איך אני נראה?

במקום בו גדלתי 'מודעות עצמית'
היוותה קרקע פורייה להתעסקות
אובססיבית בעצמך. 'איך אני נראה?
איך אני מצטלם?' אבל היום זה
שונה. יש למושג הזה מימד אחר.
 
 
בסביבה בה גדלתי המושג 'מודעות עצמית' היווה קרקע פורייה להתעסקות אובססיבית בעצמך. איך אני נראה? איך אני מצטלם בעיני אחרים? מה חושבים עלי? ואיך כל זה משפיע על ההתנהגות והאמונות שלי?… המודעות העצמית תמיד הייתה ביחס לסביבה, לכן בהכרח גם הושפעה ממנה.
 
אמות המידה, המוסר וההתנהגות החברתית שהייתה נהוגה במרכז תל אביב בשנים אלו, הכתיבה מה היית צריך ללבוש, איך להיראות, את שפת גופך, הדיבור השגור בפיך, דעותיך הפוליטיות והחברתיות, ואפילו את טעמך הקולינרי.
 
היום, המושג הזה נתפס בעיניי באופן שונה לגמרי. מהרגע שאתה הופך להיות אדם מאמין, אתה משנה את תפישתך ונותן מקום לקדוש-ברוך-הוא לתפוס פיקוד. המודעות העצמית מיד משנה כיוון והיא כבר אינה עומדת מול אדם אחר או חברה, אלא נעשית ישירה מול השם יתברך.
 
כשאנחנו מגיעים למצב שבו אנו באמת מבינים, ולפעמים גם מרגישים שמסתכלים ובוחנים את מעשינו, אבל על באמת, גם כשאין אף אחד בסביבה, שהשם בוחן לב וכליות והוא יודע את הדברים הכי נסתרים בתוכנו, אלו שלעולם לא נעיז להוציא בפני אף אחד, אז המודעות העצמית שלנו מקבלת מימד אחר. אפשר לראות את אותם פרמטרים כמו איך אני נראה, שפת גופי, מה אני אוכל, דעותיי הפוליטיות ומה יוצא לי מהפה – אולם עכשיו ממקום אחר לגמרי, עמוק יותר ועם קשר רוחני, לכן הרבה פעמים הוא מדויק ונקי.
 
למשל, אם קודם לבשתי ג'ינס כי כך כולם לבשו, אז היום גדר הצניעות היא שתכתיב את המראה. אם בעבר אכלתי סושי, כי לשם הלכו כל החבר'ה, אז היום קודם כל הכשרות תיתן את הטון. אם פעם הדיבור שלי היה מושפע מהסלנג שברחוב, היום אני מנסה להקפיד לדבר עברית יפה ללא קללות ולשון הרע, וכן הלאה.
 
עוד בנושא:
מודעות עצמית – האויב של עולם הפחדים
איך יוצאים מזה?
מבוקש: ביטחון עצמי
 
כשהשם נכנס לתמונה ומאיר עליך באורו, אתה מתאפס, מתאזן ונכנס לפרופורציה. החיבור הוא קדום ושורשי, והמודעות על העצמיות שלנו נוצרת מתוך לימוד של חכמה עתיקה, כזו שעושה כל הזמן בירור מעמיק ולכן עוזרת לנו לדייק, לא על פי היחס לסביבה הארעית והעכשווית אלא מתוך בדיקה של המין האנושי בכל הרבדים ולמשך אלפי שנים.
 
לדעת את עצמך הוא כביכול מושג סובייקטיבי, כי הרי רק אתה יכול לדעת מה אתה מרגיש וחושב, מי אתה באמת מתחת לכל הקליפות והמסכות שאנו לובשים. אבל האמת היא, שהידיעה העצמית צריכה להיות אובייקטיבית לחלוטין. כזאת שמבוססת על המתמטיקה של המוסר והערכים של המין האנושי.
 
ידיעה ולימוד של תורת נפש האדם על פי היהדות מספקת לנו כלים בדוקים להצלחת המודעות העצמית שלנו באמות מידה מקובלות, בדוקות ומבוססות על פי תורת האמת ומפי עליון.
 
היום, כשאני רוצה לבדוק אם אני מודעת לעצמי, אני עושה את ההבחנות בין עיקר לטפל, בין כוחות הטוב לכוחות הרע, בין דמיון למציאות, בין גבר לאישה, ומכך משכילה בכדי לזהות מי אני ואיך עלי לפעול.
 
בניגוד למה שנדמה לאנשים שאינם שומרים מצוות, הבחירה עדיין בידינו. מבחוץ זה נראה לפעמים כאילו אנו פועלים כרובוטים. מדברים את אותה השפה, מאמצים את אותם המנהגים ולובשים את אותם בגדים, ומשם אנו מגדירים את עצמנו. נראה שאנו כביכול מבטלים את המודעות העצמית שלנו כשאנו בוחרים לקיים תורה ומצוות. אבל האמת היא שההיפך הוא הנכון. בתוך הגדרות והלימוד אנו עדיין בוחרים כיצד לפעול, מה לקיים ואיך לקיים זאת. השוני היחידי הוא שיש לנו על מי ועל מה להישען. הגדרותינו העצמיות מקבלות נופך נוסף בתוך הלימוד, והעצמי צומח וגדל בתוך חממת הרוחניות.
 
כשאתה יודע בוודאות כיצד עליך לפעול, גם אם פעלת בטעות או פספסת, אתה כל הזמן מודע לעצמך ויש לך אפשרות לעשות חשבון נפש, ולהשתדל בפעם הבאה לתקן את המעוות. אתה חי בעולם בו אתה יודע ומודע למציאות, לא על פי אמות מידה משתנות, אלא על פי משהו קבוע ונכון תמיד. ואם אתה מצליח לחיות במודעות שבה אתה מרגיש שאת כל המחשבות והתנועות שלך רואים ומצלמים מלמעלה, אז אשריך וטוב לך, כי אין מודעות עצמית גבוהה ונכונה מזו.