בגן החכמה עמודים 69-70

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ: כָּעֵת רָאוּי לְהַבִּיט עַל הַתַּכְלִית…

בַּמֶּה שֶׁהֶחָכָם אָמַר: “כָּעֵת רָאוּי לְהַבִּיט עַל הַתַּכְלִית”, בָּזֶה הוּא לְמַעֲשֶׂה גִּלָּה אֶת דַּעְתּוֹ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁהוּא עָשָׂה עַד עַכְשָׁו לֹא הָיָה קָשׁוּר לַתַּכְלִית, וְהוּא רַק שָׂרַף אֶת הַזְּמַן. אִלּוּ הָיוּ לֶחָכָם הִתְבּוֹנְנוּת וְיִשּׁוּב הַדַּעַת נָכוֹן, הוּא הָיָה מַבְחִין בָּעֻבְדָּה, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ מוֹדֶה עַל טָעוּתוֹ, שֶׁהוּא בִּזְבֵּז אֶת הַשָּׁנִים הַיָּפוֹת שֶׁלּוֹ, עַל לֹא דָּבָר. וְשׁוּב אָנוּ רוֹאִים עַד כַּמָּה הַחִסָּרוֹן בְּיִשּׁוּב הַדַּעַת נָכוֹן, וְחֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ כָּרָאוּי, גּוֹרְמִים לֶחָכָם שֶׁלֹּא יָשִׂים לֵב לַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַמַּעֲשִׂים שֶׁלּוֹ.

הַכֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר

וְהִנֵּה, הֶחָכָם, שֶׁרַק עַכְשָׁו הִגִּיעַ לַמַּסְקָנָה, שֶׁהַשּׁוֹטְטוּת וְהַבַּטָּלָה אֵינָן מְבִיאוֹת אוֹתוֹ לְשׁוּם מָקוֹם, בְּוַדַּאי גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן שֶׁשּׁוֹטֵט הָיוּ לוֹ מִדֵּי פַּעַם אֵי אֵלוּ מַחְשָׁבוֹת עַל כָּךְ שֶׁהוּא מְבַזְבֵּז אֶת זְמַנּוֹ, אֲבָל לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲוָה שֶׁהָיְתָה לוֹ, לְהַשְׂבִּיעַ עֵינָיו בָּעוֹלָם. וְכָךְ הוּא בְּכָל הַתַּאֲווֹת – הָאָדָם יוֹדֵעַ בְּתוֹךְ תּוֹכוֹ שֶׁזֶּה רַע, אֲבָל מֵחֲמַת שֶׁאֵין לוֹ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, הוּא מְרַמֶּה אֶת עַצְמוֹ וְאוֹמֵר שֶׁזֶּה טוֹב.

וּבֶאֱמֶת, לְאַף אֶחָד אֵין כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ, כַּמּוּבָא בַּגְּמָרָא: בְּכָל יוֹם וְיוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו, וְאִלְמַלֵּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹזְרוֹ אֵינוֹ יָכוֹל לוֹ…. רַק מִי שֶׁמִּתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מֵהַמֶּלֶךְ, מְקַבֵּל מִמֶּנּוּ כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲווֹתָיו, וְאִם הוּא יַרְבֶּה בִּתְפִלָּה הוּא יָכוֹל אַף לְבַטֵּל אֶת תַּאֲווֹתָיו וּמִדּוֹתָיו הָרָעוֹת לְגַמְרֵי, כַּמְּבֹאָר בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן נ”ב.

נָבִיא כַּמָּה דֻּגְמָאוֹת לְכָךְ שֶׁמִּי שֶׁשָּׁקוּעַ בְּתַאֲווֹתָיו מְאַבֵּד אֶת חַיָּיו, וְהוּא בְּכָל זֹאת לֹא יָכוֹל לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתוֹ:

אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בְּסַמִּים, וְיוֹדְעִים הֵיטֵב שֶׁזֶּה מַזִּיק לָהֶם, כִּי זוֹ עֻבְדָּה בַּשֶּׁטַח, שֶׁרַבִּים מֵהֵם מִתְאַבְּדִים אוֹ מֵתִים מִמְּנַת יֶתֶר וכד’ ר”ל, וְגַם עַד שֶׁמֵּתִים בְּפֹעַל ר”ל, הֵם מֵתִים בְּחַיֵּיהֶם, בְּכָל זֹאת, הֵם אֵינָם מַצְלִיחִים לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם.

אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם תַּאֲוָה טִפְּשִׁית לְהִסְתַּכֵּל עַל סִרְטֵי תּוֹעֵבָה בָּאִינְטֶרְנֶט, שֶׁזֶּה דָּבָר נוֹרָא, שֶׁלּוֹקְחִים אֶת הַדָּבָר הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר שֶׁיֶּשְׁנוֹ בָּעוֹלָם, שֶׁהוּא הַחִבּוּר בֵּין אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ, וְעוֹשִׂים מִזֶּה טִנֹּפֶת, אוֹתָם אֲנָשִׁים רוֹאִים בְּבֵרוּר, שֶׁהֵם רַק מְשַׁגְּעִים אֶת עַצְמָם וּמַכְנִיסִים לְעַצְמָם כִּסּוּפִים לְדִמְיוֹנוֹת, וּמַמָּשׁ מְאַבְּדִים אֶת כָּל חַיּוּתָם וְשִׂמְחָתָם, וְנַעֲשִׂים מְשֻׁגָּעִים מַמָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁרַבֵּינוּ אָמַר, שֶׁכָּל הַמְשֻׁגָּעִים בָּאִים מִתַּאֲוַת נִאוּף, וְהֵם לֹא יְכוֹלִים לִבְנוֹת קֶשֶׁר עִם בַּת זוּגָם, וְאֵין סוֹף סֶבֶל וָעֳנָשִׁים בָּאִים עֲלֵיהֶם, כִּי אֱלֹקִים שׂוֹנֵא זִמָּה, וְגַם בְּשֵׂכֶל שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, זֶה דָּבָר פָּסוּל וְחוֹלָנִי, לְהִסְתַּכֵּל עַל תְּמוּנוֹת זִמָּה, וּבְכָל זֹאת, הֵם לֹא יְכוֹלִים לְהִתְגַּבֵּר עַל יִצְרָם.

אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁמַּשְׁקִיעִים אֶת כָּל חַיֵּיהֶם לִצְבֹּר מָמוֹן, וְהֵם מְעִידִים בְּעַצְמָם שֶׁאֵין לָהֶם חַיִּים, וְגַם לְפִי הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, כָּל אֶחָד מֵבִין שֶׁעוֹבְדִים בִּשְׁבִיל לִחְיוֹת, וְלֹא חַיִּים בִּשְׁבִיל לַעֲבֹד, בְּכָל זֹאת, אֵין לָהֶם כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל תַּאֲוָתָם.

לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת

אֲבָל בֶּאֱמֶת, כָּל אָזְלַת הַיָּד הַזֹּאת וְהַחֻלְשָׁה הַנּוֹרָאָה, וְחֹסֶר הָאוֹנִים לְנֹכַח הַתַּאֲווֹת, הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁאֵין לְאָדָם יִשּׁוּב הַדַּעַת נָכוֹן לְהוֹדוֹת עַל כָּל פָּנִים עַל הָאֱמֶת, שֶׁזֶּה רַע וָמַר מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה. כִּי אִלּוּ הָיָה מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת, וּמְבָרֵר לְעַצְמוֹ שֶׁהַדָּבָר הַזֶּה שֶׁעוֹשֶׂה הוּא שֶׁקֶר, וְהוּא פָּשׁוּט שָׁבוּי בְּיַד יִצְרוֹ וְאֵינוֹ מַצְלִיחַ לְהִתְגַּבֵּר עָלָיו, זֶה כְּבָר הָיָה נוֹתֵן לוֹ פֶּתַח לְהִנָּצֵל מֵהַשֶּׁקֶר.