תפסיקו לריב!

את ההורים שלי לא הייתי מחליף לעולם.
הם רק רצו שיהיה לנו טוב, אבל זה הדבר
שהכי בלבל אותנו. הריבים שלהם, הכעס של
אבא, הקללות וההשפלות. אחרי התקף לב
בגיל 27 הבנתי שאני חייב לעשות משהו.
 
 
לא מעט אנשים מסיעים אותי להרצאות ושיעורים ברחבי הארץ. באותו ערב חיכה ליד ההגה גל, כשחיוך מתוק על פניו. לרוב, תוך כדי הנסיעה אני שומע סיפורי חיים כאלה ואחרים, אבל הסיפור של גל עורר אותי לחשוב לעומק על הקשר שבין ההורים, במיוחד אם הוא מורכב, בלשון המעטה, על הילדים שלהם. גל, הוא איש-ילד כזה, יש לו סיפור חיים שיעורר כל הורה לתת את דעתו על כל מילה שהוא מוציא מהפה, לחשוב פעמיים לפני שמתווכחים או רבים – בעיקר אם זה ליד הילדים! אבל למה להאריך, תקראו את הסיפור של גל ותבינו בדיוק על מה אני מדבר.
 
את הסיפור הוא התחיל דווקא עם מה שקורה עם הבת שלו – "היא מתעלפת בזמנים שונים ללא שום סיבה נראית לעין", אמר לי. גל ואשתו לקחו אותה לבדיקות מקיפות אצל מומחים, אבל בבדיקות לא גילו דבר שיעיד או ירמוז למה הילדה מתעלפת. עד שיום אחד הגיעו לרב מסוים שאמר לזוג משפט שזעזע אותם כאחד: "אם תפסיקו לריב, הילדה תפסיק להתעלף!"
 
עוד באותו יום גל ואשתו קיבלו על עצמם להפסיק לריב. ובאמת, חצי שנה הם לא רבו ובחצי שנה זו הילדה לא התעלפה אפילו פעם אחת! עד לאותו ליל שבת שגל כעס וכמעט שהחל להתפתח ריב. "אבא!" פנתה אליו בתו, "אתה רוצה שאתעלף? אתה רוצה שאתעלף?" גל, כך סיפר לי, הרגיש שבאותו רגע המילים הללו שברו אותו. הוא הבין איזה נזק הוא ואשתו גורמים לילדה בגלל המריבות שלהם. בהמשך, הוא התוודה בפניי ואמר לי שגם הוא בילדותו היה מתעלף הרבה בגלל שהוריו היו רבים. העניין עם בתו עורר בו את כל מה שהוא חווה כילד. ואז, הדברים התחילו להתחבר כמו פאזל. זה בעצם עיקר הסיפור שלו: סיפור ילדות של ילד, שהיום הוא הורה, וההשלכות הנוראיות של התנהגות הוריו עליו ועל ילדיו.
 
גל ביקש שאפרסם את סיפורו כדי להציל עוד משפחות, כדי שהורים ידעו ויבינו אילו נזקים הם גורמים לילדיהם על ידי המריבות והצעקות. כשבתו אמרה לו "אבא, אתה רוצה שאתעלף?" – הוא הרגיש שהוא לא יכול לסבול את החיים שלו. שהוא מזיק לכל המשפחה בגלל מידת הכעס שלו. ראו עד להיכן דברים מגיעים, אילו נזקים נגרמים לילדים. איך אפשר לחיות בבית כזה? איך אפשר לקרוא לחיים כאלה חיים?!
 
בספר בגן השלום כתבתי שהשכינה מסתלקת מבית כזה, ואז ניתנת רשות למזיקים לשלוט ביושביו, השם ישמור. במקרה של גל זה היה ברור – התעלפויות קורות כתוצאה ישירה מהריבים של ההורים.
 
אבא, אמא – תפסיקו לריב!
 
"קודם כל", התחיל גל את דבריו, "אני רוצה לציין שאין זה לשון הרע, ולהורים שלי לא הייתה כוונה רעה חלילה. אדרבה, הם חינכו אותנו ליושר ולערכים והעניקו לנו המון אהבה. רק בדבר אחד הם טעו – במריבות ביניהם. הם לא הבינו עד כמה זה מזיק לנו.
 
