בגן החכמה עמודים 369-370
הגן היומי בגן החכמה עמודים 369-370: צְרִיכִים לְהִתְבּוֹנֵן: מַדּוּעַ טָרְחוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְהוֹפִיעַ בַּחֲלוֹם לְכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁטָּעוּ...
צְרִיכִים לְהִתְבּוֹנֵן: מַדּוּעַ טָרְחוּ מִן הַשָּׁמַיִם לְהוֹפִיעַ בַּחֲלוֹם לְכָל אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁטָּעוּ וְסָבְרוּ שֶׁזְּכוּת הַצַּדִּיק הֵגֵנָּה עַל הַשְּׁכוּנָה, וּלְתַקֵּן אֶת טָעוּתָם, וּלְהוֹדִיעַ לָהֶם שֶׁזְּכוּת אַחֶרֶת הִיא שֶׁעָמְדָה לְהַצָּלַת הַסְּבִיבָה? מָה הָיָה נוֹרָא כָּל כָּךְ, אִם הָיוּ נִשְׁאָרִים בְּמַחְשַׁבְתָּם זוֹ, שֶׁהַצַּדִּיק הוּא שֶׁהֵגֵן עֲלֵיהֶם? אֶלָּא מִכָּאן אָנוּ רוֹאִים עַד כַּמָּה הָיָה חָשׁוּב בַּשָּׁמַיִם לְלַמֵּד אֶת הַבְּרִיּוֹת אֶת הַמֶּסֶר הַזֶּה, שֶׁהוּא הַמֶּסֶר שֶׁל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּנוּ, וְהוּא, שֶׁזֶּה לֹא מְשַׁנֶּה מִי הָאָדָם, וּבְאֵיזוֹ מַדְרֵגָה הוּא נִמְצָא, אִם יֵלֵךְ בִּתְמִימוּת בַּמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ, הוּא יִזְכֶּה לְמַעֲלוֹת רָמוֹת, עַד שֶׁזְּכוּתוֹ יְכוֹלָה לְהָגֵן עַל כָּל סְבִיבָתוֹ מִפְּנֵי גְּזֵרוֹת קָשׁוֹת.
וְכִי מַה כְּבָר עָשׂוּ אוֹתָם אֲנָשִׁים שֶׁהֵגֵנּוּ עַל סְבִיבָתָם? אוֹתוֹ אִישׁ בְּסָךְ הַכֹּל הִשְׁאִיל אֶת הַמַּעְדֵּר שֶׁלּוֹ לְקוֹבְרֵי מֵתִים. וְאוֹתָהּ אִשָּׁה בְּסָךְ הַכֹּל הִשְׁאִילָה אֶת תַּנּוּרָהּ לִשְׁכֵנוֹתֶיהָ. הַאִם אֵלּוּ מַעֲשִׂים יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל? לֹא וָלֹא. הַמַּעֲשִׂים עַצְמָם אֵינָם יוֹצְאִים מִן הַכְּלָל, אֲבָל הַכַּוָּנָה הַטְּהוֹרָה הָעוֹמֶדֶת מֵאֲחוֹרֵי הַמַּעֲשֶׂה, בְּוַדַּאי יוֹצֵאת מִן הַכְּלָל. כִּי אֵלּוּ הָאֲנָשִׁים הַפְּשׁוּטִים שֶׁתֹּאֲרוּ כָּאן, עָשׂוּ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם לְפִי מַדְרֵגָתָם בְּשִׂמְחָה, וְזָכוּ לְמַעֲלָה עֲצוּמָה בַּשָּׁמַיִם בִּזְכוּת תְּמִימוּתָם וְטֹהַר לִבָּם.
לָכֵן נַחֲזֹר וְנֹאמַר: כָּל אָדָם וְאָדָם, וְזֶה לֹא מְשַׁנֶּה מִי הוּא וּמָה הוּא עוֹשֶׂה, וּמָה הֵם כִּשְׁרוֹנוֹתָיו וּמָה הֵם יְכוֹלוֹתָיו, וּמָה הָרֶקַע שֶׁלּוֹ וּמָה הֵם הַתְּנָאִים שֶׁלּוֹ וכו’ וכו’ – אִם יִהְיֶה תָּמִים, לְהַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, שֶׁהוּא נִמְצָא עַל הַמַּסְלוּל שֶׁהַבּוֹרֵא סָלַל בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ, וְכָל תְּנָאֵי חַיָּיו מְכֻוָּנִים בְּהַשְׁגָּחָה פְּרָטִית מְדֻיֶּקֶת לְכַוֵּן אוֹתוֹ אֶל הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וְלֹא יֵחָלֵשׁ בְּדַעְתּוֹ וְלֹא יִתְהֶה כְּלָל עַל תְּנָאֵי חַיָּיו אוֹ עַל עַצְמוֹ, וְלֹא יִסְתַּכֵּל עַל אֲחֵרִים כְּלָל, רַק יִשְׁאַל: מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנִּי, בַּזְּמַן וּבַמָּקוֹם שֶׁאֲנִי עוֹמֵד בָּהֶם? וְיַעֲשֶׂה אֶת מַה שֶּׁהַבּוֹרֵא מְזַמֵּן לוֹ בְּשִׂמְחָה וּבֶאֱמוּנָה וּבְרָצוֹן טוֹב – הוּא יַגִּיעַ לְמַדְרֵגוֹת עֲצוּמוֹת, עַד שֶׁזְּכוּתוֹ תָּגֵן עַל כָּל הַסְּבִיבָה שֶׁלּוֹ.
