בגן החכמה עמודים 375-376

לָכֵן, כַּאֲשֶׁר אָדָם הוֹלֵךְ עִם מְשַׁל הַפַּסִּים, זֶה נִקְרָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁמִירַת עֵינַיִם פְּנִימִית, שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת עֵינָיו מִכָּל מַה שֶּׁלֹּא שַׁיָּךְ לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁשּׁוֹמֵר עֵינָיו מִנָּשִׁים, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁיּוֹתֵר לֹא שַׁיָּךְ לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ מֵאֲשֶׁר אוֹתָן נָשִׁים זָרוֹת. כִּי מִי שֶׁנָּשׂוּי, בְּוַדַּאי יֵשׁ לוֹ אֶת הָאִשָּׁה שֶׁלּוֹ, שֶׁהִיא הָאִשָּׁה הַיְחִידָה שֶׁיֵּשׁ לָהּ שַׁיָּכוּת לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ, וּמִי שֶׁאֵינוֹ נָשׂוּי, צָרִיךְ לְחַכּוֹת לַזִּוּוּג שֶׁלּוֹ, וּבֵינְתַיִם, כָּל הַנָּשִׁים הֵן מִחוּץ לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ. וְזוֹ צְרִיכָה לִהְיוֹת עִקַּר הַהִתְבּוֹדְדוּת עַל שְׁמִירַת הָעֵינַיִם, שֶׁיִּתְבּוֹדֵד עַל כָּל עִנְיַן הַמַּסְלוּל, וִיבַקֵּשׁ לֹא לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר שֶׁלֹּא שַׁיָּךְ לַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ, וִיבַקֵּשׁ: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. תְּזַכֶּה אוֹתִי לִהְיוֹת דָּבוּק בְּךָ, וְלֹא לְהַסִּיחַ דַּעְתִּי מִמְּךָ, וְלֹא לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר שֶׁיְּבַלְבֵּל אוֹתִי מֵהַדְּבֵקוּת בְּךָ, וכו’.

הַשֵּׁנִי – שֶׁמִּסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה, וּמְיַסֵּר עַצְמוֹ עַל מַה שֶּׁכְּבָר עָבַר: אֵיךְ עָשִׂיתִי כָּכָה? אֵיךְ נִכְשַׁלְתִּי? וּמְחַטֵּט בַּכִּשָּׁלוֹן שׁוּב וְשׁוּב, וְרוֹאֶה בְּעֵינֵי רוּחוֹ אֶת הַכִּשָּׁלוֹן שׁוּב וְשׁוּב, וְרוֹדֵף אֶת עַצְמוֹ, וּמַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִסְלֹחַ לְעַצְמוֹ, וְלֹא יָכוֹל לִשְׁכֹּחַ וכו’ וכו’, שֶׁכָּל הַמַּחְשָׁבוֹת הַלָּלוּ עַל הֶעָבָר הֵן בִּזְבּוּז זְמַן, שֶׁהֲרֵי הֶעָבָר אַיִן, וְזֶה דִּמְיוֹן גָּמוּר לְחַטֵּט בְּמָה שֶׁכְּבָר אֵינֶנּוּ בָּעוֹלָם. וְכָל שֶׁכֵּן אִם הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת אוֹ לְיֵאוּשׁ עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתָיו. מוּבָן, שֶׁמִּי שֶׁמִּסְתַּכֵּל לְאָחוֹר, הוּא יוֹרֵד מֵהַפַּסִּים. כִּי הוּא כְּבָר לֹא מְרֻכָּז בַּהִתְקַדְּמוּת עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, וּמַהוּ הַצַּעַד הַבָּא, אֶלָּא מִסְתַּכֵּל אֲחוֹרַנִּית, וְהוּא לֹא מִתְקַדֵּם לְשׁוּם מָקוֹם. וְגַם הוּא – סוֹפוֹ לְהִתְרַסֵּק, מַמָּשׁ כְּמוֹ הָרַכֶּבֶת, שֶׁאִם מַנְהִיגֶיהָ לֹא מַשְׁגִּיחִים עַל הַדֶּרֶךְ קָדִימָה, אֶלָּא מִסְתַּכְּלִים אֲחוֹרָה, סוֹפָם לְהִתְנַגֵּשׁ בְּמַשֶּׁהוּ.

הַשְּׁלִישִׁי – אֲפִלּוּ אִם אָדָם לֹא מִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים אוֹ לְאָחוֹר, רַק הוּא לֹא מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, וְהוּא מְיֹאָשׁ וְעָצוּב וכד’, וּבְמִלִּים אֲחֵרוֹת: הוּא עוֹמֵד וְלֹא זָז לְשׁוּם מָקוֹם, אֲזַי הוּא נִמְשָׁל לְרַכֶּבֶת שֶׁאֵינָהּ עוֹמֶדֶת עַל הַפַּסִּים כְּלָל, אֶלָּא חוֹנָה בְּצַד הַדֶּרֶךְ וּמַעֲלָה אָבָק. הָעַצְבוּת וְהַיֵּאוּשׁ נוֹבְעִים מִכָּךְ שֶׁהָאָדָם לֹא מַאֲמִין בְּעַצְמוֹ, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא לֹא מַאֲמִין שֶׁהַשֵּׁם בָּרָא לוֹ פַּסִּים לָלֶכֶת עֲלֵיהֶם, בִּמְיֻחָד בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁהֵם הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ. וְזֶה בֶּטַח נִקְרָא שֶׁיָּרַד מֵהַפַּסִּים וְעוֹמֵד לוֹ בַּצַּד. שֶׁהֲרֵי אִם הָיָה עַל הַפַּסִּים, הוּא הָיָה נוֹסֵעַ.

