קורס רכיבה מזורז

נמאס לך להיות סוס? הגיע הזמן
להחזיר לך את המושכות לידיים. רכיבה
נכונה מתנהלת רק כשהסוס נכנע תחת
שוט ההנהגה שלך. איך עושים את זה?
בקורס רכיבה מזורז תגלה הרבה דברים
שלא ידעת על עצמך ועל הסוס…
 
 
ברוכים הבאים לקורס הרכיבה בחוות 'הבחירה' של המדמה והשכל. כפי שאתם רואים, יש לנו כאן סוסים אבירים, קלי רגליים כנשרים, יפים ומרשימים. נכון, הם נראים חביבים, אבל בשום אופן לא מומלץ להתקרב אליהם בלי ללמוד ולנקוט מספר כללי זהירות חשובים לפני כל רכיבה. 
 
קודם כל, מספר מילים על אישיותם של הסוסים והרוכבים. כן, בהחלט. בחווה שלנו הרוכבים כמו הסוסים מצויים בהתמודדות מתמדת. ערנות ויכולת שליטה יחד עם אימון ותרגול נכונים, יקנו לכם את הכלים לעמוד באתגרי החווה ולהיחשב רוכבים. מעידות קלות, חוסר ערנות והיסחפות, יהפכו אתכם מהר מאוד למרכיבים. מין סוג מסוים של נושאי סוסים אנושיים.
 
הסוסים בעלי מבנה גוף מרשים. יכולת דהירה מרשימה עד כדי עפיפה, וכישורים אקרובטים מפותחים המשלבים קורדינציה וזריזות גפיים. הסוס יכול לשמש את הרוכב במגוון רחב של פעולות, נדידה בין יעדים חומריים כמו במסע בין אתרים אינטלקטואלים. בעזרת קלי הרגליים תוכלו להעפיל לפסגות, לצפות על המציאות מגובה ולהשיג התמצאות טובה יותר בשטח.
 
וכעת נציג את הצדדים הרגישים יותר. לסוסים נטייה ברורה למרדנות, הם בוחנים את הרוכב בכל רגע נתון. ניתן לומר שמערכת היחסים עם ההולכים על ארבע יכולה להתקיים בשני אפיקים מוחלטים: או בהרמוניה מופלאה, או בדו קרב תמידי. במילים פשוטות זה אומר, שאם תצליחו לרתום את הסוסים לאינטרסים החשובים לכם באמת, הדהירה בשטח תהיה חוויה משותפת לשניכם. במקרה שלא הצלחתם, המסע המשותף יהפוך לדו קרב. יתכן שתשיגו עליונות טכנית, אך בשום אופן זו לא תהיה רכיבה. רכיבה נכונה תוכל להתנהל רק כאשר הבהמות הללו ייכנעו באמת ובתמים תחת שוט ההנהגה שלכם. וכניעה, תוכלו להשיג רק כשתגלו כושר מנהיגות.
 
מכיוון שסוס איננו אוהב להרכיב על גבו רוכבים המגלים סימני הססנות ופחד, רכיבה מהוססת עלולה להסתיים בהתפטרותו של בעל הרגליים באופן בלתי צפוי. הוא עלול פשוט להעיף אתכם ולברוח אל החופש.
 
סוס חסר מטבעו מיקוד, עיניו בולעות את הנוף הנשקף אליהן. אין לו יעדים ולא מטלות, לוח זמנים גם כן לא נכלל בלוח דרישותיו הטבעיות. אם רציתם להגיע בזמן מסוים למקום כלשהו, תאלצו לצמצם את מרחב הראיה שלו, עיניו הסוסיות אמורות לראות רק את תוואי הדרך שמוביל אל היעד. כל סטייה הצידה תבלבל אותו ותאריך את הדרך באופן משמעותי.
 
וכעת אחרי ששמענו על הסוסים ועל הרוכבים הגיע זמן להוראות מעשיות.
 
הרוכב והסוס
 
בכולנו משחקים באופן מתמיד שתי ישויות – המדמה והשכל. השכל כשלעצמו רוחני לגמרי. אין לו שייכות עם ענייני העולם הזה, הוא פשוט לא מבין בזה. ב'יהי רצון' שקודם הנחת תפילין אומרים: "הנשמה שבמוחי עם שאר חושיי וכוחותיי". הנשמה מתגוררת במוח, השכל הוא כלי לאור הנשמה, ומהסיבה הזו אין כל קשר בין זוטות העולם הזה לשכל האלוקי המאיר במוחו של כל יהודי.
 
החלק שנועד לקשר בין המוח לבין המציאות שמסביב הוא כוח המדמה. זהו למעשה כוח אינטלקטואלי נמוך יותר מעצם השכל, וקרוב יותר לחומריות. המדמה משמש כציר מתאם בין החלק הרוחני שבנו לבין זה הגשמי. מהבחינה הזו משמש הדמיון כשליח של השכל. הוא משוטט כאן בעולם ומגיש לשכל את העניינים הדורשים את תשומת ליבו.
 
