מספיק עם ההטעיות

זמן קצר לאחר הפריצה, קרה עוד משהו,
ואז עוד משהו, ואז עוד משהו. ובסופו של
דבר, אחד הילדים שלה חלה ונפטר. כשהיא
אמרה את זה, הרגשתי כאילו מישהו חובט
לי בפנים…
 
 
לפני שהגעתי לחסידות ברסלב, אהבתי להתעסק בכל מיני הטעיות של 'שיעורים בשיטת עשה זאת בעצמך' המוצעים למתקרבים ליהדות. הלכתי לשיעורים של כל מיני מרצים שביקרו באנגליה (שם גרתי לפני שעליתי לארץ) בהם סיפרו לי איך להיות יהודייה טובה יותר, וגם אמא/בת/אחות/רעיה/ומה שלא יהיה. הלכתי גם לשיעורים מיוחדים להורים (המון, אבל המון כאלה…) גם לשיעורים באולפן הגעתי, לשיעורי בישול לשבת, שיעורים פתטיים של מרכז הקבלה, שם דיברו על זודיאק יותר מאשר על היהדות. עשיתי שבתות בגייטסהד (עיר באנגליה), סמינרים של קירוב רחוקים… בקיצור 'יו ניים איט', ואני חותמת.
 
וכשהגעתי לישראל, הטרנד הזה המשיך. תוך שבועות ספורים מצאתי את עצמי בתוך קבוצת נשים דוברות אנגלית שנפגשו אחת לשבוע, והם, כך סיפור לי, יעזרו לי לגלות את האישה היהודייה הפנימית שבי.
 
נהדר!
 
מאוד נהניתי בשבועות הראשונים, למרות שהבנתי שגם פה יש המון הטעיות, דיבורים ופחות מעשים. אבל אז, גנבו לי את התיק. פעמיים הצליחו לעשות רכישות לא חוקיות עם כרטיס האשראי שלי באלפי שקלים ברמאללה. ואז, פרצו לבית שלי כשבעלי היה באנגליה וגנבו את כל החפצים יקרי הערך שהיו לנו.
 
כל כך כעסתי על השם. רק עליתי לארץ, עזרתי כספית לקרובת משפחה שעמדה להתחתן, בדיוק התחלתי 'לעמוד על רגליי' – ואלוקים עשה שישדדו אותי (ולא, אין לי ביטוח).
 
באותה תקופה לא יכולתי להבין למה זה קורה לי ואיך בכלל דברים מתנהלים. מה כבר עשיתי שמגיע לי דבר כזה? זה קרה מספר חודשים לפני שהשם זיכה אותי להכיר את הרב אליעזר רפאל ברוידא ובהמשך את הרב שלום ארוש, ולפני שהצלחתי לקבל תשובות לשאלות. אבל בינתיים, הייתי מלאה במרמורים וכעסים על חוסר הצדק שנעשה עמי – 'מסכנה שכמותי', מלאת טענות אל השם יתברך על חוסר הצדק שלו.
 
ואת כל הכעס, המרמורים, חוסר הצדק והצער הזה לקחתי אתי לקבוצה הנחמדה, והמטעה, שהצטרפתי אליה, שבוע אחרי המקרה, ואז אישה אחת החלה לדבר על כך שהשם תמיד נותן לנו את מה שאנו צריכים.
 
אוי…
 
"אם השם נותן לנו את מה שאנו צריכים, אז למה הוא נתן לי כרטיס אשראי שבסופו של דבר יגנבו אותו והרבה כסף שלי? אם הוא תמיד נותן לנו את מה שאנחנו צריכים, למה הוא לקח ממני את הלפטופ, המדפסת, הטלפון, התכשיטים, המצלמה? איך אסיים את העבודה שהייתה במחשב? איך בדיוק אני אמורה להתמודד עם כל הנזק הזה?" ביקשתי לדעת.
 
אישה מסכנה. היא לא ידעה מה לומר לי. או יכול להיות שהיא כן ידעה מה לומר, אבל היא הבינה שאין לי את האוזניים לשמוע את הדברים מנקודה זו. אבל אז אחת המשתתפות כאילו לקחת את המושכות לידיה והחלה לספר לי את הסיפור שלה.
 
היא סיפרה כיצד לפני מספר שנים ביתה הותקף על ידי נחיל של טרמיטים. הטרמיטים לעסו כל קורת עץ בבית והיא ובני משפחת נאלצו פשוט לעזוב את הבית עד שייבנו אותו מחדש (התחלתי לתהות למה היא מספרת לי את זה).
 
ברגע שהבית הוקם מחדש, המשפחה נכנסה לגור בו שוב – רק כדי להבין שכמה שבועות לאחר מכן יפרצו לבית שלהם ויגנבו את כל מה שאפשר היה לגנוב (כמעט את הכל).
 
חיכיתי למסקנה או לאיזו עצה 'מסייעת', אבל האישה רק המשיכה לדבר.
 
זמן קצר לאחר הפריצה, קרה עוד משהו, ואז עוד משהו, ואז עוד משהו. ובסופו של דבר, אחד הילדים שלה חלה ונפטר. כשהיא אמרה את זה, הרגשתי כאילו מישהו נותן לי אגרוף בפנים. אני לא יכולה לומר שהמוח שלי קלט ועיבד את המסר שהעבירה לי אותה אישה, דרכו השם ניסה להתקרב אלי, אבל אני חושבת שהנשמה שלי הבינה אותו במאת האחוזים.
 
