בגן החכמה עמודים 245-246
הגן היומי בגן החכמה עמודים 245-246: וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרוֹצֶה לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת וּבְיֹשֶׁר, שֶׁבִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ בְּהֶכְרֵחַ הוּא...
וְכֵן הוּא בְּכָל אָדָם הָרוֹצֶה לָלֶכֶת בִּתְמִימוּת וּבְיֹשֶׁר, שֶׁבִּתְחִלַּת דַּרְכּוֹ בְּהֶכְרֵחַ הוּא, שֶׁיִּהְיוּ לוֹ נִסְיוֹנוֹת רַבִּים מִסְּפֹר, כְּגוֹן, שֶׁיִּרְאֶה אֶת בְּנֵי גִּילוֹ “עוֹשִׂים חַיִּים”, וְכִבְיָכוֹל הֵם בְּנֵי חוֹרִין וּלְלֹא רֶסֶן, עוֹשִׂים כְּכָל הָעוֹלֶה עַל רוּחָם, וּמַצְלִיחִים בְּכָל מִינֵי תְּחוּמִים, ו”עוֹשִׂים כֶּסֶף”, וְעוֹד וְעוֹד הַטְעָיוֹת שֶׁל הָעוֹלָם הַזֶּה, וְרַק אִם יִהְיֶה חָזָק וִידָבֵק עַצְמוֹ בִּנְקֻדַּת הָאֱמֶת, אָז לְאֹרֶךְ זְמַן הוּא יַתְחִיל לֵהָנוֹת מֵהַפֵּרוֹת שֶׁל תְּמִימוּתוֹ, וְאִלּוּ חֲבֵרָיו יַתְחִילוּ לְשַׁלֵּם עַל אוֹתָהּ “חֵרוּת” שֶׁהָיְתָה לָהֶם, שֶׁהִיא לְמַעֲשֶׂה עַבְדוּת נוֹרָאָה לְתַאֲווֹת וְדִמְיוֹנוֹת וְהַבְלֵי הָעוֹלָם.
וְזֶה דָּבָר שֶׁכָּל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת בָּעוֹלָם הַזֶּה, שֶׁהַחֲכָמִים בְּעֵינֵיהֶם נִרְאִים בִּתְחִלָּה כְּמִי שֶׁמַּצְלִיחִים וְנֶהֱנִים מֵהַחַיִּים, עוֹשִׂים מַה שֶּׁלִּבָּם חָפֵץ בְּלִי חֶשְׁבּוֹן וכו’, אֲבָל אִם תַּעֲקֹב אַחַר מַהֲלַךְ חַיֵּיהֶם הָלְאָה, תִּרְאֶה שֶׁבְּשָׁלָב מְאֻחָר יוֹתֵר כָּל שַׁלְוָתָם וְשִׂמְחָתָם מִתְפּוֹגֶגֶת וְהֵם נִשְׁאָרִים רֵיקָנִיִּים וַעֲלוּבִים, וּמְשֻׁעְבָּדִים בְּכָל מִינֵי שִׁעְבּוּד, לַהֲבָלִים שֶׁהֵם הִתְמַכְּרוּ לָהֶם.
וְאִלּוּ אוֹתָם תְּמִימִים, שֶׁלֹּא מִתְבַּטְּלִים לַהֲלַךְ הָרוּחוֹת הַלֵּיצָנִי שֶׁל בְּנֵי גִּילָם, אֶלָּא הוֹלְכִים בַּדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַיְשָׁרָה בִּתְמִימוּת, בִּתְחִלָּה נִרְאֶה שֶׁהֵם מַפְסִידִים אֶת הֲנָאוֹת הַחַיִּים, אֲבָל אִם תַּעֲקֹב אַחֲרֵי חַיֵּיהֶם, תִּמְצָא אוֹתָם בִּרְבוֹת הַיָּמִים יוֹשְׁבִים עַל מֵי מְנוּחוֹת, עִם מִשְׁפָּחוֹת לְתִפְאֶרֶת, וְשַׁלְוָה נַפְשִׁית וְאֹשֶׁר אֲמִתִּי, וְחֵרוּת אֲמִתִּית מִכָּל כַּבְלֵי הַשָּׁוְא וַהֲזָיוֹת הָעוֹלָם.
וְהָיָה בְּעֵינֵי הֶחָכָם לִשְׂחוֹק, וְנִדְמָה בְּעֵינָיו לִמְשֻׁגָּע…
רַבֵּינוּ כּוֹתֵב בְּלִקּוּטֵי מוהר”ן שֶׁמִּדַּת הַנִּצָּחוֹן אֵינָהּ סוֹבֶלֶת אֶת הָאֱמֶת, וּמִי שֶׁכָּל רְצוֹנוֹ הוּא לְנַצֵּחַ, הוּא חוֹלֵק עַל הָאֱמֶת. לָכֵן, מִי שֶׁרוֹצֶה רַק לִהְיוֹת צוֹדֵק וּלְהַרְאוֹת שֶׁהוּא הֶחָכָם מִכֻּלָּם, הוּא יִהְיֶה מוּכָן לְאַבֵּד אֶת חַיָּיו וְהָעִקָּר שֶׁיְּנַצַּח. וּלְמַעֲשֶׂה הוּא יֵצֵא הַמֻּפְסָד בִּמְקוֹם הַמְנַצֵּח, מֵאַחַר וְלֹא יִתָּכֵן לְהִתְעַקֵּשׁ וּלְהִשָּׁאֵר עִם טָעֻיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וּלְהַצְלִיחַ.
