פיאות, לא גיהינום

ואם אין לך פיאות, הדיל עם רבי
נחמן מבוטל? ומה יעשו הבנות?
ובכלל, זה אומר שרק גברים נכנסים
לגיהינום? מי ימשוך אותי מהפיאות?
 
 
רבי נחמן מברסלב הבטיח שכל מי שיבוא אליו בראש השנה לציונו שבאומן, ייתן פרוטה לצדקה ויאמר את התיקון הכללי – עשרה מזמורי תהלים, אז רבי נחמן ימשוך אותו בפיאות ויוציא אותו מהגיהינום.
 
אתם יודעים, כשקראתי את זה בתחילת ההתקרבות שלי לחסידות ברסלב, לפני שש-שבע שנים בערך, הייתי קצת מבולבלת. כי מה קורה אם אין לך פיאות? הדיל עם הרבי מבוטל? מה יעשו הבנות? וחוץ מזה, זה אומר שרק גברים נכנסים לגיהינום? או, אם הפיאות שלך קטנות, דקות, מתחבאות להן מאחורי האוזניים, מעמידות פנים שהן הכל חוץ מפיאות, גם הן נחשבות?
 
כשקראתי בפעם הראשונה את מה שרבי נחמן הבטיח – שהוא ימשוך בפיאות ויוציא את הבן אדם החוצה מתוך הגיהינום – לבעלי בכלל לא היו פיאות. ולא רק, הפנים שלו היו מגולחות – לא זקן ולא שפם, שום זיף מיותר על הפנים. נו, ברור. הרי רק עלינו לארץ, ובעלי הוא בכלל עורך דין בריטי עם לקוחות אנגלים, מה כבר אפשר לצפות?
 
באותה שנה, לצאת מהבית עם ציצית על גופו זה היה דבר גדול, וכמובן שאי אפשר לשכוח שהוא היה עדיין עם כובע הבייסבול על הראש.
 
פיאות? זה לישראלים. פיאות? זה לצעירים שלא צריכים לדאוג ממה הם יתפרנסו. פיאות? זה לדתיים פנאטיים. פיאות? זה ממש לא לעורך דין אנגלי שעובד עם לקוחות אנגלים, שצריך לטוס לאנגליה כמה פעמים בשנה.
 
זה היה הטיעון המשכנע של שנינו. אבל בתוך תוכנו, שנינו היינו קצת עצובים בגלל מה שידענו.
 
עמוק בפנים, אהבתי את הפיאות הברסלבריות הארוכות שעפות להן ברוח. אהבתי את המסר שהן נושאות איתן, את המסר שהן מעבירות לכל העולם: איזה כיף להיות יהודי! הנה, יהודים שלא אכפת להם אם מישהו חושב שהם 'מתאימים' או לא לעולם הלא יהודי – לנורמות, לציפיות ולהופעה החיוצנית שהוא מכתיב.
 
הן אומרות לך, הנה יהודי חדור אמונה שיודע שבורא עולם הוא הזן ומפרנס את הכל, הוא זה שייתן לו פרנסה, הוא זה שייתן לך שפע וברכה בכל תחומי חייך, כן גם לקוחות לעסק עם פיאות ארוכות ויפות.
 
אבל במשך שנים, בעלי ואני פשוט לא היינו שם.
 
טוב, גם לא היינו לבד. רוב האנשים שהכרתי בתקופה שעלינו לארץ היו שמחים מאוד בפיאות של ילדיהם, אבל שלהם יהיו פיאות?!? זה כבר כמה צעדים יותר מדי, במיוחד אם הם כאלה שנוסעים לארץ-האם כמה פעמים בשנה.
 
לכן פטרתי את עצמי עם העובדה שאנחנו חצי 'תקועים' עם המראה החיצוני שמלווה אותנו בגלות. מתי זה ישתנה? אולי כשבעלי ייצא לגמלאות או שיום אחד נזכה בלוטו והוא לא יצטרך לעבוד, מי יודע?
 
אבל זה לא אומר שדברים לא השתנו. כי הרבה מאוד השתנה וכן קרה. ראשית, בעלי גידל זקן. שנית, הוא גם 'מגדל' לו להנאתו שתי פיאות קטנות ביישניות שמתחבאות מאחורי האוזניים (הבנות דואגות שהן לא יזוזו משם…). ולפני כמה חודשים הוא נטש את הלבוש 'הרגיל' והחל ללבוש שחור-לבן.
 
אבל פיאות? יפות? גאות? גולשות? עפות ברוח?
 
לא, עדיין לא היינו שם.
 
עד אתמול.
 
אתמול, בתפילה האישית (התבודדות) העליתי כמה נקודות איתן התמודדנו לאורך כל השנה. אתם יודעים, כל הדברים הרגילים של לנסות לעשות את הבלתי אפשרי, לשמח בני משפחה לא דתיים כשאתה נהיה יותר דתי, או לפתור את הבעיות הכבדות שירשת מ-50 הדורות שקדמו לך, ועוד נושאים ומצבים שהיוו אתגרים לא פשוטים.
 
אבל מתי זה הכה בי? כשהבנתי שאנחנו פשוט תקועים ב'גיהינום' ואנחנו לא יכולים לצאת משם בכוחות עצמנו, ולא משנה מה נעשה וכמה נשתדל וננסה – אנחנו לא יכולים לפתור את הבעיות איתן אנו מתמודדים. אבל אני מכירה מישהו שכן יכול לעשות את זה.
 
'גיהינום' זה לא רק המקום המפחיד עם הלהבות, החום הנורא והדמויות האדומות שמחזיקות קילשונים. 'גיהינום' יכול להיות גם כאן, ממש עכשיו – מצב או מקום שמכאיבים ושקשה לנו לשאת ולסבול אותם. ממקום כזה אי אפשר לצאת לבד, זה ממש לא בשליטתך.
 
"רבי נחמן! תוציא אותנו החוצה! אני אומר לבעלי לשחרר את הפיאות שלו מיד כשאחזור הביתה, בבקשה, תמשוך אותנו החוצה מהגיהינום הזה!"
 
היום, הפיאות היו נראות קצת מוזרות. כמו מסגרת שעירה לפניו של בעלי. כן, בעלי העביר את הפנימיות היהודית לקדמת הבמה, הוא הדף את כל מה שקשור להופעה והחיצוניות של העולם הזה הצידה.
 
הפיאות שוחררו מגלות ה'מאחורי האוזניים' בהן היו נתונות. ועכשיו, אנחנו מחכים ל'משיכה' המהירה מלמעלה, להמשיך לצעוד בדרך המשחררת והמרגיעה. שנינו – בעלי ואני.