לחזור לאחור? מי יכול?

זה עומד לקרות בימים הקרובים.
רגע לפני שסוגרים את השנה ונכנסים
לחדשה, רגע לפני יריית הפתיחה. תנו
דעתכם לבשורה האמיתית של ראש
השנה!
 
 
לאנשים רבים נדמה שבורא העולם שופט אותנו בראש השנה על חטאים מגלגול קודם. יכול להיות? ובכלל, איך אפשר לצפות מאיתנו לתקן דברים שאנחנו אפילו לא יודעים עליהם?
 
פרט להבנה שהסבל שלנו מעוצב ומתוכנן לעשות תשובה, עדיין יכולים לעלות בליבנו ספקות אם יש ביכולתנו, ואם אנו מסוגלים, לעשות תשובה אמיתית. אחרי הכל, מי יודע כמה חטאים אנחנו נושאים על גבינו מגלגולים קודמים? וגם אם לא ניתן את דעתנו על החטאים האלה, ולא ניקח אותם בכלל בחשבון, כמה חטאים עשינו בחיים האלה, בגלגול הזה? וגם בלי לקחת את חטאי העבר הלא רחוק שלנו בחשבון, עד כמה אנו מודעים לחטאי ההווה? כל יום נוספים עוד ועוד… אז איך אפשר לחזור בתשובה?! האם נגזר עלינו לסבול לנצח?
 
דפוס חשיבה כזה הופך את הידיעה ש"אין ייסורים ללא עוון" למקור של ייאוש ודיכאון, ולא כזה הבא לעודד אותנו לעשות חשבון נפש ולהתקדם הלאה.
 
בואו נסתכל על הדברים בפרספקטיבה הנכונה: השם יודע שאדם לא יכול לדעת אילו חטאים עשה בגלגולים הקודמים, לכן הוא לא שולח לאדם את הייסורים שהוא חווה כדי לתקן ולעשות תשובה על החטאים האלה. ממש לא. ולא רק, השם לא שולח לאדם ייסורים על חטאים מהעבר הלא רחוק (בגלגול הנוכחי), כאלה שהוא אפילו כבר לא זוכר אותם. מה שנשאר הם רק חטאי ההווה. ואפילו במבט על חטאי ההווה, השם יודע היטב מה אנו מסוגלים לעשות, כל אדם לפי דרגת האמונה והרוחניות בה הוא נמצא. לכן, השם רק מרמז לנו לעשות תשובה על אותם פגמים שאנו אכן מסוגלים לתקן בהווה.
 
אם כן, נמצא שאנו מתקנים רק את ההווה. השם מאפשר לנו לעשות התחלה חדשה ולמחוק את העבר, כל זמן שאנו עושים תשובה על היום הקודם (24 שעות שחלפו מההתבודדות-תשובה שעשינו). וזה באמת לא קשה. תהליך כזה מאפשר לנו לראות את הפגמים שלנו מבלי להיבהל מערימות של חובות מהעבר. ברגע שהשם רואה שאנו עושים כל שביכולתנו כדי לשפר ולתקן, הוא יסיים את הסבל – קושי, צער, ייסורים שאנו חווים.
 
לחיות עם העיקרון האומר ש"אין ייסורים ללא עוון" בסופו של דבר מוביל אותנו לחיות חיים טובים!
 
על פי הזוהר (פרשת בלק), אדם שמתאמץ לעשות תשובה על חטאי ההווה, אלה שהוא מודע להם, יזכה בסופו של דבר לתקן גם את אלה שלא היה מודע להם.
 
שמירת וקיום מצוות בדיקת חמץ לפני פסח, פירושה, שאדם לא צריך לחפש פירורי לחם או חמץ במקומות משונים, כמו על קורות עליית הגג או מתחת לבלטות. ניקיון טוב של הבית ובדיקת המקומות שנמצאים בטווח הראיה ובהישג יד – הם הדרישה של מצוות התורה בעניין זה.
 
כך הוא העניין בכל הקשור לתשובה. אדם לא צריך להתוודות על כל מעשה שהוא עושה בכל רגע, מהיום שנולד. גם לא על אלו שעשה כשהיה ילד קטן. גם לא מבקשים ממנו לעשות תשובה על חטאים שלא היה מודע להם, וגם לא על אלה שהוא שכח, שהם מזכירים בדיוק את עניין הפירורים והחמץ שנמצא במקומות שאינם בהישג יד. אנחנו צריכים להתוודות רק על החטאים שאנו מודעים להם ויודעים על קיומם. וכשנעשה זאת, גם על ה"שאריות" ימחלו לנו.
 
אנחנו בהחלט יכולים לסכם ולומר שמכלול ההשקפות על "אין ייסורים ללא עוון" נועדו למטרה אחת ויחידה – לזכות אותנו בחיים רגועים ושלווים, מלאי שמחה וביטחון.
 
רחמים שאין כמותם
 
הרמזים שהשם נותן לנו, ובעזרתם נוכל לזהות מה עלינו לתקן, הם רחמים עצומים שאין כמותם. האם אדם יסכים להוליך עצמו שולל כל ימי חייו? ההיפך הוא הנכון, אדם צריך לקבל את היכולת לזהות את הפגמים, את מה שעליו לתקן, בשמחה ובעונג, כי זה הדבר, בהא הידיעה, שעוזר לאדם לצמוח ברוחניות שלו. בעזרת ההערכה העצמית שאדם עושה כל יום, אין לו שום סיבה להיות מוטרד או מודאג. הדבר היחיד שצריך להעסיק אותו הוא החיפוש אחר האמת. לשאול כל הזמן היכן היא האמת? היכן אני טועה? כי אדם שרוצה ושואף לתקן – יצליח, כמו שאומרת לנו הגמרא: "מוליכין את האדם בדרך בה הוא רוצה ללכת" (מסכת מכות, י, ע"ב).
 
ולעומת זאת, אדם שבוחן את מעשיו רק כדי לפטור את עצמו מדינים קשים, יתקל בקשיים לגלות היכן ומה עליו לתקן בעצמו. אדם כזה לא מעוניין באמת לחפש את האמת, וגם למצוא אותה. גם לא אכפת לו אם הוא ימשיך לחיות בשקר כל זמן שהוא פוטר את עצמו מהסבל. על זה הוא מוכן לעשות "תשובה". אבל מכיוון שהוא לא באמת ובכנות מחפש את האמת, הוא יתקל בקשיים בחיפוש אחר שורש המעשים שעליו לתקן והוא ימשיך לחטוא בעתיד. זה מסביר מדוע ישנם אנשים שעושים בכל יום התבודדות אך עדיין סובלים.
 
אדם שמבקש מהשם שיסיר מעליו את הסבל בלי לעשות תשובה אמיתית, בעצם מבקש מהשם "להיכנע", לקבל את מה שהוא עושה. זה פגם גדול מאוד באמונה. האם אבא שמוכן שבנו יאכל כל היום שוקולד נחשב לאבא רחמן? ממש לא! זאת תהיה אכזריות לשמה, לאפשר לבן שלו לפגוע בעצמו. על אותו משקל, אדם הרוצה שהשם יאפשר לו להמשיך לחיות את חייו בשקרים, בעצם מבקש מהשם שיאפשר לו להכתים ולהטיל דופי בנשמתו. "רחמים" כאלה הם תמצית האכזריות. וזו לא רחמנותו של השם.
 
כל אדם בר דעת לא יחכה בשאננות עד שהייסורים יכו בו, אלא יעשה כל יום חשבון נפש ותשובה, אחרת הוא יסתור את עצמו… כי מצד אחד, הוא מחפש ומבקש את האמת, רוצה בכל מאודו לתקן את עצמו עוד בגלגול הזה. הוא בהחלט לא רוצה להגיע לעולם של מעלה אחרי ה-120 ולגלות שהוא חי את חייו בשקר אחד גדול. הוא גם יודע שאין סבל בעולם הזה בלי עוון שקדם לו, והוא גם מאמין שהשם אינו וותרן! אך מן הצד השני, הוא מחכה לסבל, לצער או לייסורים שיעירו אותו לעשות תשובה… למה?
 
עלינו לדעת שהשם נותן לנו את המפתח לחיות חיים טובים – התפילה האישית, חשבון הנפש, ההתבודדות – תקראו לזה איך שתרצו, אבל זה המפתח האמיתי לחיים טובים.
 
אדם חייב להיות אמיתי וכנה עם עצמו. האם הוא יכול לחיות כל חייו מבלי לחטוא? בהחלט שלא. כל זמן שאדם לא זכה להגיע לענווה האמיתית, כזו שהייתה למשה רבינו ע"ה, לדבקות אמיתית בהשם בכל נשימה שלו, צריך לדעת שיהיו לו זמנים בהם הוא ייפול, יחטא וייכשל. כי גאווה היא השורש והתמצית של היצר הרע שלנו. כל זמן שיש באדם קמצוץ של גאווה הוא יחטא. והשם יודע את זה. הוא יודע את מקומו הרוחני של כל אחד מאיתנו, לכן הוא לא מצפה מאף אחד מאיתנו לא לחטוא. אבל הוא כן מצפה, ורוצה, שנעשה תשובה. חשבון נפש בכל יום.
 
וכאשר אדם שופט את עצמו בכל יום, גם אם הוא לא בוחן כל פעולה שעשה ב-24 שעות האחרונות, כל הדינים המרחפים מעליו יומתקו. וכשאדם עושה חשבון נפש כזה בכל יום הוא לא יצטרך לסבול בכלל.
 
יהי רצון שנזכה להיכתב ולהיחתם בספר החיים ובשנה מתוקה ונפלאה, אמן!