אֲבָל מִי שֶׁרוֹצֶה אֶת הָאֱמֶת, הוּא מוּכָן תָּמִיד לְהוֹדוֹת עַל הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלּוֹ, וְהוּא שָׂמֵחַ לְתַקֵּן אֶת הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ אִם הָאָדָם שֶׁמַּעֲמִיד אוֹתוֹ עַל טָעוּתוֹ הוּא קָטָן מִמֶּנּוּ, זֶה לֹא מְשַׁנֶּה לוֹ, כִּי הוּא מְקַיֵּם אֶת מַאֲמַר חֲזַ”ל: אֵיזֶהוּ חָכָם הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ, שֶׁגַּם אִם הַקָּטָן מִמְּךָ הִצְבִּיעַ עַל טָעוּת, תַּקְשִׁיב לוֹ. וְלַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר אָדָם צָרִיךְ לִהְיוֹת מוּכָן לְקַבֵּל אֶלֶף בִּזְיוֹנוֹת וּבִלְבַד שֶׁיִּזְכֶּה לָאֱמֶת, וְכָךְ הוּא בֶּאֱמֶת יַצְלִיחַ וְיִהְיֶה הַמְנַצֵּח הָאֲמִתִּי. כִּי בְּכָל פַּעַם שֶׁיִּטְעֶה, הוּא יַבְחִין בְּזֶה וְיוֹדֶה עַל טָעוּתוֹ, יַחֲזֹר בּוֹ וִיתַקֵּן אֶת טָעוּתוֹ, וְנִמְצָא שֶׁהוּא רַק יְתַקֵּן אֶת הַטָּעֻיּוֹת שֶׁלּוֹ שׁוּב וְשׁוּב, וְכָךְ הוּא יַצְלִיחַ.
זוֹ טָעוּת נְפוֹצָה אֵצֶל צְעִירִים, שֶׁלֹּא מַקְשִׁיבִים לִגְדוֹלִים, וּמְבַטְּלִים אֶת דִּבְרֵיהֶם. לָהֶם אָנוּ אוֹמְרִים: תַּקְשִׁיב לְמָה שֶׁמְּדַבְּרִים אִתְּךָ. תַּחֲשֹׁב עַל זֶה. תַּעֲשֶׂה יִשּׁוּב הַדַּעַת, וְאִם אַתָּה רוֹאֶה שֶׁאַתָּה צוֹדֵק, מַה טּוֹב, וְאִם לֹא, אָז תַּחֲזֹר בְּךָ, וְתַרְוִיחַ אֶת הַחַיִּים שֶׁלְּךָ.
הִנֵּה, הַתָּם הִצְבִּיעַ לֶחָכָם עַל נְקֻדָּה חֲשׁוּבָה, וְהֶרְאָה לוֹ עַיִן בְּעַיִן שֶׁחָכְמָתוֹ אֵינָהּ כְּלוּם, שֶׁהֲרֵי הִיא לֹא הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְשִׂמְחָה וּלְאֹשֶׁר, שֶׁהֵם, כָּאָמוּר לְעֵיל, מַשְּׂאַת כָּל אָדָם וְהֵם הַתְּעוּדָה לַדֶּרֶךְ שֶׁלּוֹ, אִם הִיא הָאֱמֶת אוֹ לֹא. וְהוּא לֹא רַק הִפְרִיךְ אֶת דַּעְתּוֹ הָרָעָה, אֶלָּא גַּם נָתַן לוֹ פִּתְרוֹן וְדֶרֶךְ לְתַקֵּן, שֶׁהֶרְאָה לוֹ כֵּיצַד הַדֶּרֶךְ שֶׁל הַתְּמִימוּת הֵבִיאָה אוֹתוֹ לְשִׂמְחָה, וְאִם יִרְצֶה, יוּכַל לְלַמֵּד אוֹתוֹ אֶת דֶּרֶךְ הַתְּמִימוּת וְיִהְיֶה גַּם הוּא שָׂמֵחַ וּמְאֻשָּׁר. אֲבָל כָּל חַיּוּתוֹ שֶׁל הֶחָכָם הִיא רַק מֵהַגַּאֲוָה שֶׁהוּא הֶחָכָם מִכֻּלָּם, וְלָכֵן אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת, אַף שֶׁעַל יְדֵי הוֹדָאַת הָאֱמֶת הוּא יַרְוִיחַ הַרְבֵּה, שֶׁיּוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת הָאֹשֶׁר.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור