אתם לא יודעים מה זה עושה לי

אני אוהב את ההורים שלי מאוד ולא
הייתי מחליף אותם. הם רק רצו שיהיה
לנו טוב, וזה הדבר שהכי בלבל אותנו.
אבל הם לא ידעו מה זה עושה לנו ואיך
זה השפיע עלינו…
 
 
פנה אלי פעם אדם וסיפר לי שבתו הייתה מתעלפת בכל מיני זמנים ללא שום סיבה נראית לעין. ההורים לקחו אותה לבדיקות מקיפות אצל מומחים, אך לשווא, הם לא גילו דבר. לכאורה הכל בסדר, אבל הילדה מתעלפת. עד שיום אחד הגיעו לרב מסוים שאמר להם דבר שהדהים אותם: אם תפסיקו לריב, הבת תפסיק להתעלף!
 
בו במקום קיבלו ההורים על עצמם להפסיק לריב. ובאמת, חצי שנה הם לא רבו ובחצי שנה הזו הילדה לא התעלפה אפילו פעם אחת! עד לאותו ליל שבת שהבעל כעס וכמעט שהחל להתפתח ריב. "אבא!", פנתה אליו בתו, "אתה רוצה שאתעלף? אתה רוצה שאתעלף?" האב, כך סיפר לי, הרגיש שבאותו רגע מילים אלו שברו אותו. הוא הבין איזה נזק הם גורמים לבת שלהם בגלל המריבות שלהם.
 
בהמשך הוא התוודה בפניי ואמר לי שגם הוא בילדותו היה מתעלף הרבה בגלל שהוריו היו רבים. העניין עם בתו עורר בו את כל מה שהוא חווה בילדותו. ואז, הדברים התחילו להתחבר כמו פאזל, וזה בעצם עיקר הסיפור שלו: סיפור ילדותו של ילד, שהיום הוא הורה, וההשלכות הנוראיות של התנהגות הוריו עליו ועל ילדיו. כן, עד כדי כך.
 
אותו אדם ביקש שאפרסם את סיפורו כדי להציל עוד משפחות (בהמשך תקראו את דבריו כלשונם). כדי שהורים ידעו ויבינו אילו נזקים הם גורמים לילדיהם על ידי המריבות שלהם. כשבתו אמרה לו "אבא, אתה רוצה שאתעלף?" – הוא הרגיש שהוא לא יכול לסבול את החיים שלו. שהוא מזיק לכל המשפחה בגלל מידת הכעס שלו. ראו עד להיכן דברים מגיעים, אילו נזקים נגרמים לילדים. איך אפשר לחיות בבית כזה? איך אפשר לקרוא לחיים כאלה חיים?!
 
בספר בגן השלום, כתבתי שהשכינה מסתלקת מבית כזה ואז ניתנת רשות למזיקים לשלוט ביושביו ר"ל. במקרה של אותו אדם זה היה ברור – התעלפויות שקורות כתוצאה ישירה מהמריבות של ההורים.
 
פעמים רבות מגיעים אלי הורים שטוענים שלילדיהם יש בעיות, והם לכאורה אנשים יראי שמים וכו', והם בכלל לא מבינים על מה ולמה כל זה קורה? מהו העוון שגורם לזה? מה הם עשו לא טוב? הם לא מבינים שזו תוצאה של חוסר אהבה וחוסר אחדות בין הבעל והאישה. והילדים, סובלים מכל מיני מחלות שנובעות רק בגלל כל החסרים האלה. אהבה ואחדות היא השורש של הילדים, וכאשר יש סדקים באחדות, וכל שכן פירוד, זה גורם פירוד בשורש הנשמה של הילד. דבר זה נותן אותותיו בבעיות בריאותיות, מלבד הבעיות הנפשיות הידועות ח"ו. לעומת זאת, רואים ממש שאדם הגדל בבית שיש בו אהבה ואחדות הוא אדם בריא גופנית ונפשית.
 
כאן אנו מגיעים למסר: על ההורים לחזק את העבודה העצמית שלהם, החינוך העצמי שלהם. שיבינו עד כמה הם צריכים להתאמץ לעבוד על נקודה זו, להכניס היטב לליבם שחינוך הילדים הוא קודם כל חינוך ההורים! ההורה צריך להיות חזק בדעתו בעניין זה. לקחת את החינוך כפרויקט חיים. כל אחד מסוגל להיות הורה, אחרת בורא עולם לא היה מאפשר לו זאת. לכן, עליו להיות חזק בדעתו להיות הורה. להציל את ילדיו. לעזוב הכל בצד ולהשקיע את כל כולו בחינוך הילדים. אם ישקיע זמן קבוע ללימוד ולתפילה האישית (התבודדות) על שלום הבית שלו וחינוך ילדיו, בודאי יזכה לתקן את מידותיו ולהיות אדם נפלא ודוגמא אישית טובה לילדיו.
 