כך למשל, יש ביכולתנו לקיים מצוות מעשיות. טלית ותפילין, שבת וכשרות דורשים בהכרח התמצאות כלשהי עם המציאות. השכל לעולם לא יכול היה לנווט אותנו אל המעשים הללו, אילולא שהיה בנו גם כוח המדמה. מלכתחילה נועד כוח הדמיון לשרת את השכל ולהיות כפוף תחתיו בכל מחיר. כך זה היה קודם שמשהו השתבש כביכול בתוכנית המקורית. אדם הראשון, קודם שחטא, היה שליט בעליונים ותחתונים, הוא היה בעל הבית והבריאה כולה הייתה כנועה לפניו. אפילו המלאכים שירתו אותנו. כל זה היה עד לרגע בו טעם מעץ הדעת.
 
עץ הדעת מגלם את כוח המדמה, יש בו תערובת של טוב ורע. ברגע שנגע אדם הראשון באותו עץ, הציץ והכיר במציאות הרע, באותו הרגע קיבלו כוחות הרוע שליטה ומציאות ממשית. הדמיון קיבל תוקף, והאדם צנח למדרגה נמוכה מאוד. ניתן לומר שעד החטא, היה האדם 'רוכב' באופן וודאי. הבריאה כולה שימשה עבורו אמצעי רכיבה להשגת מטרה אלוקית. מרגע שטעם מעץ הדעת, התגברו כוחות הדמיון על השכל, והרוכב איבד את כוח המנהיגות. צאצאיו של אדם נולדו אל המציאות הזו, בה הטוב והרע משמשים בערבוביה. הרוכב והסוס מחליפים תפקידים. ופעמים רבות שהסוס מחזיק באפסר בשלטון ללא מיצרים.
 
המוח האנושי של אחרי חטא עץ הדעת, עטוף בקליפה. המוח שבפנים הוא חלק אלוק ממעל, הקליפה שבחוץ אלו כוחות של דמיון והסתרה. משך כל חייו מתנהלת במוחו וליבו מלחמת נצח בין הפרי והקליפה, המוח והמעטפת. השניים מתמודדים קבועים על מעמד הרוכב. פעם שולט השכל, או אז כנועים כוחות הגוף והנפש למנהיגותו וליעדיו הברורים. בפעמים אחרות נוטל כוח המדמה את המושכות, מנווט את הגוף ואת מודעותו אל מרחבי הדמיון והכלום.
 
שימוש נכון בכוחות הדמיון
 
במקור, כפי שכבר הספקנו ללמוד, אמור כוח הדמיון לשרת את השכל. להוביל אותו מעניין לעניין בלימוד. לסייע לו לדמות את מראות העולם הזה לעניינים עליונים של אמונה ודבקות. באופן שכזה, אמור צבע התכלת שבציצית להוביל את האדם על כנפי הדמיון הנכון – מצבע התכלת אל הים, ומהים אל הרקיע ומשם אל כסא הכבוד. דמיון, כשהוא מצוי בידיו של השכל, מסוגל לרומם את המוח לגבהים נפלאים.
 
הדמיון הוא סוס, מין כוח בהמי נוטה ליצרים ומשיכות. אוהב אוכל וכסף, נהנתן וחומרי. כשרותמים אותו אל הקדושה ומכריחים אותו לשרת מטרה נכונה, זהו כלי עבודה מקסים. כשמאבדים שליטה, הוא הופך לאויב מר בעל נטיות חצופות ומרדניות.
 
סוס הדמיון מלווה אותנו עוד מגיל צעיר. נולדנו עטופים במעטה דמיון סמיך. כילדים גדלנו על דמיון. החלומות והפנטזיות הקיפו אותו ברוך של ילדות. מאוחר יותר ערכנו הכרות ראשונה עם המציאות באמצעות הדמיון. הוא זה שהוביל אותנו מתחושה לתחושה, מאצבע לפה ומיד לרגל. בעזרתו למדנו להכיר את הפרצופים הקרובים משלל פרצופים זהים וזרים. צעדים ראשונים בכיתת הלימוד נעשו תמיד יד ביד איתו. האותיות, המספרים, המושגים, ובהחלט גם החברים, בכל הזירות הללו היה הדמיון איש קשר ומתווך נפלא.
 
