם שירחם עליהם, ולעבוד על מידות הנפש שלי, על הפנימיות שלי. וככל שהחיים ממשיכים, אני מתחילה להבין עד כמה אני באמת לא מבינה. איך אני יכולה לשפוט אדם אחר כשאין לי מושג מה קרה ולמה?

אני יכולה לומר לעצמי אינספור פעמים שאין ייסורים ללא עוון. אבל כשזה מגיע לאנשים אחרים, אני משאירה את זה למומחים והטובים ממני, כי הם יודעים איך להסביר את המצב ולתת את העצה והדרך הנכונה.