זה כואב, הטחול הרוחני

הטחול הרוחני שלי היה מותש
ועייף מלהתמודד עם כל השטויות
המערביות, מהרעיונות של 'עשיו'
שמילאו חלקים רבים מחיי בלי
הפסקה. הגיע הזמן לבדוק את זה
לעומק.
 
 
לפני כמה חודשים פניתי למרפאה רוחנית בכוח האמונה (מה שנקרא ריפוי קוונטי), אישה דתייה, מכובדת, 'כשרה' ומוכרת בישוב שלנו, שברשימת הפציינטים שלה נמצאים רבנים 'רציניים'. הגעתי אליה בגלל שהרגשתי גרוע במשך תקופה ארוכה, וגם בגלל שנמאס לי לנסות לנחש מה גורם לכל זה.
 
רפואה קונבנציונאלית לא הייתה אופציה בשבילי, כי בכל פעם שניסיתי אותה בורא עולם 'חסם' את הדרך הזו והכי מהר שאפשר. המסר היה ברור כשמש – זה לא יפתור שום דבר, לפחות אצלי.
 
אז המפגשים עם המרפאה הדתייה, 'כשרה' והמכובדת הזו היו באמת מתנה מבורא עולם. בפעם הראשונה שהגעתי אליה היא אמרה לי שאני סובלת מטפילים בבטן, ונתנה לי דיאטת סוכר למשך חודש ימים.
 
בסוף אותו חודש הרגשתי נפלא, משהו שלא הרגשתי כבר כמה חודשים, אבל עדיין לא 100%. בינתיים, החיים שלי עלו על מסלול 'הרכבת המטורפת' וסבלתי מלחצים תקופה ארוכה.
 
תודה לא-ל, המשכתי לדבר עם אלוקים (תפילה אישית, התבודדות) וזה באמת עזר לי 'לסחוב' ולעבור את הרגעים הקשים הכי 'חלק' שיכולתי לבקש. אבל העניין הרפואי המשיך להטריד, לכן החלטתי לחזור למרפאה שתעזור לי להבין מה קורה כאן.
 
לפני כמה חודשים היא אמרה לי שהבעיה נעוצה בחוסר איזון שיש לי בכיס המרה. ההוראה שלה הייתה לשתות תה קמומיל, שומר ואניס. ובנוסף, עברתי דיקור עם מחטים במקומות הרלוונטיים, וזהו.
 
כתלמידה של רבי נחמן מברסלב כבר כמה שנים, הספקתי להבין שלכל בעיה פיזית-גופנית יש שורש רוחני, וככל שאתה מתחבר לערוצים הרוחניים ומטפל בבעיה בערוצים אלה, כך בורא עולם עוזר לך לגלות אותם יותר ויותר.
 
אז חזרתי הביתה, וחיפשתי את החומר הקשור ל'כיס המרה' בספר אנטומיה  של הנשמה מאת הרב חיים קרמר. ספר זה נוגע כמעט בכל איברי הגוף ומערכותיו, מסביר כיצד הם קשורים לתופעות פיזיות ורוחניות, והכל על פי תורתו של רבי נחמן מברסלב.
 
כמעט שנפלתי מהכיסא כשקראתי את הפסקה על כיס המרה. היא דיברה על אנשים שאינם מוכנים להכיר בטעותם ולהתמודד איתה, ואיך מעט מרירות נדרשת לאנשים כדי שיזהו את הטעויות שלהם, ואז להתחיל את תהליך הרפואה שמוביל לאיזון ושלום פנימי.
 
זה היה בדיוק הדבר איתו התמודדתי בנקודת זמן זו של חיי.
 
שתיתי את התה, חשבתי על המרירות הנדרשת לרפואה, כפי שהרב קרמר מסביר בספר, וניסיתי לעשות עוד מאמצים לאיתור כישלונות וטעויות שלי, ולהודות בהם, ו'הוקוס פוקוס' (אם יש דבר כזה) תוך שבוע הרגשתי הרבה יותר טוב.
 
אבל עדיין לא 100%.
 
פגישת המשך עם המרפאה נקבעה לחודש לאחר מכן, אבל הפעם, כשסיפרתי לה מה קורה, היא אמרה לי שהטחול שלי לא מאוזן. ושוב, דיקור נוסף במקומות הרלוונטיים, עוד כמה דברים מרים לשתות, וחזרתי הביתה.
 
לקח לי כמה ימים עד שחזרתי ל'אנטומיה של הנשמה' שלי, בגלל שהרבה עניינים אישיים תפסו לי את החיים באותם ימים, ושכחתי מהכל, עד לשבת.
 
בשבת, כשבעלי ואני ישבנו לאכול סעודה שלישית, נזכרתי שאני צריכה לבדוק בספר של רבי נחמן את עניין הטחול.
 
ושוב, כמעט שנפלתי מהכיסא.
 
בפסקה שעסקה בטחול, היה מדובר על איך שהטחול נחשב למקום מושבו של הדיכאון, ואני מצטטת: "… האנרגיה שלו (של הטחול) מתמקדת במזהמים שבגוף, והוא מנהל מלחמה מתמדת על מנת לעקור את החומרים המיותרים מהמערכת. ככל שגדלה כמות חומרים אלה בגוף, כך צריך הטחול לעמול יותר. על פי המסורת, קשור הטחול בעצבות. הקשר ברור: הטחול מייצג את 'המרה השחורה', ודיכאון מיוחס לכמות יתירה של 'מרה שחורה'. על כן, הטחול, העוסק באופן מתמיד בחומרים מיותרים – מלאכתו אכן מדכאת עד מאוד…"
 
כתבתי לכם על הרבה דברים בנושאים שונים, כולל על הערב רב ועל האובססיה להרוויח כסף במחיר של לחיות חיים רוחניים, ולא יכולתי להאמין איך שזה משפיע על זה.
 
מאז שחזרתי מלונדון, מאותה שמחה  משפחתית, הייתי עסוקה יותר מתמיד בלהוציא מתוכי את כל העניינים הגשמיים-חומריים, את כל הרעיונות של 'חיי הפלסטיק המושלמים' וכדומה, שהחלו להישפך החוצה ולהתפזר לכל עבר.
 
הטחול הרוחני שלי היה מותש ועייף מלהתמודד עם כל השטויות המערביות, מהרעיונות של 'עשיו' שמילאו חלקים רבים מחיי בלי הפסקה, מ'איך להרוויח כסף' ועד ל'איך להיות אדם טוב'.
 
הייתי זקוקה להטענה מחדש באופן דחוף ובהול, לכן הטחול הפיזי שלי הרגיש גם את המתח. קבעתי לעצמי סדרת פגישות של שש שעות התבודדות, זמן ההחלמה הכי טוב שאפשר לבקש, שש שעות בכותל ושש שעות אצל רבי ישראל אבוחצירא – הבבא סאלי הקדוש זצ"ל שבנתיבות.
 
זה היה מוזר לעשות שש שעות התבודדות בלי שום 'מטרה' רשמית מראש. לא ניסיתי להכריח את אלוקים לתת לי פרנסה טובה וגם לא לשכנע אותו לפתור בעיה מסוימת. בפעמים הללו, הלכתי רק כדי לדבר איתו, להטעין את הבטריות הרוחניות שלי.
 
ברקע לא נשמעו שריקות, רעמים או פעמונים. גם לא היו רגעים של "גיליתי, מצאתי!". שני המפגשים היו שגרתיים ורגילים לכל הדעות, אבל אני מרגישה הרבה יותר שמחה, ואני גם יודעת שבפנים התרחש תהליך רפואי גדול.
 
הרגשתי כל כך שמחה ומלאת הכרת הטוב שאלוקים נתן, וממשיך לתת לי, עצה פשוטה וברורה למה שקורה איתי. סיפרתי למישהי על עניין ה'טחול הרוחני' שלי, והיא אמרה לי ש'אם את נמצאת בדרגה רוחנית גבוהה, אז החומר הזה עובד…' והרושם מדבריה הוא, שאם אתה אדם 'נורמאלי' אז זה לא עובד.
 
אז קוראים יקרים, דעו לכם שאני אדם נורמאלי. אני לא לומדת תורה עם מלאכים, אני לא מתענה ומסתגפת משבת לשבת, אני גם לא מקיימת את רוב המצוות כמו שצריך. הטענה היחידה לתהילה שלי היא שאני מנסה לדבר עם אלוקים, ואני מאמינה במה שהרב שלי אומר לי.
 
לא מזמן קראתי משהו שאמר ש'הסתר פנים' – הזמן בו אלוקים מסתיר את פניו מאיתנו – נגמר. היום, אלוקים באמת סובטילי. אם אתם רוצים לראות איך אלוקים מטפל בכל הפרטים הכי קטנים של החיים שלכם, אתם רק צריכים לפקוח את העיניים, את הראש, לבקש רמז או עצה, ו… תפתחו את אחד מספרי חסידות ברסלב ותקראו את כל מה שאתם צריכים לדעת.
 
הכי פשוט שיכול להיות.