המהפך החל באופן סמוי לחלוטין. כשבנדיבותו, הציע הדמיון לתפוס לגמרי את מקומו של השכל. זה החל כשהאופנה תפסה לנו יותר מדי את הראש. סגנון, מותגים, אביזרים שונים ומשונים. זה המשיך בדיבור, סלנגים ועוד כל מיני ניואנסים דקים. בהמשך, הפך הדמיון לבעל הבית מוחלט, הוא הקובע הוא המחליט. כשומר הפתח של דלתות המוח הוא ייקבע איזה מידע ייכנס אל הראש ואיזה יישאר בחוץ. כך איבדנו נתחי מידע חשובים מאוד, ועם הזמן התחלנו לאבד קשר עם המציאות. הדמיון הציג תמיד גרסה חד כיוונית. העולם הפך להיות אחיד, מציג רק תאוות ויצרים, שאיפות ותסכולים.
 
בשלב מתקדם יותר, חדלנו מלהכיר חברים, לזהות אנשים. ראינו רק אובייקטים פוטנציאלים להשגת רווחים, עמיתים אפשריים בעסק, לקוחות אטרקטיביים. האנושות הפכה אמצעי למילוי מאוויים אישיים. לא ראינו יותר אור של שמש, רק שעון מתקתק ולוח זמנים שכל התחנות בו מובילות לעוד ועוד כסף, אכזבות ובניינים עתידיים של עושר.
 
מבלי שהבחנו בכך, שלף הסוס הנחמד את מושכות ההיגיון מידינו הרפויות. גייס לשורותיו את כל כוחות הנפש, והפך אותנו עצמנו סוסי מרוץ להשגת מטרותיו הערטילאיות. בלילות הוא מריץ אותנו בין אתרי הדמיון, בחיפוש נואש אחרי בילוי וכיף זמני, ובימים רודה בנו בפרך. פעמים שהוא חובש קסדת עבודה, משקפי שמש מפחידות. פעמים שהוא חנוט בעניבה וטון דיבור מרשים. ויש מקרים שהוא סתם כך רופס ומאוכזב, יורה בנו צרורות של תסכול והאשמות, מקיא את חדלות האישים על עשתונותינו הנבוכים.
 
להחזיר את המושכות לידיים
 
בשלב מסוים נמאס לנו מזה. נמאס להיות סוס, הגיע הזמן להחזיר לרוכב את המושכות. ברגעי ההתפקחות הללו הגענו אל חוות הבחירה.
 
חוות הבחירה היא נקודת היקיצה. הרגעים בהם אנו יכולים להשקיף על המציאות מנקודת מבט מודעת. ברגעים שכאלו נוכל לזהות את הרוכב שבנו ואת הסוס. הרוכב הוא השכל הישר, זה שעד היום הושתק מאחורי מסך רעשני של צהלות דמיון סוסיות. השכל הישר הקורא את קריאות האמת מאחורי כל התאוות והיצרים, זה שמדבר אלינו באוזניים, אומר את מה שאנו יודעים היטב עמוק בלב.
 
הסוס הוא כוח הדמיון. התפקיד שלו מקסים. יש לו רגישות לצבע ותחושה, הוא מחובר למציאות ויכול לסייע לנו לעשות בתוכה משהו מועיל. בכל יקיצה שכזו, בכל רגע של הבחנה, כשמסך הדמיון מוסט ויכולת הראיה חוזרת אלינו, שכבה מסוימת של קליפה נושרת מהמוח. אנו מתבגרים. משתחררים מדמיונות ילדות, משעבוד לחולשות אופי, פחד מפני מאמץ והסתגלות עלובה לפינוקים. כל שכבת דמיון שנושרת, חושפת בהירות עמוקה יותר כלפי עצמנו וכלפי הסביבה.
 
השכל הישר יקבל שליטה מלאה על עצמנו כשנגרום לדמיון לכרוע תחתיו. את הדמיון מכריעים מתוך התמודדות מתמדת. בכל תנועה, דיבור, מעשה או מחשבה שנעשים שלא מתוך דחף או הרגל, אלא רק מתוך החלטה שכלית הנובעת מהכרת האמת.
 
זוהי חוויית הבחירה. החוויה המיוחדת לאדם מכל יצורי בראשית. הבחירה היא יכולת השליטה על כוחות הגוף ומשיכות הטבע. היכולת שלנו לעמוד מול מציאות ולהחליט לעשות טוב ולא רע. את העבודה הזו מכנים בספרים הקדושים בשם 'בירור המדמה'.
 
עבודת 'בירור המדמה' נחשבת אחת העבודות המורכבות והיסודיות יותר בעבודות הנפש. הדרך לכיבוש הדמיון ורכיבה נכונה באפיקי המציאות ארוכה ומפרכת. הצעד הראשון, בכל אופן, הוא ההכרה שהמושכות מוחזקות בידיו של הכל יכול. בכל התמודדות עם כוחות הדמיון ותעתועי הראיה, נוכל תמיד לשאת עיניים ולצפות לסיוע מלמעלה. ההיסמכות והתלות שלנו בבורא עולם, הם שיקנו לנו שליטה אמיתית על המציאות.