מועסקים לנצח

דוד שלי יצא לפנסיה בשבוע שעבר.
 
הוא עבד באותה חברה במשך 40 שנה. זה לא אמור להיות הלם, אבל זה הפתיע אותנו. יהיה קשה להתרגל אליו רק כ"דוד" ולא ל"סגן נשיא" של אחת החברות המפורסמות בארצות הברית. בידיים שלו התגלגלו טריליוני דולרים לאורך כל הקריירה שלו. הוא היה איש מלא עוצמה ותמיד הופעתו הייתה מרשימה.
 
חדשות נוספות, אשתי מאוד מתרגשת לקראת התוספת החדשה שלנו, בעזרת השם. רק לפני חודש היא הייתה מותשת ועכשיו היא מרחפת לה באוויר. מה גרם לשינוי הזה? טוב, התחלתי לקחת על עצמי כמה דברים. למשל, לקחת את הילדים לטיול קצר אחר הצהריים, וכך לאפשר לה קצת זמן איכות עם עצמה, זמן שכל כולו שלה. אלה חלק מהעצות הנפלאות שהרב שלום ארוש נותן בספרו – בגן השלום, ומסביר, שבכל פעם שאנו מעניקים לנשים שלנו הן מחזירות לנו כפול עשר. זה מדהים איך שמאמץ קטן שלי עשה עליה רושם אדיר כזה.
 
ומה הקשר?
 
עד לא מזמן, שיחת טלפון קטנה של דוד שלי בניו יורק הייתה יכולה לשנות את מפת המסחר בטוקיו.
 
אבל עכשיו הכל נגמר. זה כל כך מוזר להבין שזה לא משנה לאילו דרגות עוצמה וכוח אדם יכול להגיע, כולם בסוף פורשים לגמלאות. נצח ואינסוף הם כוחות קיימים, אבל לא אצל בני אנוש.
 
שוטר יוצא לגמלאות. הכבאי וגם מנהיגי העולם. דוד בן גוריון יצא לגמלאות. כך גם מנחים בגין, ביל קלינטון ועוד רבים אחרים.
 
וזה מגיע, אותו רגע בו כולנו כאילו אנו נבלעים בתוך השקיעה ונותרים לענות על השאלה הכי לוחצת של היום: חצי חצי או אייריש קרים?
 
זה לא צריך להיות כך. כי יש את העבודות האלה שאף פעם לא יוצאים לגמלאות, לא עוזבים אותן. יש את המצבים האלה בחיים בהם ההחלטות שלנו יכולות לעשות רושם עצום על האנשים הכי חשובים לנו.
 
להיות הורה, זה משהו נצחי. להיות בן/בת זוג זה לנצח. אנחנו אף פעם לא מפסיקים להיות חלק מהמשפחה. עד ליום האחרון שלנו עלי אדמות אנחנו, בעזרת השם, בני זוג, אחים, אחיות, הורים, סבים או סבתות.
 
כל מה שאנו עושים למען היקרים לנו, הכל חסד מלא אהבה.
 
כל המצבים אותם אנו אוגרים בחיינו חולפים ועוברים. אין שום משמעות לכל התארים האלה בקבר. גם הכסף שהרווחנו ואגרנו כל החיים לא מתלווה אלינו. הרעיון העומד מאחורי המושג – נכסים, קניין או ירושה – הכל נשאר כאן ברגע שאנו עוזבים. למטבעות והשטרות אין שום ערך בשמים. התפקיד שלנו הוא רק לפרנס, לתמוך ולעזור למשפחה שלנו ולעצמנו. אבל בל נשכח, כל עבודה/תפקיד בחיים הם משהו זמני. רק ההמשך הוא זה שמשתנה.
 
כאשר אנו עושים משהו למען בן/בת הזוג שלנו – לוקחים את הילדים לטיול ובזמן הזה מאפשרים להם זמן איכות עם עצמם, או כשאנו נושכים את השפתיים בגלל המקלחת שזה עתה חטפנו מבן/בת הזוג שחווה יום קשה, או בגלל שלא קנינו את סוג החומוס הנכון – באותו רגע ממש, נוצר מלאך במקום אליו נלך בעתיד.
 
הוא פותח את עיניו, עומד בפני השם ואומר: "האדם הזה שם למטה הוא אחד משלנו! כשיגיע הזמן, כאן יהיה מקומו".
 
ככל שנרבה במעשי חסד, אהבה ואכפתיות, כך יתרבו המלאכים שיטענו את אותה טענה לפני שופט כל הארץ.
 
לימדו אותנו להאמין שזה הכסף, ההשפעה או המוניטין שהשגנו – דברים שכביכול מגדירים מי אנחנו. אנו משקיעים את רוב האנרגיות שלנו בדברים האלה, כאילו נישאר במשרד כל החיים. אבל האמת היא בדיוק ההיפך. כל מה שאנו שואפים אליו בעולם הזה, נעלם כהרף עין.
 
ומה שנשאר לנצח הם התפקידים שלנו במשפחה. אף פעם לא מפטרים אותנו. גם אין לנו אפשרות לפרוש או להתפטר. יש לנו את האפשרות ליהנות משכר של אהבה ושמחה תמידית, כאן בעולם הזה ובעולם הבא, לא כנשיאים אלא כהורים ובני זוג.
 
כלכלת העולם משתנה. והיום, קשה יותר מתמיד למצוא עבודה או להרגיש מלאי עוצמה ממנה. זאת ברכה. זאת הזדמנות להפוך את חיינו, להעלות ולנשא את מה שבאמת חשוב ויקר לנו.
 
אנחנו יכולים לבכות את העובדה שישנן פחות הזדמנויות להצליח בזמן קצר, או שאנו יכולים לאמץ בחום ואהבה את הידיעה שהשם פוקח את עינינו כדי שנעריך את התפקיד שניתן לנו בחיים, התפקיד שישמח אותנו לנצח.