בגן החכמה עמודים 377-378

עַצְבוּת: בְּשָׁעָה הִתְבּוֹדְדוּת הָאָדָם חוֹזֵר לָאֱמוּנָה, וּבְוַדַּאי שֶׁכָּל הָעַצְבוּת יוֹצֵאת מִמֶּנּוּ, שֶׁהֲרֵי הָעַצְבוּת הִיא הַכְּפִירָה שֶׁהִשְׁתַּלְּטָה עָלָיו, כְּאִלּוּ אֵין לוֹ פַּסִּים לָלֶכֶת עֲלֵיהֶם, וְאֵין עָלָיו הַשְׁגָּחָה ח”ו. אֲבָל כְּשֶׁמְּדַבֵּר עִם הַשֵּׁם, וּמְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ שֶׁיִּתֵּן לוֹ אֱמוּנָה בְּעַצְמוֹ, וְשֶׁיִּתֵּן לוֹ אֱמוּנָה שֶׁיֵּשׁ עָלָיו הַשְׁגָּחָה פְּרָטִית, וְהַכֹּל לְטוֹבָה וכו’, מִיָּד הוּא עוֹלֶה בַּחֲזָרָה עַל הַפַּסִּים.

וְכָךְ הָאָדָם בְּכָל יוֹם חוֹזֵר לַמְּסִלָּה שֶׁלּוֹ וְלַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ וְלַפַּסִים שֶׁלּוֹ, בְּכָל הָאֳפָנִים הַנַּ”ל, וְהוּא מַרְבֶּה בִּתְפִלּוֹת, וּמְבַקֵּשׁ מֵהַבּוֹרֵא שֶׁיַּעֲזֹר לוֹ לִהְיוֹת מְרֻכָּז בַּמַּעֲשֶׂה שֶׁלּוֹ וּבַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ, וְשֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים כְּלָל, וְלֹא יִרְאֶה שׁוּם מְצִיאוּת מִלְּבַד אֶת מְצִיאוּת הַשֵּׁם, וְשֶׁלֹּא יִסְתַּכֵּל לְאָחוֹר בִּרְדִיפָה עַצְמִית, רַק יַעֲשֶׂה תְּשׁוּבָה וְיֵלֵךְ הָלְאָה, וְהוּא עוֹשֶׂה וִדּוּי דְּבָרִים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הַצַּדִּיק מַרְאֶה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ הָאִישִׁית שֶׁלּוֹ, וכו’ וכו’, עַד שֶׁבִּרְבוֹת הַיָּמִים, הָאָדָם זוֹכֶה לִהְיוֹת חָזָק, וְלָלֶכֶת עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ מִבְּלִי לִנְטוֹת מֵהֵם כְּחוּט הַשַּׂעֲרָה, וְזֶה נִקְרָא שֶׁהוּא חַי בִּדְבֵקוּת בַּהַשֵּׁם.

דֶּרֶךְ צְלֵחָה

אַחֲרֵי שֶׁהָאָדָם הֵבִין אֶת הַנְּקֻדָּה הַזֹּאת, וְהוּא קִבֵּל אוֹתָהּ, וְהוּא הֶחְלִיט לָלֶכֶת רַק עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, צָרִיךְ לִלְמֹד אֵיךְ הוֹלְכִים קָדִימָה עַל הַפַּסִּים. כִּי הַהַשְׁגָּחָה הַפְּרָטִית אֵין פֵּרוּשָׁהּ שֶׁהַכֹּל הוֹלֵךְ חָלָק, כְּלָל וּכְלָל לֹא. אַדְּרַבָּה, זוֹהִי בְּדִיּוּק הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁל הַפַּסִּים, שֶׁיֶּשְׁנוֹ מַסְלוּל שֶׁרַק הַבּוֹרֵא יוֹדֵעַ אוֹתוֹ שֶׁעַל יָדוֹ הוּא מֵבִיא אֶת הָאָדָם לַיַּעַד שֶׁלּוֹ, וּבַמַּסְלוּל הַזֶּה יֶשְׁנָן עֲלִיּוֹת וּמוּרָדוֹת וְתַקָּלוֹת וּמַחְסוֹמִים, וְלִפְעָמִים צְרִיכִים לְתַקֵּן אֶת הַפַּסִּים, וְיֵשׁ עִכּוּבִים בַּדֶּרֶךְ, קוֹצִים וּבַרְקָנִים, פְּחָתִים וּבוֹרוֹת, חַיּוֹת רָעוֹת וְלִיסְטִים – בְּקִצּוּר, יֵשׁ לָאָדָם הַרְבֵּה חֶסְרוֹנוֹת וְהַרְבֵּה נִסְיוֹנוֹת בַּדֶּרֶךְ, וְכֻלָּם רַק לְטוֹבָתוֹ עַל מְנַת לְקָרֵב אוֹתוֹ לַהַשֵּׁם.

