תרפיסט בלי אלוקים

כתרפיסט בלי אלוקים, מה כבר יכולתי
לומר לניצולי השואה שישבו מולי? שום דבר.
הם ידעו את זה וגם אני. וזה מוטט אותי.
בלילה החלומות עינו אותי כי ראיתי את
הגיהינום בלי אלוקים שיעזור לי…
 
 
כתרפיסט בלי אלוקים, מה כבר יכולתי לומר לניצולי השואה ולילדיהם שישבו מולי?
 
הרגשתי שאני מתכווץ בכיסא שישבתי עליו בזמן שהקשבתי לסיפורים שלהם: אישה אחת סיפרה איך רצחו את בנה, מלאך קטן, באכזריות כשהיא עדה למעשה המזעזע הזה. איש אחד סיפר לי שהוא היה צריך לאכול חרקים כדי לשרוד! ואחר סיפר לי שראה איך קוברים את אחיו כשהוא עדיין בחיים כשהאדמה מכסה אותו, עד שהידיים שהושיט לעזרה כבר לא זזו. ואישה אחרת סיפרה לי איך יקיריה נמחצו למוות מתחת לעיסה לא מוגדרת שהנאצי שפך עליהם ללא רחמים, הי"ד.
 
האמת, לא היה לי מה לומר להם. ישבתי מולם, קפוא, חש את הטראומה שמשתלטת עלי, מניד את ראשי כאילו שהבנתי אותם. שנים של לימודים ועיסוק בתחום ולא יכולתי לדלות אפילו דבר אחד כדי לעזור, לומר משהו. שום דבר מהרקע האמריקאי שלי שגם ממנו לא יכולתי לדלות משהו. ובעצם, נראה לי שמכל העולם הזה לא יכולתי להוציא אפילו דבר אחד כדי להיתלות עליו, אני ועשרים ניצולי שואה מדברים על סיוטים שלא היו כדוגמתם. והם ידעו את זה.
 
ישבתי שם, שבוע אחרי שבוע, עם עשרים ניצולי שואה ולא אמרתי דבר. גם אני פחדתי, הייתי מבולבל, נבוך וכועס משום לא ידעתי מה לעשות ואיך לעזור. בינתיים, הם כבר התחילו לדבר בקודים אחד עם השני. הייתי אבוד. והם ידעו את זה. לא יכולתי לתפקד. הרגשתי איך הנשמה שלי נרצחת. לבית הגעתי ממוטט, ובלילה החלומות עינו אותי, כי ראיתי את הגיהינום בלי אלוקים שיעזור לי.
 
לא מזמן, הגיעה אלי אישה מאוד מיוחדת. אקרא לך ישראלה.
 
ישראלה נולדה במחנה העקורים. משפחה מורחבת כמו שכולנו מכירים לא הייתה לה. גם לא היו לה קברים של בני משפחה אליהם יכלה ללכת. היא גדלה במצב תמידי של פחד והשפלות. "כפייה רוחנית" כך היא הגדירה את התנהגותו המשפילה, הכואבת והפוגעת של אביה, אדם לא דתי, ששרד את השואה. "היה קל לו להאשים, לזרוק את כל האשמה על המלחמה", היא אמרה בכאב, "וזה אומר שהוא אף פעם לא היה מוכן לקחת אחריות על התנהגותו". ישראלה סיפרה לי שלאבא שלה לא הייתה סבלנות לבעיות שלה, כילדה. הוא לא הצליח להבין איך לאדם שלא חי במחנה ריכוז בו נרצחו אנשים כמו זבובים יכולות להיות בעיות.
 
"אבל איך יכולתי להביע את הכעס כלפי אבא אחרי כל מה שעבר? אחרי הכל, אבא שלו נרצח!" היא אמרה לי בכאב.
 
ישראלה כיום אישה בת 63 המטפלת באביה הפוגע-משפיל-ומעליב, והוא בן 98!
 