אותו אדם ביקש שנעביר את דבריו כפי שסיפר אותם, והנה הם לפניכם:
 
"ראשית, אני רוצה לציין שאין זה לשון הרע, ולהורים שלי לא הייתה כוונה רעה חלילה. אדרבה, הם חינכו אותנו ליושר ולערכים והעניקו לנו המון אהבה. רק בדבר אחד הם טעו – המריבות ביניהם. הם לא הבינו עד כמה זה מזיק לנו.
 
"הייתי ילד טוב וחכם. המורים היו תמיד אומרים שיש לי פוטנציאל אדיר שאני לא מממש. מצד שני, הייתי ילד עם רגישות גבוהה והתגובות היו בהתאם – קיצוניות… אם היו פוגעים בי הייתי מגיב בלי פרופורציה. כעס נורא היה משתלט עלי, כעס ברמות כאלה שהרגשתי שמה שנכתב בזוהר הקדוש אכן מתקיים בי – שהכעס הוא אל זר. תגובות אלו באו לידי ביטוי כבר בתקופת הילדות והנערות, שאז הייתי יוצא ממש מכלל שליטה. הייתי מעיף כיסאות ושולחנות. אבל כשהייתי נרגע, הרגשתי כאילו זורם לי חומר שחור בגוף. כשהייתי קטן הייתי מתעלף סתם כך ללא שום סיבה. לא ממש התעלפות עם עיניים עצומות, אלא, כך אני מגדיר זאת: איבוד האפשרות לחיות! אבל ראיתי את כל מה שנעשה סביבי. היום אני יודע בצורה חד משמעית שזו הייתה תוצאה ישירה מהריבים של הוריי. הם היו רבים עד כדי השפלות וקללות. ומה שהיה מוזר בכל העניין הזה הוא שהם היו מסוגלים לריב על כל דבר, אפילו על הדברים הכי קטנים, בצורה נוראה. היום אני יודע שהיו אלו מטענים שיצאו על דברים קטנים, אבל אז זה תסכל אותנו עוד יותר. אחרי שלושה ימים של 'ברוגז' הם היו חוזרים להיות זוג אוהב וזה בלבל אותנו עוד יותר.
 
"כילדים, שראו את הוריהם רבים, זה העציב אותנו ושבר לנו את חוט החיים, כך אני קורא לזה. אנחנו כמה אחים ואחיות וכולנו נזקקנו לטיפולים פסיכולוגיים. מצד אחד, המריבות שברו לנו את החיים, ומצד שני היה בית חם עם הרבה פינוקים וחינוך טוב. כל אחיי ואחיותיי הם אנשים טובים, מחונכים, וגם ההורים שלנו היו כאלה – מכובדים, ישרים וכו', פרט לריבים הנוראים שלא הבנו מהיכן  הם נובעים.
 
"גדלנו בבית שכסף לא היה חסר בו בכלל, וזה בלשון המעטה. אבא היה יכול לקנות את כל השכונה שגרנו בה בכסף שהיה לו בכיס אחד! היינו נוסעים לחופשות רבות, בילינו הרבה בבתי מלון, ואני מדבר על לפני 30 שנה! דבר שלא היה מקובל כמו היום, שכל משפחה ממוצעת יכולה לאפשר לעצמה חופשה בסטנדרט מסוים, אז חופשות כאלה היו פינוק של עשירים. וכשאמא הייתה רואה מגרש למכירה בדרך, היא הייתה אומרת לאבא: 'תעצור, ותקנה את המגרש הזה'. היה לו כסף בכיס לקנות נדל"ן. אבל, הכסף נעלם כפשוטו, לא ברור כלל איך ולאן הוא נעלם. שהרי, אבא היה איש משפחה הגון. הוא לא התעסק עם דברים שמכלים את ממונו של אדם. היום אני יודע, שהכסף נעלם בגלל הריבים ביניהם, היחסים לא היו תקינים לכן כל החיים לא היו תקינים כשדברים הגיעו לנקודת הריבים.
 