וְזֶה מַה שֶּׁכָּתַבְנוּ לְעֵיל, שֶׁיִּהְיֶה מִי שֶׁיִּהְיֶה, אִם יִהְיֶה דָּבֵק בַּנְּקֻדָּה לִהְיוֹת שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ וּלְחַפֵּשׂ רַק מָה הַשֵּׁם רוֹצֶה מִמֶּנּוּ, בְּלִי לְהִסְתַּכֵּל עַל שׁוּם אָדָם אַחֵר, הוּא יִזְכֶּה כְּמוֹ הַתָּם, לִהְיוֹת שַׂר עַל כָּל הַשָּׂרִים, דְּהַיְנוּ שֶׁיַּגִּיעַ לְמַעֲלוֹת רָמוֹת מֵעַל כֻּלָּם – אֲבָל בָּעִנְיָן שֶׁלּוֹ דַּוְקָא! דְּהַיְנוּ בָּעִנְיָן שֶׁלְּמַעֲנוֹ הוּא נִשְׁלַח לְזֶה הָעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁמְּסֻפָּר עַל רַבִּי חַייקְל, שֶׁרַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ אָמַר לוֹ, שֶׁאִם יִשְׁמַע בְּקוֹלוֹ, לַעֲזֹב אֶת כָּל עֲסָקָיו וְלַעֲסֹק בְּחַזָּנוּת, הוּא יִהְיֶה חִדּוּשׁ כָּמוֹהוּ מַמָּשׁ! וּמוּבָן שֶׁרַבֵּינוּ לֹא הִתְכַּוֵּן שֶׁהוּא יִהְיֶה הֶעְתֵּק שֶׁלּוֹ. אֶלָּא שֶׁיִהְיֶה חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלּוֹ, שֶׁל רַבִּי חַייקְל, דְּהַיְנוּ בְּעִנְיַן הַחַזָּנוּת, בְּאוֹתָהּ שְׁלֵמוּת שֶׁרַבֵּינוּ הָיָה חִדּוּשׁ בָּעִנְיָן שֶׁלּוֹ, וּמִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה יָכוֹל לִפְעֹל בְּחַזָּנוּתוֹ בִּשְׁבִיל כְּלַל יִשְׂרָאֵל, אִם רַק הָיָה שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלוֹ שֶׁל רַבֵּינוּ הַקָּדוֹשׁ, אֲבָל כַּיָּדוּעַ, לֹא אָבָה רַבִּי חַייקְל לַעֲזֹב אֶת כָּל עִנְיָנָיו, וְהוּא לֹא שָׁמַע לְרַבֵּינוּ בְּעִנְיָן זֶה.
לְקַבֵּל כֹּחַ מִדְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם
אֶת כָּל זֶה אֲנַחְנוּ לוֹמְדִים בְּצוּרָה מוּחָשִׁית בְּיוֹתֵר מִדְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם, שֶׁהִיא דְּמוּת נִפְלָאָה לְצַיֵּר אוֹתָהּ לְנֶגֶד הָעֵינַיִם בְּכָל עֵת וְרֶגַע, וְכָל אֶחָד יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת זֶה בְּחוּשׁ, שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁמִּתְגַּבְּרוֹת עָלָיו מַחְשָׁבוֹת שֶׁל רְדִיפָה עַצְמִית וַחֲלִישׁוּת הַדַּעַת, בֵּין אִם זֶה בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, שֶׁמַּשְׁוֶה עַצְמוֹ לַאֲחֵרִים, וּבֵין אִם אֲנָשִׁים לוֹעֲגִים לוֹ וּבָזִים לוֹ וכד’, אִם הוּא יְצַיֵּר בְּאוֹתָם רְגָעִים אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הַתָּם לְנֶגֶד עֵינָיו, וְיִרְאֶה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת שִׂמְחָתוֹ שֶׁל הַתָּם בַּמִּנְעָל הַמְשֻׁלָּשׁ שֶׁעָשָׂה, וְאֵיךְ הָיָה רַק מָלֵא בְּשִׂמְחָה וּבְחֶדְוָה תָּמִיד, מִיָּד הוּא יַרְגִּישׁ מַשַּׁב רוּחַ מְרַעֲנֵן שֶׁנּוֹשֵׁב עָלָיו – רוּחוֹ שֶׁל הַתָּם הַקָּדוֹשׁ, שֶהִיא רוּחַ הָאֱמוּנָה הַתְּמִימָה, וְהוּא יִתְמַלֵּא בְּשִׂמְחָה.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור