מה קיוריוסיטי יגלה על מאדים?

מה קיוריוסיטי יגלה במאדים? לתשובה
לשאלה זו נחכה כמובן בסקרנות, שהרי
מנאס"א הבטיחו לשלוח מהכוכב האדום
תמונות חדות ומפתיעות. בינתיים, קבלו
כמה תגליות מסקרנות 'על החשבון'.
 
 
בשעה 7:00 בבוקר (שעון ישראל) של יום שני לפני כשבועיים (6 באוגוסט), נרשמה התרגשות מיוחדת במינה במרכז הבקרה הבינלאומי של נאס"א, כאשר רכב החלל 'קיוריוסיטי' (סקרנות) נחת לקול תשואות מיליונים שצפו בו בשידור ישיר על אדמת מאדים. רכב החלל האמריקאי 'קפץ' לביקור על אדמת כוכב הלכת הרביעי במערכת השמש, והוא גמא לשם כך למעלה מחמש מאות מיליון קילומטרים במשך כתשעה חודשי מסע על גבי חללית. הביקור עצמו אמור להימשך כשנתיים ימים. והוא גם הבטיח לשלוח לנו המון תמונות חדות וממצאים מפתיעים. נו, ימים יגידו.
 
הדרך אל הכוכב האדמדם גבתה ממשלם המיסים האמריקאי לא מעט סנטים, אבל הכל שווה כדי לגעת בכדור האדום והמסקרן הזה. חוקרים ברחבי העולם מזהים על פניו של מאדים אפשרות לקיומם של חיים כלשהם אי-שם בעבר או בהווה, ובנאס"א כבר מדברים על תכוניות עתידניות לאכלס את המקום בהתיישבות אנושית. רעיון בהחלט לא רע נוכח מצוקת הדיור על פני הכוכב שלנו. ובכלל, אולי שם יהיה רגוע יותר?!…
 
צעד קטן לאדם…
 
הנחיתה האמריקאית על המאדים מהווה בהחלט צעד משמעותי בחקר החלל, ועוד יותר בחקר ההוויה. זאת בהחלט התרחשות מדהימה בכל קנה מידה. אך הרבה יותר משהנחיתה עצמה מדהימה ומרגשת, התובנות שצצות מאחוריה פשוט אדירות. האדם הולך ופולש לשטחי ענק עצומים ובלתי נגמרים המקיפים אותו מכל צד, ושם, במרחבים האינסופיים הללו, הוא תופס בעצם כמה הוא קטנטן. אפסי, מזערי.
 
"צעד קטן לאדם, צעד גדול לאנושות", אמר האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג כשדרך בכף רגלו השמאלית על אדמת הירח לראשונה. והמשפט הזה נכון ביותר. הצעד הראשון על הירח הפך את האדם לקטן, קטן מאוד ביחס ליקום העצום שהוא גילה סביבו.
 
כשאנחנו שומעים על תגליות מדעיות בסדר גודל אסטרונומי זה גורם לנו, כמובן, להעריץ את האדם החכם, הגאון שמסוגל להעפיל עד הירח ולגעת במאדים. האמת היא, שככל שתגליותיו מתעצמות כך האדם נעשה קטן יותר, חדל אונים, מזערי. פעם, לפני שנולדו החלליות והאנושות עוד לא חלמה לעוף לגובה של שתיים-שלוש קומות, היו כאן בעולם אנשים נאיביים שחשבו שהשמים עשויות מאבנים גדולות, ושהגלובוס רכוב על ארבעה פילים אבירים, ועוד כל מיני שטויות. בזמנו קראו להם חכמים, בשפה שלנו, מדענים. היום המשפטים הללו ממש מצחיקים. חז"ל קבעו כבר אז, לפני אלפי שנים שכדור הארץ עגול. קולומבוס עלה על הרעיון מאות שנים מאוחר יותר. חז"ל גם ידעו לציין במדויק את מספר הכוכבים המרכיבים את גלקסיית 'כימה' – מאה במספר, ולא שישה כמו שסברה האנושות וחברת 'סובארו' עד לא מזמן.
 
התגליות הללו הולכות וחושפות בפנינו עולם שממדיו אינם ידועים לנו. בשלב מסוים מגיעים החוקרים להבנה שגם אם ינברו בפלאי תבל בלי סוף, וגם אילו יגויסו לשם כך מיטב המוחות מכל קצוות תבל, וממשלת ארה"ב תעלה שוב את חקר החלל לראש סולם העדיפויות התקציבי, והאיחוד האירופאי יערוך מגבית משותפת עם איחוד האמירויות לטובת חקר צפונות החלל – המחקרים האלה לא יגרדו אפילו שכבה דקה מהחלל האינסופי שמקיף אותנו.
 
אז מה כן תורם לנו המדע?
 
אוהו, המון!
 
עד לפני שפלשו המחקרים האנושיים למרחבים האינסופיים הללו, האדם שרחש כאן על פני כדור הארץ היה בטוח שאוטוטו הוא עולה על הפרינציפ, מבין את הרעיון ויכול כבר להסביר לכולם מה קורה כאן. והאדם היהיר הזה, עוד לפני שסיים את מחקריו, הזדרז להכריז על תגליותיו. כך נולדו עובדי האלילים שראו בעצים ואבנים כוחות עליונים, האמינו בכוכבים כשליטי הארץ, וסגדו לירח, לשמש, וכל מה שזז בשמים. האדם הפרימיטיבי לא יכול היה להעלות על דעתו רעיונות של אמונה. מדוע? משום שאף פעם הוא לא פגש דבר גדול באמת, ענק, בלתי נתפס. הוא הסתגל לגעת במוחש ובמורגש ולא יותר מזה. כי אמונה, בראש ובראשונה, זה להבין שאינך מבין. להסכים שסביבך רוחשת מציאות בעלת היקף בלתי נתפס.
 
