בגן החכמה עמודים 89-90

וְהָלַךְ וְהֶעֱמִיד עַצְמוֹ אֵצֶל שְׁטֵיין-שְׁנַיידֶער (חִתּוּךְ וְלִטּוּשׁ אֲבָנִים טוֹבוֹת), וּמֵחֲמַת הֲבָנָה שֶׁלּוֹ, קִבֵּל אָמָּנוּת הַזּאת גַּם-כֵּן בִּזְמַן מֻעָט, בְּרֶבַע שָׁנָה…

הִנֵּה, הֶחָכָם לָמַד עוֹד מִקְצוֹעַ טוֹב, וְהִתְמַחָה בּוֹ בִּבְקִיאוּת מֻפְלָאָה. וְעַתָּה שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁנֵי מִקְצוֹעוֹת שֶׁמַּשְׁלִימִים זֶה אֶת זֶה וּקְשׁוּרִים זֶה לָזֶה, צוֹרְפוּת וְחִתּוּךְ יַהֲלוֹמִים, וְהוּא הִגִּיעַ לְעוֹד “אֱמֶת שֶׁלּוֹ”- הַאִם עַכְשָׁו שֶׁיֵּשׁ לוֹ אֶת הָ”אֱמֶת” בַּיָּדַיִם, אוֹ לְיֶתֶר דִּיּוּק “שְׁתֵּי אֱמֶת” בַּיָּדַיִם, הַאִם הוּא כְּבָר יֵרָגַע? זֶה מַסְפִּיק לוֹ? הוּא כְּבָר יָכוֹל לְהַתְחִיל לִחְיוֹת? בְּוַדַּאי שֶׁלֹּא. כִּי כָּאָמוּר לְעֵיל, אֵין שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּמַלֵּא לָאָדָם אֶת הַנֶּפֶשׁ מִלְּבַד הַקֶּשֶׁר עִם הַבּוֹרֵא, וְהַהִשְׁתַּדְּלוּת וְהַחִפּוּשׂ אַחַר הַקֶּשֶׁר הַזֶּה, וְהָעֲבוֹדָה לְהִתְקָרֵב לַבּוֹרֵא וּלְהַכִּיר אוֹתוֹ, שֶׁזּוֹ הָאֱמֶת הָאַחַת וְהַיְחִידָה, וְעַל אָדָם שֶׁזּוֹ תַּכְלִיתוֹ נֶאֱמַר: “יִשְׂמַח לֵב מְבַקְּשֵׁי הַשֵּׁם”, וְהוּא לְמַעֲשֶׂה כְּבָר מָצָא אֶת חֶלְקוֹ וְאֶת הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וְלָכֵן הוּא שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ.

אַחַר-כָּךְ יִשֵּׁב עַצְמוֹ עִם הַפִילוֹסוֹפְיָא שֶׁלּוֹ: גַּם שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי שְׁתֵּי הָאָמָּנוּת, מִי יוֹדֵעַ פֶּן לֹא יֻחְשְׁבוּ שְׁנֵיהֶם; טוֹב לִי לִלְמֹד אָמָּנוּת, שֶׁהִיא חֲשׁוּבָה לְעוֹלָם וְחָקַר בַּהֲבָנָה וּפִילוֹסוֹפְיָא שֶׁלּוֹ לִלְמד דָּאקְטִירַייא (מִקְצוֹעַ רְפוּאָה), שֶׁהוּא דָּבָר הַצָּרִיךְ וְחָשׁוּב תָּמִיד….

שׁוּב אָנוּ רוֹאִים שֶׁהֶחָכָם יִשֵּׁב אֶת עַצְמוֹ, שֶׁזֶּה כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ דָּבָר חָשׁוּב, אֲבָל – עִם פִילוֹסוֹפְיָה שֶׁלּוֹ, וְלֹא עִם הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁל הַבּוֹרֵא, וּבְוַדַּאי כָּל מַסְקָנָה שֶׁיַּגִּיעַ אֵלֶיהָ תִּהְיֶה טָעוּת…

וְעוֹד רוֹאִים, שֶׁהֶחָכָם הוּא אָמְנָם כִּשְׁרוֹנִי מְאֹד, אֲבָל הוּא רָחוֹק מְאֹד מִלִּהְיוֹת חָכָם עַל פִּי הַהַגְדָּרָה שֶׁל חֲזַ”ל, שֶׁאָמְרוּ: אֵיזֶהוּ חָכָם? הָרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד. כִּי אִלּוּ הָיָה רַק קְצָת חָכָם אֲמִתִּי שֶׁרוֹאֶה אֶת הַנּוֹלָד, הוּא הָיָה עוֹשֶׂה מֵהַהַתְחָלָה יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְהָיָה רוֹאֶה שֶׁבְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הוּא יְחַפֵּשׂ לִלְמֹד מִקְצוֹעַ הַנִּצְרָךְ תָּמִיד, וּמִלְּכַתְּחִלָּה הָיָה נִגָּשׁ לִלְמֹד רְפוּאָה, וְנִמְצָא, שֶׁגַּם לְפִי הַפִּילוֹסוֹפְיָה שֶׁלּוֹ הוּא טָעָה.