באותו מפגש ישראלה סיפרה לי סיפור מדהים. כאשר הייתה בת 6 היא קיבלה את מתנת חייה. אחת מחברותיה של אימה – איטה שמה ע"ה, לימדה אותה בסתר את תפילת "שמע ישראל". תפילה לא הייתה משהו שדיברו עליו בבית. "לא היה לנו בבית אלוקים. אלוקים היה אבא שלי שאמר לנו מה לעשות. אמנם את ה"שמע" הייתי צריכה לומר בסתר, אבל לא הפסקתי לומר אותו שוב ושוב".
 
ישראלה שיננה את ה"שמע" כבר בגיל 6 ואמרה אותו כל לילה. ועד היום, בגיל 63 היא אומרת אותו.
 
לילה אחד, כאשר הייתה בת 10, היא התעוררה לקול צרחות איומות, רעשים של אנשים שרבים. היה זה ניצול שואה, חבר של המשפחה, שהטירוף מאימי השואה תפס אותו. זה היה מחזה מזעזע. אותו אדם השתולל, כעס, שבר… ובסוף ניסה להרוג את ההורים שלה עם סכין קצבים. הם נפצעו אך לפני שהוא הצליח להרוג אותם, שכן בבניין, גוי פולני, נכנס פנימה והציל את חייהם.
 
אחרי אותו לילה, ישראלה הבינה שהיא יכולה להסתכל על החיים בשתי דרכים: "אפשרות ראשונה היא, שיכולתי לכעוס על כך שבמשפחה שלי היו ממש אנטי-דת, ואפשרות שנייה היא, להבין שאם אני מאמינה באלוקים הוא תמיד ישלח אנשים מבחוץ שיעזרו לי, שיתנו לי את מה שחסר לי. אני חושבת שאני אדם בר מזל. הרבה אנשים לא מעריכים את הניסים התמידיים שקורים ממש מתחת לאף שלהם".
 
"איך הגעת אלי, לאתר שלנו?" שאלתי אותה.
 
"אני לא יודעת, אבל כשגיליתי את אתר "ברסלב ישראל" ידעתי שהוא בשבילי. נכנסתי כל יום לאתר לבדוק מה חדש, וכשהאמונה שלי התחזקה הפסקתי סוף סוף לשאול את השאלה שבערה בתוכי כל חיי: 'למה, למה, למה הייתה השואה?'… אם אדם שואל כל הזמן 'למה?' כל החיים שלו ייקברו יחד איתו עמוק עמוק באדמה מכיוון שהוא לא חי באמת. ואני בחרתי לחיות! אני לא רואה שום אופציה אחרת".
 
למרות שבעלה של ישראלה אינו אדם דתי היא זכתה שילדיה ונכדיה יהיו דתיים, מהם היא רווה נחת גדולה.
 
לפני שנפרדנו, ישראלה פנתה אלי ואמרה לי: "אתה יודע, ד"ר בלן, זה הכה כמו רעם ביום בהיר לא לפני הרבה זמן, כשקניתי לנכד שלי ציצית – ידעתי שניצחנו באמת במלחמה האיומה הזו! האם סבי, אבא של אימי, אדם דתי, היה מאמין ששרשרת היהדות תמשיך עד היום, במשפחה שלנו, שיהיו לו נכדים שיגורו בישראל וישמרו שבת? אני בעצמי לא מצליחה לעכל את זה!"
 
 
* * *
ד"ר זאב בלן הוא פסיכותרפיסט העוסק בתחום במשך 32 שנים. ד"ר בלן הוא חסיד ברסלב שאת רוב שעות יומו מעביר בבית מדרשו של הרב שלום ארוש – "חוט של חסד" בירושלים. על פעילותו בתחום הפסיכותרפיה קיבל הסכמה מגדולי הדור וביניהם הרבי מניקלשבורג – הרב יצחק פגלסטוק שליט"א והרב שלום ארוש שליט"א.