אתה יכול לעוף!

אתה יכול לדמיין את עצמך עף,
ואפילו אם דמיון כזה הוא בלתי אפשרי
זה רק בגלל שאתה כבד. אבל כשאתה
מלא בשמחה יש לך כנפיים ממש.
ואתה יכול לעוף!
 
 
המילה עצבות, משמעה לשבת במקום בו אתה נמצא ולבכות, להתמרמר ולהרגיש הכי מדוכא בעולם.
 
שני סוגי עצבות קיימים. יש מרירות, שהיא עצבות חיה. ויש עצבות שהיא עצבות מתה.
 
מרירות היא: "הלוואי שהייתי עושה את זה יותר טוב. למה לא עשיתי את זה טוב יותר? לא עשיתי את הדבר הנכון. למה לא עשיתי את זה כך?"… אני עצוב רק בגלל שאני יודע שלא עשיתי את זה מספיק טוב. זו עצבות חיה. ואז אני ממשיך מכאן הלאה, ואני רוצה לעשות טוב יותר, להשתפר.
 
רבי ישראל הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, אמר שההבדל בין מרירות לעצבות הוא פשוט מאוד: כשאתה רואה אדם אחרי שבכית – האם אתה מרגיש אליו אהבה, או שאתה שונא אותו? אם אתה בוכה בסוג של העצבות החיה, אז כל אדם נראה יפה בעיניך. אתה חושב "אני לא כל כך יפה, אבל מי שאני רואה כן. אני כל כך שמח ביחד – איתו ובשבילו". אבל אם יש לך את סוג העצבות המתה, אז כולם נראים מכוערים בעיניך.
 
לפעמים כשאתה בוכה ומסתכל בחלון ואומר, "אוי, היצורים המגעילים האלה שהולכים שם ברחוב". עם סוג בכייה כזה, בורא עולם גם כן לא יכול להסתכל עליך.
 
אם אדם רוצה לדעת באיזו רמה השמחה שלו נמצאת, גם זה דבר מאוד פשוט. אם אתה מרגיש אחד עם האחד, זה בגלל שאתה מרגיש את האחדות של בורא עולם.
 
לכן, אם אתה הולך לך ברחוב ואומר שאתה מלא בשמחה, אבל אתה לא יכול לסבול אנשים, זו לא השמחה של השם.
 
אם השמחה באמת באה ממקום גבוה, אז היא לא עושה אותך טיפשי. לפעמים אנשים חושבים "אני בכזה מצב רוח טוב היום, אז תשמע בדיחה קצת מלוכלכת". כך נוגעת בך השמחה? האם היא מוציאה ממך את כל הזבל שהצטבר אצלך בשנים האחרונות? אם כן, זאת לא השמחה שאנחנו מדברים עליה.
 
ככל שהמקום ממנו מגיעה השמחה הוא גבוה, כך היא מגיעה עד למקום הכי עמוק בתוכך. ואם היא לא מגיעה לעומק הזה, היא לא מגיעה ממקום גבוה.
 
איך אתה יודע עד כמה עמוק השמחה הגיעה? אם היא ממש גורמת לך לרקוד כמו משוגע, אז היא ממש חצתה את כל כולך, עד לכפות הרגליים שלך.
 
עצבות חיה או עצבות מתה?
 
איך אתה יודע אם אתה מרגיש את סוג העצבות החיה של העצבות, או את העצבות המתה?
 
כשאתה נמצא בסוג המת של העצבות, עמוק בתוכך אתה באמת חושב: "אין אלוקים. אני חושב שכל העניין הזה מזויף", השם ישמור, אפילו אם אתה חושב כך לשבריר שנייה. אם תבחן את עצמך תגלה שאתה באמת חושב: "אח, מי צריך את אלוקים? מי זה אלוקים?"… וזה אומר, באותו שבריר שנייה, שבאמת הגעת לקרקעית, המקום הכי עמוק של העצבות המתה. לכן רבי נחמן אומר ומזהיר שוב ושוב, התרחקו מן העצבות כמו מאש.
 
השמחה מחזקת
 
השמחה היא ויטמין חזק מאוד.
 
השמחה מחזקת אותך במיליון דרכים, שכלית, נפשית, ורוחנית.
 
ישנם הרבה סוגים של כוח. תארו לכם שהייתי יכול לאכול אוכל כמו של חיה ולהיות חזק מבחינה פיזית. גם זה נקרא כוח. אבל הדרגה הגבוהה של כוח אותה אדם צריך כדי לחיות בעולם הזה, היא השמחה.
 
העולם כולו מלא בשמחה, ברמה הגבוהה שלה.
 
מה זה אומר להיות שמח עם מה שאתה עושה? כולם אומרים 'אני שמח עם מה שאני עושה', מה משמעות 'אני שמח'? שמחה משמעה, שאם נולדת בעולם הזה ואתה חי בו 70-80 שנה רק בשביל הדבר היחיד הזה, מבלי לעשות שום דבר אחר – זה נקרא להיות שמח בדבר שאתה עושה.
 
אם אתה יכול להיות בדרגה הזו עם כל מצווה שאתה עושה, אז אתה מרגיש: 'אם נולדתי רק כדי להניח תפילין הבוקר, אם נולדתי רק כדי לקיים את השבת הזו, זה מספיק לי' – זה נקרא שמחה.
 
שילוב של אמת ואמונה
 
ישנו דבר שנקרא אמת, ודבר שנקרא אמונה. שמחה אמיתית היא שילוב של שתיהן.
 
אם אמת ואמונה עובדות בצורה חזקה בתוכי, אם אני מאמין במה שאני יודע ואני יודע במה אני מאמין, אז אני מלא בשמחה.
 
אם השמחה שלי באה מאמת ואמונה, אז היא נקראת שמחה יהודית, שמחה קדושה. ואם לא, לשמחה כזו קוראים שמחה פגאנית.
 
דמיון
 
רבי נחמן מברסלב תמיד מדבר על הדמיון (כוח המדמה). הוא אומר שאם אתה עצוב, זה לא שיש לך דמיון עצוב. כשאתה עצוב, הדמיון שלך אינו אמיתי. כי דמיון זה לעוף, נכון? אתה יכול לדמיין את עצמך עף, ואפילו אם דמיון כזה הוא בלתי אפשרי, זה רק בגלל שאתה כבד. אבל כשאתה מלא בשמחה יש לך כנפיים ממש. ואתה יכול לעוף!