וּמִי שֶׁנִּבְהָל מֵהָרְשִׁימָה הַזּוֹ, שֶׁל תַּקָּלוֹת שֶׁיֵּשׁ בַּדֶּרֶךְ, נְבָאֵר שֶׁמְּדֻבָּר עַל מִכְשׁוֹלִים יוֹמְיוֹמִיִּים, שֶׁכָּל אֶחָד נִפְגָּשׁ בָּהֶם. הָעֲלִיּוֹת וְהַמּוֹרָדוֹת – אֵין צָרִיךְ לְבָאֵר, זֶה דָּבָר שֶׁכָּל אֶחָד יוֹדֵעַ, שֶׁיֵּשׁ זְמַנִּים שֶׁהוּא בַּעֲלִיָּה וְיֵשׁ זְמַנִּים שֶׁהוּא בִּירִידָה, וְצָרִיךְ לְקַבֵּל אֶת זֶה בֶּאֱמוּנָה, שֶׁכָּל הָעֲלִיּוֹת וְהַיְרִידוֹת הֵן  בְּהַשְׁגָּחָה. מַחְסוֹמִים – הֵם הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם, שֶׁצָּרִיךְ לָדַעַת שֶׁהֵם בְּהַשְׁגָּחָה עַל מְנַת לְחַזֵּק לוֹ אֶת הָרָצוֹן.

לְתַקֵּן אֶת הַפַּסִּים – זֶהוּ בֵּרוּר הָאֱמוּנָה שֶׁצְּרִיכִים לְבָרֵר כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ, וְלִרְאוֹת שֶׁאֵלּוּ הַפַּסִּים שֶׁלְּךָ. עִכּוּבִים – זוֹ הַהַשְׁגָּחָה שֶׁל הַבּוֹרֵא, שֶׁלְּכָל דָּבָר יֵשׁ זְמַן, וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁצָּרִיךְ לִבְנוֹת כֵּלִים כְּדֵי לְקַבְּלָם. קוֹצִים וּבַרְקָנִים – עַל פִּי הַמּוּבָא בְּתוֹרָה ד’, אֵלּוּ הַתַּאֲווֹת הָרָעוֹת הַנִּמְשָׁכוֹת מִיסוֹד הַצּוֹמֵחַ שֶׁגַּם הֵן בִּכְלַל הַמַּסְלוּל שֶׁל הָאָדָם, וְהֵן מִתְגַּבְּרוֹת עַל הָאָדָם בְּהַשְׁגָּחָה. פְּחָתִים וּבוֹרוֹת – הֵם הָעַצְבוּת הַנִּמְשֶׁכֶת מִיסוֹד הַדּוֹמֵם כַּנַּ”ל. חַיּוֹת רָעוֹת – הֵם דְּבָרִים בְּטֵלִים הַנִּמְשָׁכִים מִיסוֹד הַחַי. לִיסְטִים – זוֹ הַגַּאֲוָה הַנִּמְשֶׁכֶת מִיסוֹד מְדַבֵּר.

וְכָל אֵלּוּ הֵם כֻּלָּם בִּכְלַל הַמַּסְלוּל וְהַ”פַּסִּים” שֶׁהַבּוֹרֵא מֵכִין לָאָדָם, וְאֵלּוּ הַתְּנָאִים שֶׁהַבּוֹרֵא רָאָה, שֶׁרַק אִתָּם יָכוֹל הָאָדָם הַזֶּה לְהַגִּיעַ לַשְּׁלִיחוּת שֶׁלּוֹ, שֶׁכַּאֲשֶׁר יִתְמוֹדֵד עִם אוֹתָם נִסְיוֹנוֹת, וְיַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ, לְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת הַמְסֻיָּמוֹת הַלָּלוּ שֶׁפְּגוּמוֹת אֶצְלוֹ, וּלְהִתְגַּבֵּר עַל הַתַּאֲווֹת הַמְסֻיָּמוֹת הַלָּלוּ שֶׁחֲזָקוֹת אֶצְלוֹ וכו’ וכו’, הוּא יַגִּיעַ לַיִּעוּד וְלַתַּכְלִית שֶׁלּוֹ בִּשְׁלֵמוּת.  

קָדִימָה צְעַד!  

כַּאֲשֶׁר הָאָדָם הוֹלֵךְ עַל הַפַּסִּים שֶׁלּוֹ, בֶּאֱמוּנָה וּבְלִי לְהִסְתַּכֵּל לַצְּדָדִים וכו’, הוּא בְּוַדַּאי מַקְדִּים תְּפִלָּה לְכָל דָּבָר, שֶׁהֲרֵי הוּא רוֹצֶה לְהִתְקַדֵּם קָדִימָה וְהוּא מְבַקֵּשׁ לָדַעַת כֵּיצַד יִתְקַדֵּם נָכוֹן לַצַּעַד הַבָּא, וּמָה הָעֵצָה הַנְּכוֹנָה, וּלְאֵיזֶה כִּוּוּן לִפְנוֹת, וּמְבַקֵּשׁ עֶזְרָה וְסִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא וכו’ וכו’. וְכָךְ הוּא זוֹכֶה לְמַלֵּאוֹת אֶת חַיָּיו בִּתְפִלָּה, וְהוּא זוֹכֶה לְהִתְפַּלֵּל וּלְיַשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ עַל כָּל תְּנוּעָה וּתְנוּעָה שֶׁלּוֹ.