כִּי עוֹד לִפְנֵי שֶׁהֶחָכָם הִתְחִיל לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה צַעַד, הוּא הָיָה צָרִיךְ לָשֶׁבֶת עִם עַצְמוֹ וְלַחֲשֹׁב: אֲנִי רוֹצֶה עַכְשָׁו לִלְמֹד צוֹרְפוּת… נַנִּיח שֶׁהַכֹּל מֵאֲחוֹרַי, וּכְבָר לָמַדְתִּי צוֹרְפוּת, וְיֵשׁ לִי תְּעוּדָה שֶׁל צוֹרֵף אָמָּן, הַאִם זֶה יְסַפֵּק אוֹתִי? אֲנִי אַתְחִיל לַעֲבֹד בְּזֶה? אֲנִי אַרְגִּישׁ שֶׁהִגַּעְתִּי לַתַּכְלִית שֶׁלִּי? אוֹ שֶׁמָּא מִיָּד אֲנִי אַתְחִיל לַחֲשֹׁב עַל מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב? יִתָּכֵן מְאֹד שֶׁאֶרְצֶה מַשֶּׁהוּ יוֹתֵר טוֹב… אֲבָל הֶחָכָם לֹא עָשָׂה אֶת יִשּׁוּב הַדַּעַת הַזֶּה, אֶלָּא עָשָׂה אֶת כָּל מַעֲשָׂיו בִּפְזִיזוּת לְפִי תַּאֲוָתוֹ, שֶׁרָאָה אֵיזֶה דָּבָר שֶׁמּוֹצֵא חֵן בְּעֵינָיו, מַשֶּׁהוּ נוֹצֵץ וכו’ וְהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא חַיָּב לְסַפֵּק אֶת תַּאֲוָתוֹ, וְהוּא קָפַץ עַל זֶה.

וְעוֹד, אִלּוּ הָיָה עוֹשֶׂה יִשּׁוּב דַּעַת, שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ לִלְמֹד רְפוּאָה הוּא בִּשְׁבִיל הַפַּרְנָסָה, יִתָּכֵן שֶׁהָיָה מֵבִין שֶׁיּוֹתֵר טוֹב לוֹ לַעֲסֹק בְּמִסְחָר מֵאֲשֶׁר לִלְמֹד רְפוּאָה, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה חוֹשֵׁב עַל מִקְצוֹעַ הָרְפוּאָה כְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֶסֶד, וְהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא נִבְרָא בִּשְׁבִיל לַעֲזֹר לַאֲנָשִׁים, אָז הָיָה בּוֹחֵר בְּכָל זֹאת בְּמִקְצוֹעַ הָרְפוּאָה. הַכְּלָל הוּא עַל פִּי מַה שֶּׁאָמְרוּ חֲזַ”ל: סוֹף מַעֲשֶׂה בְּמַחֲשָׁבָה תְּחִלָּה, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ – לְהַעֲלוֹת אֶת סוֹף הַמַּעֲשֶׂה כְּבָר בִּתְחִלַּת הַמַּחֲשָׁבָה, וְכָךְ לֹא יִטְעֶה לְעוֹלָם.

לְהַשְׁקִיעַ בַּכִּוּוּן הַנָּכוֹן

וְהָעִקָּר לִזְכֹּר – שֶׁהַתַּכְלִית הָאֲמִתִּית הִיא רַק לְהַכִּיר אֶת הַבּוֹרֵא, כַּמּוּבָא: הַכְּלָל, שֶׁעִקַּר הַתַּכְלִית הוּא, רַק לַעֲבֹד וְלֵילֵךְ בְּדַרְכֵי הַשֵּׁם לִשְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּדֵי לִזְכּוֹת לְהַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְלָדַעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁזֶּהוּ עִקַּר הַתַּכְלִית, וְזֶהוּ רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֲנַחְנוּ נַכִּיר אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, וְאֵין רָאוּי לְאָדָם שֶׁיִּהְיֶה לוֹ כַּוָּנָה אַחֶרֶת בַּעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּי אִם לְמַלֵּא רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָמַר וְנַעֲשָׂה רְצוֹנוֹ. (ליקוטי מוהר”ן תנינא לז)