עסקים עם אלוקים

העסקים הכי טובים הם עם אלוקים,
'טאטע-זיסע' – האבא המתוק, שכל רצונו
הוא שנגשים את המטרה. הוא מתחנן
בפנינו שנפתח פתח קטן, שנעשה צעד קטן
בעסק, והוא כבר יעשה את השאר.
 
 
בכל פעם שאני מוזמנת להרצות בארץ זרה, אני משתדלת להקדיש יום אחד לפחות לעליה על קברי הצדיקים הטמונים באותה ארץ. משימה זו לא הייתה קלה בעת שביקרתי ברוסיה ובאוקראינה, הן בשל המרחקים הגדולים והן משום הדרך הקשה, שהייתה לעיתים גם מסוכנת. ואף על פי כן, לא ויתרתי והייתי נחושה בדעתי לעלות ולהתפלל על קברי צדיקים רבים ככל האפשר.
 
יצאנו לדרך עם עלות השחר, ואף על פי כן, כאשר הגענו אל התחנה האחרונה במסענו, ברדיטשוב, עירו של הצדיק רבי לוי יצחק זי"ע, כבר הייתה השעה קרובה לחצות. למרות השעה המאוחרת קיבלו אותנו הרב שלמה ברויאר ואשתו הרבנית, חסידי סקוויר שהקימו בית כנסת בברדיטשוב, בזרועות פתוחות וברוח מסורת הכנסת האורחים של אברהם אבינו. על שולחן ערוך ברוב פאר המתינה לנו סעודה ביתית חמה, ואני מוכרחה לומר שאכן היה זה דבר בעתו, שהערכנו מאוד לאחר יום של מסע ארוך ומייגע.
 
בשעה שהדריך אותנו הרב ברויאר בדרכנו אל ה"אוהל", הבניין הבנוי מעל קברו של הצדיק, כבר הייתה השעה הרבה אחר חצות, שעה משונה במקצת ללכת בה אל קברי צדיקים, ועם זאת שעה נוראת הוד ורבת כוח. ה"ברדיטושבר", כפי שמכונה רבי לוי יצחק, היה ידוע באהבת ישראל הגדולה והבלתי מסויגת שקיננה בליבו כלפי כל יהודי ויהודי. כמה גדולות היו אהבתו ונאמנותו לעם ישראל, עד כי כדי לסנגר על עמו לא היסס מלהיכנס בדין ודברים אפילו עם הקב"ה בכבודו ובעצמו. הוא חיבר תפילות ותחינות מרגשות, רובן באידיש, המשקפות את רחשי ליבם ונפשם של בני עמנו ואת כיסופיהם. אחת התפילות האלה 'גאט פון אברהם' (אלוקי אברהם) נאמרת בכל מוצאי שבת מיד עם צאת השבת, ויש בה תחינה ובקשה לשבוע טוב ומבורך, אותה ניתן למצוא בסידורי התפילה.
 
ציפייתי להתפלל על קברו של הצדיק רבי לוי יצחק הייתה גדולה במיוחד. מה רבות וקשות הן הבעיות שעמנו ניצב בפניהן, וכמה זקוקים אנו שהצדיק יפעל וישתדל למעננו, שיהיה לנו לסנגור ולמליץ יושר ויטען למעננו לפני כיסא הכבוד. ואכן, כאילו ציפה הברדיטשובר לבואנו – על קיר ה'אוהל' מצאנו תפילה שחיבר, כתובה באידיש, תחינה שדיברה אלינו ואמרה כל מה שרצינו לומר. התחלתי לומר אותה בקול, אולם עד מהרה חנקו דמעות את גרוני. חקקתי את המילים בזיכרוני, ואני מביאה אותן כאן בפניכם:
 
"ריבונו של עולם, אני רוצה לעשות איתך עסק. אני אתן לך את העבירות שלנו, את כל חטאינו, עוונותינו ופשעינו, ואם תשאלני מה צריך אתה לתת לי בתמורה, אוי טאטע זיסע, אבא מתוק, הנה אני אומר לך: בתמורה תיתן לי סליחה ומחילה וכפרה! מחילה גמורה ושלמה, מחילה שתתקן את כל אשר קילקלנו, מחילה שתמחה את כל כתמינו, מחילה שמתוכה יוכלו בניך להתחיל בחיים חדשים. אוי! טאטע זיסע!".
 