המדען הראשון
 
אם תרצו, אברהם אבינו היה המדען הראשון ונאס"א אמורה להכיר בכך. אברהם, כילד בן ארבע כבר עסק בחקר היקום. הוא, כמו בני דורו, ראה את השמש, התפעל והחליט להעניק לה מעמד אלילי. סגד לה עד… הלילה. בערב היא נעלמה לפתע, במקומה צץ לו בשמים האפלים ירח. אז הוא החליט ללכת על זה. אם לא שמש, שיהיה ירח. סגד לו עד… הבוקר כמובן, משום שאז הופיעה שוב פעם השמש. אברהם הצעיר אמר לעצמו 'לא זה ולא זה'. הוא חיפש את הבורא עד גיל ארבעים. וביום בהיר אחד, מספרים חז"ל, 'הציץ עליו בעל הבירה'. הקדוש ברוך הוא התגלה אליו ואמר לו 'הנה אני'.
 
בספר 'יצירה' מסופר על המחקרים האסטרונומיים שביצע אברהם אבינו במשך שנים עד שגילה את ארץ ישראל. מה היה הקו המנחה במחקריו המרתקים של אברהם אבינו? הוא חקר את היקום אך לא התעלם מחקר עצמו!
 
אתם מבינים, אברהם אבינו שילב בין המחקר החוצה למחקר פנימה. אחד הסופרים העבריים הבולטים – אליעזר שטיינמן, כותב בחיוך על המדע והמדענים. הוא טוען שלפעמים נראה כאילו לאנשים האלה נדמה שהם באו הנה כתיירים מכוכב לכת כלשהו, חוצנים שבאו לחקור את כדור הארץ. חוקרים את כל מה שסביבם ושוכחים שבמרכז המחקר הזה מקיים את חייו האדם, כלומר הם עצמם. מדע זה מצוין, אבל בואו לא נשכח את עצמנו, או.קי?
 
אז ככה, אם ניקח את היצור הקטנטן הזה, במקרה הנוכחי אנחנו, ונניח אותו במרכז המפה המפורסמת של כוכבי הלכת במערכת השמש, סביר להניח שהוא פשוט ייעלם. סביב הנקודה השחורה המגדירה את מיקומנו האפסי מול איתני תבל, קיים עולם ענק ועלום. המדע רואה בו שדה בלתי נדלה של ממצאים מפתיעים ומרתקים. אבל אנחנו יודעים שכל המרחב הזה מוגדר בסך הכל כנקודה קטנטנה בתחתית עולם ה'עשייה'. בספרי הקבלה מובא שהשטח הזה – המכיל את מיליארדי הגלקסיות על מיליארדי הכוכבים שכל אחת מהן מכילה – נחשב 'בסך הכל' לנקודה כלשהי בעולם ה'עשייה' – העולם החומרי בו אנו חיים. מעל ומעבר לעולם הזה ישנם עוד עולמות רוחניים עצומים ואינסופיים.
 
מה עושה לנו המידע הזה? הוא מעניק לנו בראש ובראשונה תחושת אפסיות בריאה. אבל יש משהו מעבר לזה. שימו לב!
 
לחיות מעבר להיגיון
 
האדם העכשווי עושה שימוש במכשירים ובטכנולוגיות שהוא עצמו אינו יכול לשער ולהבין לגמרי את משמעותם. אני סבור שרובנו לא ממש יודעים איך עובדים מכשירים אלחוטיים, ואיך בדיוק אנחנו מסוגלים לדבר עם חבר מעבר לים ברמת אונליין. המחשב ושלל המכשירים הממוזערים שעושים מכל כדור הארץ מחזיק מפתחות קטן ונגיש, גורמים לנו לפעול מעל ומעבר ליכולת הבסיסית שלנו. אנחנו גומאים בגופנו מרחקים עצומים שהרגליים המקוריות שלנו היו מתקשות להשיג גם במאה שנה. כל זה גורם לנו להיות הרבה יותר מודעים למה שמעבר לתפישתנו.
 
האדם הפרימיטיבי מהעבר הקדום עשה שימוש רק במה שמובן לו. הוא צעד ברגליו או רכב על גבי גמל. לא הצליח לראות מעבר לאופק, ולא חלם לדבר עם מישהו מהצד השני של האוקיאנוס בלי לחצות לשם כך את הים. האמונה במה שנסתר מהעין הייתה אז רחוקה יותר. מהבחינה הזו, אנו בני המאה העשרים ואחת פלוס כשירים יותר לחיי אמונה. נכון יותר לומר, האמונה בימינו היא הדבר ההגיוני ביותר.   
 
אז עד ש'קיוריוסיטי' האמריקאי ידלה את תגליותיו המרעישות מעל אדמתו האדמונית של הכוכב המתכתי, מבחינתנו, התגלית הראשונה כבר כאן. המרחבים שנחשפים על גבי מסכי הענק במרכז נאס"א רק מלמדים אותנו על גדלות הבורא. על אפסיות האדם מחד, ומאידך על גדולתו העצומה שלמענו נבראו כל כך הרבה עצמים שמימיים אדירים.
 
ועוד דבר. התגליות הגדולות הללו עשויות לכווץ מעט את הדאגות הקטנות שלנו. מי שברא את העצמים הענקיים האלה, ואף מזרים להם חיים בכל רגע, יכול בהחלט להתמודד עם הבעיות הקטנטנות שלנו, כאן בסנטימטרים הספורים שמתמצתים את מחוזות חיינו.
 
וזאת התגלית החשובה ביותר.