"ללא ספק, מה שראיתי בבית השפיע עלי. הייתי בטוח שלהיות נשוי זה הדבר הכי רע שיש בעולם. כילד, אתה מקבל את הדברים בצורה חסרת פרופורציה. אתה לא מבין ומשליך את הדברים וזה משפיע על הכל: על הלימודים, על הזוגיות, על העבודה, והכי נורא: זה בא לידי ביטוי כשאתה מתחתן והופך להורה, שאז אתה מתנהג בדיוק כמו ההורים שלך. וזה פלא עצום בעיניי. כמה התנגדתי לדרך של אבא, לצורת ההבעה שלו, לכעס שלו, אבל מצאתי את עצמי מתנהג בדיוק כמוהו, אחד על אחד כמו שאומרים. גם אחרי טיפול פסיכולוגי, וגם כשקראתי חלק מספריו של הרב שלום ארוש, וגם כשהבנתי שהתנהגות זו אינה נכונה כלל – ובכל זאת, כוח ההטמעה גדול כל כך שזה כמו גלגל שחוזר על עצמו. הילד עצמו, בלי שירצה כלל, מתנהג בדיוק כמו אבא/אמא שלו.
 
"אני מספר לכם זאת כדי להיות שליח. אולי אצליח לחסוך את הסבל הזה ממשפחות אחרות. הרי הילדים הם הדבר הכי חשוב להורים, וכמובן שהם לא רוצים לפגוע בהם. אבל לצערנו, הרבה זוגות לא מקבלים הדרכה, לא מתקנים את עצמם, בהמשך מתחתנים ומביאים ילדים לעולם… שסובלים. כל ילד וילדה נולדים ילדים טובים. הדבר היחיד שיכול להרוס אותם הם היחסים הגרועים בין ההורים. אפילו סביבה קשה לא הורסת ילד אם יש בית טוב ויסודות טובים. כי סביבה אפשר להחליף, אבל בית אי אפשר.
 
"אחרי כל מה שסיפרתי לכם, חשוב לי לומר לכם שאני אוהב את ההורים שלי מאוד ולא הייתי מחליף אותם. הם רק רצו שיהיה לנו טוב, וזה הדבר שהכי בלבל אותנו. כי אם ההורים רק 'רעים' או רק 'טובים' אז לפחות יש כאן קשר ברור. אבל כשיש בהורים קיצוניות כזו – מצד אחד הם טובים ואוהבים, ומצד שני ריבים שאתה לא מבין איפה האהבה שיש ביניהם, ריבים שמציירים אותם לא פעם כשטנים… זה הורס את הילד. וילד לא יכול לחיות כך. הוא לא יכול לראות אהבה, חיבוקים, פרגונים, הגנה, דאגה… ופתאום, בשנייה אחת הכל נהרס. והריבים האלה לא פסקו עד שלאחד מאיתנו קרה משהו דרסטי. העצב היה משתלט עלינו. הרגשנו חוסר אונים כשהם רבו. הרי אתה רוצה וצריך לאהוב את אמא ואבא, אבל מצד שני, להגן על אמא מפני האדם שאתה הכי אוהב בעולם – אבא. השם ישמור, אלה הדברים הכי קשים שילד עד להם.
 
"זה עלה לי בהרבה בריאות. בגיל 27 אושפזתי בבית חולים עם התקף לב, הטיפולים היו יקרים. והכל, אבל הכל, היה בגלל הכעס, העצב והרוגז שהיו טבועים בי מהילדות שחוויתי. ילדות של הורים שרבים".
 
הורים יקרים, אלה דברים מזעזעים. אני מאמין ובטוח שכל אחד מבין שכהורה מוטלת עליו אחריות עצומה – הילדים שלו. אם בעיות חוסר שלום בית בין בני הזוג היו "מסתכמות" בנזק שבין האיש לאישה, שגם זה דבר גרוע, עוד אפשר היה לומר ניחא. אבל זה הרבה יותר גרוע כשיש ילדים בתמונה, שאז נפגעות נשמות חסרות ישע שתלויות בהורים שלהם. עניין זה היה ועודנו יסוד עיקרי ביהדות – להשקיע בילדים את מיטב הכוחות. רק בדורות האחרונים ההורים הפכו לאנשים השקועים בעצמם ובקושי שמים לב לילדיהם. ולא רק, אלא גם מזיקים להם עם התנהגות ירודה ואיומה.
 
קחו מסיפור זה מסר עצום והתעוררו. תבינו שכהורים אתם מחויבים להשקיע כוחות, רצונות והמון תפילות בחינוך ילדיכם. והפרויקט הראשון – הוא שלום הבית שלכם, שהוא עיקר הבסיס לחינוך הילדים. יהי רצון שנזכה לתשובה שלמה ולגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.