אני מספרת לכם את זה מכיוון שהחיים הם ניסיון, וניסיונות הם לרוב קשים מאוד. בעיני כל אדם הניסיונות הבאים עליו הם הקשים והכואבים ביותר. לא אחת קורה שאדם אינו יכול לעמוד בניסיון הבא עליו, והוא מאבד תקווה ונופל בייאוש. אולם אסור להתייאש, אסור להיכנע ולהרים ידיים. רבי לוי יצחק מברדיטשוב מראה לנו את הדרך. הוא מלמד אותנו שאפשר "לעשות עסק" עם הקב"ה, ואפשר לפתוח בחיים חדשים. כל זאת מפני שהקב"ה איננו א-ל אכזר ובלתי מתחשב ח"ו. לא, הוא "טאטע זיסע" (אבא מתוק) שלנו – אב רחום וחנון הרוצה שאנו, בניו, נעמוד במבחן, שנגשים את המטרה שלמענה הוא ברא אותנו, ושנהלך בנתיבי החיים בכבוד ובהדר. מתוך אהבתו אותנו הוא מתחנן בפנינו ואומר לנו: "פתחו לי פתח כפתחו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם". כל שמוטל עלינו הוא רק לפתוח את הפתח, להראות לו שאנו רוצים להשתנות, שאנו רוצים להתקרב אליו, שאנו רוצים להשתפר, והוא כבר יעשה את כל היתר.
 
אין כל מחיצה המפרידה בינינו ובין הקב"ה. אין פעולה או מעשה שבכוחם לגזור את גורלנו לאבדון. החומה היחידה המפרידה בינינו לבין האבא המתוק שלנו, היא החומה שאנו עצמנו בנינו בתוך ליבנו ומוחנו. אם רק נרצה, יוכל כל אחד מאיתנו לעשות את גורלו שונה, הן ברמה האישית והן ברמה הלאומית. כל שעלינו לעשות הוא לקרוא אל השם, והוא יוליך אותנו במשעול ניסיונותינו, מן הניסיון הקל והפעוט ועד לניסיון הקשה ביותר. לעולם לא נתייאש, לעולם לא נאבד תקווה. יהיה כל אחד מאיתנו סמוך ובטוח שהשם מכיר אותו טוב יותר משהוא מכיר את עצמו, והוא מעולם לא העמיד אדם בניסיון שלא על פי מידותיו, בניסיון שאין הוא יכול לעמוד בו.
 
לפני זמן לא רב ישבנו אחיי ואני, ויחד העלינו זיכרונות ממוראות השואה שעברו עלינו. הסכמנו כולנו שהמילה הזכורה לנו ביותר מאותן שנים קשות היא המילה הגרמנית "שנל! שנל!" – 'מהר! מהר! מהר היה עלינו לצאת מבתינו ולהיפרד מהם, מהר היה עלינו לטפס אל קרונות הבקר, מהר היה עלינו לצעוד מרציף תחנת הרכבת אל תוך מחנה ברגן בלזן, מהר היינו צריכים להכין את עצמנו בכל בוקר לספירת האסירים… ושנל, שנל, מהר מהר הם דחפו את המוני בני עמנו אל תוך תאי הגזים.
 
אוי טאטע זיסע! אם לרשעים הללו כה דחוף היה להשמיד אותנו מהר, הרי ודאי, ריבונו של עולם, טאטע זיסע, צריך אתה לגאול אותנו גאולה שלמה שנל שנל, מהר, מהר, במהרה בימינו.
 
אנו, בניך, עייפים מאוד! אלפיים שנה הן זמן ארוך מאוד!
 
 
(מתוך "החיים הם ניסיון" מאת המחברת, הזכויות שמורות להוצאת "בינה")