לַעֲלוֹת שׁוּב עַל הַפַּסִּים

לְמַעֲשֶׂה לְכָל אָדָם, בְּכָל יוֹם, יֵשׁ בְּחִינוֹת שֶׁיּוֹרֵד מֵהַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, בְּכָל מִינֵי אֳפָנִים. כִּי הָאָדָם עוֹבֵר בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם הַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת, וְנֶחְשָׂף לְהַרְבֵּה הַשְׁפָּעוֹת. וְכָאן – הוּא נִכְשָׁל וּמַאֲשִׁים אֶת עַצְמוֹ, וְלֹא מַאֲמִין שֶׁמָּה שֶׁקָּרָה לוֹ זֶה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּסְתַּכֵּל אֲחוֹרָה בִּמְקוֹם לְהִסְתַּכֵּל קָדִימָה. וְכָאן – הוּא מִסְתַּכֵּל עַל חֲבֵרוֹ בְּקִנְאָה, אוֹ שֶׁנֶּחֱלָשׁ בְּדַעְתּוֹ אוֹ שֶׁמְּזַלְזֵל בְּמִישֶׁהוּ, דְּהַיְנוּ שֶׁמִּסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים, בִּמְקוֹם לְהִתְרַכֵּז בַּפַּסִּים שֶׁלּוֹ. וְכָאן – הוּא נוֹפֵל לְעַצְבוּת וְיֵאוּשׁ וְיוֹשֵׁב בְּחֹסֶר מַעַשׂ, דְּהַיְנוּ שֶׁעוֹמֵד בַּצַּד. וְכֵן עַל זוֹ הַדֶּרֶךְ, כָּל אָדָם נִכְשָׁל בְּהַרְבֵּה בְּחִינוֹת שֶׁל כְּפִירָה, שֶׁבָּהֶן הוּא שׁוֹכֵחַ לָלֶכֶת עִם הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ.

הַתְּרוּפָה הַיְחִידָה לְכָל הַ”יְרִידוֹת מֵהַפַּסִּים” הַלָּלוּ, הִיא: שָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת! כִּי בִּשְׁעַת הַהִתְבּוֹדְדוּת, הָאָדָם חוֹזֵר לַפַּסִּים שֶׁלּוֹ בְּכָל הַבְּחִינוֹת שֶׁהִזְכַּרְנוּ:

הִסְתַּכְּלוּת אֲחוֹרָה: בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת הָאָדָם זוֹכֵר, שֶׁאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ, וּמִיָּד הוּא יוֹצֵא מֵהָרְדִיפָה הָעַצְמִית. בִּמְקוֹם לְהִסְתַּכֵּל עַל כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעָבְרוּ, וּלְיַסֵּר אֶת עַצְמוֹ, הוּא עוֹשֶׂה עֲלֵיהֶם תְּשׁוּבָה. וּבִמְקוֹם לִרְדֹּף אֶת עַצְמוֹ עַל כִּשְׁלוֹנוֹתָיו, הוּא מִתְבּוֹנֵן וּמְחַפֵּשׂ מָה הַמֶּסֶר שֶׁל הַבּוֹרֵא אֵלָיו בְּמָה שֶׁנִּכְשַׁל, וְהוּא מְחַפֵּשׂ דְּרָכִים אֵיךְ לְשַׁפֵּר לְהַבָּא, וּמִתְפַּלֵּל עַל הֶמְשֵׁךְ הַדֶּרֶךְ. וְכָךְ הוּא עוֹלֶה בַּחֲזָרָה עַל הַפַּסִּים.

הִסְתַּכְּלוּת לַצְּדָדִים: בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת הָאָדָם זוֹכֵר שֶׁהַבּוֹרֵא מַשְׁגִּיחַ עָלָיו, וְשֶׁאֵין שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שָׁוִים, וְהוּא מִתְפַּלֵּל וּמְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא, שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לִזְכֹּר זֹאת, וְלִהְיוֹת מְרֻכָּז בַּפַּסִּים שֶׁלּוֹ, וְלִחְיוֹת בֶּאֱמוּנָה, שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מַשְׁגִּיחַ עָלָיו וְנוֹתֵן לוֹ אֶת הַתְּנָאִים הַמְדֻיָּקִים שֶׁמַּתְאִימִים לוֹ, לְהַגִּיעַ עַל יָדָם לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, וְהוּא מְבַקֵּשׁ מֵהַשֵּׁם שֶׁיַּרְאֶה לוֹ מָה הוּא מְרַמֵּז לוֹ וּלְאָן הוּא מְכַוֵּן אוֹתוֹ וכו’ וכו’. וְכָךְ הוּא עוֹלֶה בַּחֲזָרָה עַל הַפַּסִּים.