בגן החכמה עמודים 93-94

אֲבָל כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְקַבֵּל כָּל דָּבָר עַל יְדֵי תְּפִלָּה, לֹא נִכְנֶסֶת בּוֹ גַּאֲוָה מֵהַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ, כִּי מִשָּׁמַיִם עוֹזְרִים לוֹ שֶׁלֹּא לְהִתְגָּאוֹת, וְעוֹזְרִים לוֹ לָדַעַת שֶׁהוּא קִבֵּל אֶת הַהַצְלָחָה הַזֹּאת מֵהַשֵּׁם, וּבְוַדַּאי יֵשׁ לוֹ חַיּוּת בְּשֶׁפַע, כִּי הוּא מְחֻבָּר עִם חַי הַחַיִּים, וַאֲפִלּוּ לִפְנֵי שֶׁמַּצְלִיחַ הוּא שָׂמֵחַ, וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמַּצְלִיחַ. וּמִכָּאן יִלְמַד אָדָם, שֶׁלֹּא יִרְצֶה לְקַבֵּל שׁוּם דָּבָר בְּלִי תְּפִלָּה, וְלֹא יִרְצֶה שֶׁיֵּלֵךְ לוֹ שׁוּם דָּבָר בְּקַלּוּת, רַק יִרְצֶה שֶׁיִּתְּנוּ לוֹ חֵשֶׁק וְרָצוֹן וְיִתְּנוּ בְּפִיו תְּפִלָּה, וְרַק אַחֲרֵי זֶה יְקַבֵּל אֶת הַדָּבָר. וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה מְרֻצֶּה יוֹתֵר שֶׁלֹּא לְהַצְלִיחַ בִּכְלוּם, מֵאֲשֶׁר לְקַבֵּל אֵיזוֹ הַצְלָחָה בְּלִי תְּפִלָּה. וְגַם צָרִיךְ שֶׁיִּתְפַּלֵּל עַל כָּךְ, שֶׁכְּשֶׁיְּקַבֵּל אֶת הַדָּבָר, יִזְכֹּר שֶׁזֶּה מֵהַשֵּׁם, וְלֹא יְיַחֵס אֶת זֶה לְעַצְמוֹ, וְיוֹדֶה לַהַשֵּׁם עַל הַצְלָחָתוֹ, וְגַם אִם כְּבָר קִבֵּל אֵיזוֹ הַצְלָחָה בְּלִי תְּפִלָּה, יְבַקֵּשׁ שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ הַשֵּׁם לָדַעַת שֶׁזֶּה מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ, וְשֶׁלֹּא תִּכָּנֵס בּוֹ שׁוּם גַּאֲוָה.

אַחַר-כָּךְ הִתְחִיל הָעוֹלָם לִהְיוֹת בְּעֵינָיו כְּלֹא, כִּי מֵחֲמַת חָכְמָתוֹ שֶׁהָיָה אָמָּן גָּדוֹל כָּזֶה וְחָכָם וְדָאקְטִיר כָּזֶה, הָיָה כָּל אֶחָד מִבְּנֵי הָעוֹלָם בְּעֵינָיו כְּלֹא…

כָּאן מְתֹאָר הָעֹנֶשׁ שֶׁהֶחָכָם קִבֵּל מֵהַהַצְלָחָה שֶׁלּוֹ שֶׁבָּאָה לְלֹא תְּפִלָּה, כִּי הַגַּאֲוָה הֵבִיאָה אֶת הֶחָכָם לִנְקֻדָּה שֶׁכָּל בְּנֵי הָעוֹלָם הֵם כְּלוּם בְּעֵינָיו. וְזֶה מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁהַהַצְלָחָה שֶׁל הֶחָכָם הִיא לְמַעֲשֶׂה עֹנֶשׁ נוֹרָא, שֶׁהֲרֵי הֶחָכָם אִבֵּד בִּגְלָלָהּ אֲפִלּוּ אֶת הָעֲנָוָה הַטִּבְעִית וְהַבְּסִיסִית שֶׁכָּל אָדָם נוֹלָד אִתָּהּ, אוֹתָהּ עֲנָוָה מִינִימָלִית הַמְאַפְשֶׁרֶת לָאָדָם לִחְיוֹת חַיִּים חֶבְרָתִיִּים, לֶאֱהֹב אֶת חֲבֵרָיו, לֵהָנוֹת מֵחַיָּיו, לִשְׂמֹחַ בְּכָל הַדְּבָרִים הַטּוֹבִים שֶׁיֵּשׁ בַּחַיִּים שֶׁלּוֹ.

כִּי הָעִנְיָן הַחֶבְרָתִי חָשׁוּב בְּיוֹתֵר בְּעֵינֵי הַבּוֹרֵא, וְאָנוּ רוֹאִים שֶׁהַחֲשִׁיבוּת שֶׁל הָאָדָם בַּשָּׁמַיִם נִמְדֶּדֶת מְאֹד עַל פִּי הַיַּחֲסִים הַחֶבְרָתִיִּים שֶׁלּוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְזֶה מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶת הַחִבּוּר וְהָאַהֲבָה וְהַשָּׁלוֹם. לָכֵן, כַּאֲשֶׁר הָאָדָם מְאַבֵּד אֶת הַיְכֹלֶת לִחְיוֹת חַיֵּי חֶבְרָה, זֶהוּ עֹנֶשׁ נוֹרָא. כִּי כִּמְעַט כָּל חַיּוּתוֹ שֶׁל הָאָדָם הִיא מֵהַקֶּשֶׁר שֶׁלּוֹ לִסְבִיבָתוֹ הַחֶבְרָתִית, שֶׁאוֹהֵב אֶת אִשְׁתּוֹ, אֶת יְלָדָיו, אֶת קְרוֹבָיו, אֶת חֲבֵרָיו, נָעִים לוֹ לִהְיוֹת בְּחֶבְרָתָם, לְדַבֵּר אִתָּם, לִשְׂמֹחַ אִתָּם וכו’. וְכַאֲשֶׁר הָאָדָם מְאַבֵּד אֶת הַקֶּשֶׁר עִם הַבְּרִיּוֹת, אֵין יִסּוּרִים גְּדוֹלִים מִזֶּה, שֶׁנִּשְׁאַר מְבֻדָּד בָּעוֹלָם הַזֶּה.

וְיִשֵּׁב עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת לוֹ תַּכְלִית וְלִשָּׂא אִשָּׁה…

הֶחָכָם הִגִּיעַ לִנְקֻדָּה שֶׁהוּא רוֹצֶה “לַעֲשׂוֹת לוֹ תַּכְלִית”. וּצְרִיכִים לְדַיֵּק שֶׁלֹּא רָצָה לַחֲשֹׁב עַל הַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, אֶלָּא רָצָה לַעֲשׂוֹת “לוֹ” תַּכְלִית. פֵּרוּשׁוֹ, שֶׁאָמְנָם גַּם עַד עַכְשָׁו הֶחָכָם חַי בְּלִי שׁוּם קֶשֶׁר לַתַּכְלִית שֶׁל הַבּוֹרֵא, אֲבָל עַל כָּל פָּנִים עֲדַיִן לֹא הָיָה בָּרוּר וּמֻחְלָט כָּל כָּךְ, עַד כַּמָּה הוּא כּוֹפֵר בַּתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, וְעַכְשָׁו הִתְגַּלָּה בְּפֵרוּשׁ הָרָצוֹן שֶׁלּוֹ: לַעֲשׂוֹת “לוֹ” תַּכְלִית, דְּהַיְנוּ לְנַתֵּק אֶת עַצְמוֹ לְגַמְרֵי מֵהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית, וּלְהַמְצִיא לְעַצְמוֹ תַּכְלִית עַצְמָאִית, מְנֻתֶּקֶת בְּצוּרָה מֻבְהֶקֶת מֵהַתַּכְלִית שֶׁל הַבּוֹרֵא.

אִם נִתְבּוֹנֵן, נִרְאֶה שֶׁיֵּשׁ סְתִירָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה, בֵּין הַמָּקוֹם שֶׁהֶחָכָם עוֹמֵד בּוֹ, לְבֵין הַשְּׁאִיפוֹת שֶׁלּוֹ! שֶׁאַחֲרֵי שֶׁהֶחָכָם אִבֵּד אֶת כָּל הַיְכֹלֶת הַחֶבְרָתִית שֶׁלּוֹ, וְהוּא לֹא מְסֻגָּל לִסְבֹּל שׁוּם אָדָם, וְאֵין לוֹ תִּקְשֹׁרֶת עִם שׁוּם אָדָם, וְהוּא רַק מִתְגָּאֶה עַל כֻּלָּם, בָּז לְכֻלָּם, מְזַלְזֵל בְּכֻלָּם וכו’, דַּוְקָא אָז הוּא רוֹצֶה לְהִתְחַתֵּן? כַּאֲשֶׁר הַמְּצִיאוּת שֶׁל חַיֵּי זוּגִיּוּת הִיא הַדָּבָר הָרָחוֹק בְּיוֹתֵר מִמֶּנּוּ?