שתקתי. הרגשתי נורא עם עצמי. ומעולם לא חזרתי שוב למפגשים עם הקבוצה הזאת. השיעורים הרכים, קצת מטעים, הסתיימו בכך שלמדתי מסר עמוק שהעמיק עוד יותר עם אחד הדיסקים בנושא אמונה ששמעתי, או ספר בנושא.
 
היום אני מודה לבורא עולם על הפריצה הזו. אני מודה להשם שבמקום לנסות אותי עם משהו יותר קשה, השם ישמור, הוא היה כל כך רחמן שזה היה המסר שלו, הרצון שלו שאלמד אמונה דווקא דרך חפצים וכסף (פרנסה).
 
מספר שבועות לאחר מכן, הרב ברוידא אמר משהו שהנשמה שלי כבר ידעה, אבל משהו שהראש שלי לא היה מוכן לקבל או להתמודד איתו: ישנם אנשים עם בעיות קשות, ישנם אנשים הסובלים ממחלות קשות, השם ישמור, ילדים חולים מאוד, בעיות איומות בשלום בית, בחינוך הילדים, השם ישמור! למה? כי השם רוצה שכולנו נתעורר.
 
הרב ברוידא הסביר לי שאם התמריצים להכרה ומודעות רוחנית נעשים באמצעות הכסף, אז מדובר בדרך יחסית קלה ומתונה שהשם משתמש בה כדי להשיג את תשומת הלב שלנו.
 
והוא צדק. הוא כל כך צדק. והיום, אני כל כך שמחה שהשם ברחמנותו בחר בדרך כזו עבורנו.
 
אבל לא מזמן, הסיפור של אותה אישה הביא תובנה חדשה לראשי. בספרו – שעריו בתודה,  הרב שלום ארוש מדגיש שוב ושוב עד כמה אנחנו צריכים להודות לבורא עולם אפילו על הייסורים הקטנים שהוא שולח לנו, ועד כמה אנו צריכים להיזהר ולא להחסיר תודה אחת מהשם על כל מה שהוא נותן לנו, גם על הנסיבות המובילות לדברים שנראים לנו לא טובים.
 
הרב ארוש חוזר שוב ושוב ואומר לנו, שאם אנו זוכים להתעורר בגלל דברים 'קטנים' השם לא ישלח לנו דברים 'גדולים'. אם אנו מתעוררים בגלל שאיבדנו את מקום העבודה שלנו, בגלל גניבה או ביזיון לא נעים – הוא לא יצטרך לשלוח לנו דברים גרועים יותר.
 
אבל תחילה, בואו נבין את המשמעות של המושג 'להתעורר', כי נדמה לי שכל כך הרבה אנשים מקבלים מסרים רבים מהשם, אבל לא מייחסים להם שום חשיבות ופשוט ממשיכים הלאה. אז ככה, אדם שמתעורר, או מתחיל להתעורר, זה אומר שהוא מתבונן היטב ולעומק על חייו, ואז הוא עושה בדק בית רציני בתוכו כדי להבין מה השם רוצה ממנו.
 
וזה אומר שהוא לוקח את הזמן שהוא צריך כדי לקרוא ברצינות ובכנות ספרים עם מסרים אמיתיים, שחוברו על ידי מנהיגים יהודיים אמיתיים המסבירים לנו איך עלינו להתנהג באמת – והוא מתחיל להתנהג כך באמת. במקום לזלזל במושגים ורעיונות כמו להתלבש ולהתנהג בצניעות, או איך להיפטר מהטלוויזיה והאינטרנט, או להמעיט את האכילה בחגים מחוץ לבית, אדם שבאמת רוצה 'להתעורר' ישאל את עצמו: מה אני צריך לשנות בתחומים האלה? האם זה בסדר שאני לובש/ת ג'ינס? בלי כיסוי שיער? זה בסדר להסתכל על מישהו שאני לא נשואה לו? האם השם רוצה שאבזבז שלוש שעות (במקרה הטוב) בקניון? שאשב בבית קפה עם חברות שלי, או שהוא היה מעדיף שאקדיש יותר זמן לילדים שלי? האם הוא מעדיף שסעודות השבת שלי יהיו פשוטות אבל מתובלות בדברי תורה, או שעדיף ללכת ל-15 קורסים שבהם מדברים ומדברים ומדברים בלי סוף על עבודה ומייבש הכביסה הכי טוב בעיר?
 
אלה היו חלק מהשאלות שהתחלתי לשאול את עצמי, ואיש איש ורשימתו…
 
אבל הנקודה היא, שאם אדם לא מתחיל לשאול את עצמו 'מה השם רוצה ממני?' – גם אם הוא לא ממש עושה את מה שהשם רוצה – זה סימן שהוא לא באמת מתעורר.
 
אנשים מתמודדים עם דברים קשים בחיים, כולם יודעים, רואים ושומעים על זה. כולנו חווים את זה על בשרנו, השם ישמור. השם לא רוצה להעלות את המחיר, הוא לא רוצה להעלות את רמת הסבל חלילה.
 
אבל אם נתעורר, הוא לא יעלה.
 
אם נמשיך 'לנפנף' מעלינו את המסרים שהוא שולח לנו, ונמשיך לעבוד על עצמנו ולחשוב שמה שאנו עושים זה בסדר – לגלוש באינטרנט בכל מיני אתרים כאלה ואחרים, להיכנס לפייסבוק (בתירוץ שזה רק שעה אחת ביום), או לחגוג את פסח באיזה מלון חמישה כוכבים בפורטוגל, או ללבוש חצאית צמודה וכן הלאה – אז אנחנו באמת מבקשים מהצרות ליפול עלינו.
 
מספיק עם כל ההטעיות הללו!