"הייתי ילד טוב וחכם. המורים תמיד אמרו שיש לי פוטנציאל אדיר שאני לא מממש. מצד שני, הייתי ילד עם רגישות גבוהה והתגובות היו בהתאם – קיצוניות… אם היו פוגעים בי, הייתי מגיב בלי פרופורציה. כעס נורא היה משתלט עלי, ברמות איומות עד שהרגשתי שמה שנכתב בזוהר הקדוש אכן מתקיים בי – שהכעס הוא אל זר. תגובות אלו באו לידי ביטוי כבר בתקופת הילדות והנערות, אז הייתי יוצא ממש מכלל שליטה. העפתי כיסאות ושולחנות. אבל כשהייתי נרגע, הרגשתי כאילו זורם לי חומר שחור בגוף. כשהייתי קטן הייתי מתעלף סתם כך ללא שום סיבה. לא ממש התעלפות עם עיניים עצומות, אלא, כך אני מגדיר זאת: איבוד האפשרות לחיות! אבל ראיתי את כל מה שנעשה סביבי. היום אני יודע בצורה חד משמעית שזו הייתה תוצאה ישירה מהריבים של הוריי. הם היו רבים עד כדי השפלות וקללות. ומה שהיה מוזר בכל העניין הזה הוא, שהם היו מסוגלים לריב על כל דבר, אפילו על הדברים הכי קטנים, בצורה נוראה. היום אני יודע שהיו אלו מטענים שיצאו על דברים קטנים, אבל אז זה תסכל אותנו עוד יותר. אחרי שלושה ימים של 'ברוגז' הם היו חוזרים להיות זוג אוהב וזה בלבל אותנו עוד יותר.
 
"כילדים שראו את הוריהם רבים, זה העציב אותנו ושבר לנו את חוט החיים, כך אני קורא לזה. אנחנו כמה אחים ואחיות וכולנו נזקקנו לטיפולים פסיכולוגיים. מצד אחד, המריבות שברו לנו את החיים, ומצד שני זה היה בית חם עם הרבה פינוקים וחינוך טוב. כל אחיי ואחיותיי הם אנשים טובים, מחונכים, וגם ההורים שלנו היו כאלה – מכובדים והגונים, פרט לריבים הנוראים שלא הבנו מהיכן  הם נובעים.
 
" גדלנו בבית שכסף לא היה חסר בו כלל, בלשון המעטה. אבא היה יכול לקנות את כל השכונה שגרנו בה בכסף שהיה לו בכיס אחד! היינו נוסעים לחופשות רבות, בילינו הרבה בבתי מלון, ואני מדבר על לפני 30 שנה! דבר שלא היה מקובל כמו היום, שכל משפחה ממוצעת יכולה לאפשר לעצמה חופשה בסטנדרט מסוים. אז חופשות כאלה היו פינוק של עשירים. וכשאמא הייתה רואה מגרש למכירה בדרך, היא הייתה אומרת לאבא: 'תעצור, ותקנה את המגרש הזה'. היה לו כסף בכיס לקנות נדל"ן. אבל הכסף נעלם כפשוטו, לא ברור כלל איך ולאן הוא נעלם. אבא היה איש משפחה הגון. הוא לא התעסק עם דברים שמכלים את ממונו של אדם. אז לאן נעלם הכסף? היום אני יודע שהכסף נעלם בגלל הריבים ביניהם, היחסים לא היו תקינים לכן כל החיים לא היו תקינים כשדברים הגיעו לנקודת הריבים.
 
"ללא ספק, מה שראיתי בבית השפיע עלי. הייתי בטוח שלהיות נשוי זה הדבר הכי רע שיש בעולם. כילד, אתה מקבל את הדברים בצורה חסרת פרופורציה. אתה לא מבין ומשליך את הדברים, וזה משפיע על הכל: על הלימודים, על הזוגיות, על העבודה, והכי נורא: זה בא לידי ביטוי כשאתה מתחתן והופך להורה, אז אתה מתנהג בדיוק כמו ההורים שלך. וזה פלא עצום בעיניי. כמה התנגדתי לדרך של אבא, לצורת ההבעה שלו, לכעס שלו, אבל מצאתי את עצמי מתנהג בדיוק כמוהו, אחד על אחד. גם אחרי טיפול פסיכולוגי, וגם כשקראתי חלק מספריו של הרב שלום ארוש, וגם כשהבנתי שהתנהגות זו אינה נכונה כלל, ובכל זאת, כוח ההטמעה גדול כל כך שזה כמו גלגל שחוזר על עצמו. הילד עצמו, בלי שירצה כלל, מתנהג בדיוק כמו אבא/אמא שלו.
 
"אני מספר לכם את הסיפור שלי כדי להיות שליח. אולי אצליח לחסוך את הסבל הזה ממשפחות אחרות. הרי הילדים הם הדבר הכי חשוב להורים, וכמובן שהם לא רוצים לפגוע בהם. אבל לצערנו, הרבה זוגות לא מקבלים הדרכה, לא מתקנים את עצמם, בהמשך מתחתנים ומביאים ילדים לעולם… שרק סובלים. כל ילד וילדה נולדים ילדים טובים. הדבר היחיד שיכול להרוס אותם הם היחסים הגרועים בין ההורים. אפילו סביבה קשה לא הורסת ילד אם הוא גדל בבית טוב עם יסודות טובים. את הסביבה אפשר להחליף, אבל בית אי אפשר.
 
"אחרי כל מה שסיפרתי לכם, חשוב לי לומר לכם שאני אוהב את ההורים שלי מאוד ולא הייתי מחליף אותם. הם רק רצו שיהיה לנו טוב, וזה הדבר שהכי בלבל אותנו. כי אם ההורים רק 'רעים' או רק 'טובים' אז לפחות יש כאן קשר ברור. אבל כשיש בהורים קיצוניות כזו – מצד אחד הם טובים ואוהבים, ומצד שני ריבים שאתה לא מבין איפה האהבה שיש ביניהם נעלמת, ריבים שמציירים אותם לא פעם כשטנים… זה הורס את הילד. וילד לא יכול לחיות כך. הוא לא יכול לראות אהבה, חיבוקים, פרגונים, הגנה, אכפתיות… ופתאום, בום! בשנייה אחת הכל נהרס. והריבים האלה לא פסקו עד שלאחד מאיתנו קרה משהו דרסטי. העצב היה משתלט עלינו. הרגשנו חוסר אונים כשהם רבו. אתה רוצה וצריך לאהוב את אמא ואבא, אבל מצד שני, גם להגן על אמא מפני האדם שאתה הכי אוהב בעולם – אבא. השם ישמור, אלה הדברים הכי קשים שילד עד להם.
 
"זה עלה לי בהרבה בריאות. בגיל 27 אושפזתי בבית חולים עם התקף לב, הטיפולים היו יקרים. והכל, אבל הכל, היה בגלל הכעס, העצב והרוגז שהיו טבועים בי מהילדות שחוויתי. ילדות של הורים שרבים".
 
* * *
 
הדברים המזעזעים האלה מדברים בעד עצמם. אני מאמין ובטוח שכל הורה מבין שמוטלת עליו אחריות עצומה – הילדים שלו. אם בעיות בחוסר שלום בית היו "מסתכמות" בנזק שבין האיש לאישה, שגם זה דבר גרוע, עוד אפשר היה לומר ניחא. אבל זה הרבה יותר גרוע כשיש ילדים בתמונה, אז נפגעות נשמות חסרות ישע שתלויות בהורים שלהם. עניין זה היה ועודנו יסוד עיקרי ביהדות – להשקיע בילדים את מיטב הכוחות. רק בדורות האחרונים ההורים הפכו לאנשים ששקועים בעצמם ובקושי שמים לב לילדיהם. ולא רק, אלא גם מזיקים להם עם התנהגות ירודה ואיומה.
 
קחו מהסיפור הזה מסר עצום והתעוררו. תבינו שכהורים אתם מחויבים להשקיע כוחות, רצונות והמון תפילות בחינוך ילדיכם. והפרויקט הראשון – הוא שלום הבית שלכם, שהוא הבסיס העיקרי לחינוך הילדים. יהי רצון שנזכה לתשובה שלמה ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.