תוסיפו אור

רק אור קטן אחד, לא יותר, צריך
כדי להאיר את השטח ולהבריח
את החשיכה כמה מטרים טובים
ממך, אפילו מכל הרחוב בו אתה
גר. זה הכל.
 
 
לפעמים, זה ממש קל להיבלע בתוך החשיכה המעיקה ששורה על העולם (הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק בקונטיקט, המרד בסוריה וטבח ההמונים שם, משבר כלכלי, עוד זוג חברים שהתגרשו לא מזמן, וילד של זוג אחר שחולה במחלה איומה…), להישאב לאותה שכחה איומה שלבורא עולם יש את הפתרונות המדהימים והמיוחדים שרק אצלו תוכלו למצוא אותם, במיוחד כשנהיה לנו חשוך והרע וחילותיו לא מרפים מאיתנו. אחד הפתרונות למצב הזה הוא: להוסיף אור!
 
וכהרגלי, את המסר הנפלא הזה הבנתי בדרך הכי שגרתית שיש.
 
שבוע שעבר, סוף סוף החלפתי את הנורה בסלון, זו שנשרפה כבר לפני יותר מחודש. על אותה נורה שנשרפה אני חייבת להגיד כמה מילים (ברשותכם). קנינו מספר נורות חסכוניות, שאחת מהן הייתה בסלון. הן די יקרות מכיוון שהן אמורות להחזיק מעמד, לפי מה שכתוב על האריזה ומה שהבנו מהמוכר, לפחות שלוש שנים! אז חיכיתי לשלוש השנים שיסתיימו ואז אחליף אותן. אבל זו שבסלון לא החזיקה מעמד שלוש שנים, ולפני כמה שבועות היא 'הלכה לעולמה' ואני השארתי את הסלון מיותם ממנורה. אלוקים אדירים, איזה חושך היה שם… ניסיתי נורה אחרת, פחות חזקה, שהבאתי מאחד החדרים, אבל עדיין, היה חשוך מכיוון שהיא ממוקמת במרכז והסלון גדול. זה היה המצב באותו חודש.
 
לפני כמה ימים החלטתי שלא עוד. 'פסטיבל האורות' בביתי השתלט על כל נורות הבית, מה שהוביל אותי לחנות בישוב שם קניתי נורה מתאימה יותר לסלון – גדולה והכי חזקה שיכולתי למצוא.
 
חזרתי הביתה והרכבתי אותה במקום המיועד לה ו – וואו! איזה הבדל! יכולתי לקרוא, יכולתי לתפור, יכולתי לראות את בעלי ואת הבנות (מדהים לגלות כמה הם גדלו בכמה שבועות…) לראות את הרהיטים טוב יותר ולא להיתקל בהם. מדהים. הסלון נראה כזה מואר, חמים ונעים, מזמין אותך לשבת על הספות ולהתרווח.
 
התובנות, כמו שאתם מכירים אותי, החלו להציף אותי. ואז נזכרתי בהם, בנרות חנוכה שלי.
 
באותו יום הדלקתי את נרות חנוכה (בעלי היה באומן, אצל רבי נחמן מברסלב). אותו יום היה היום השמיני, יום שבו כל נרות החנוכייה דולקים ומאירים לך את החיים, יום שבו יש עת רצון אדירה, זמן לבקש מבורא עולם כל מה שאתה צריך – ברוחניות ובגשמיות. יום שיש בו מקסימום הארה במלוא מובן המילה.
 
אחרי שהדלקתי את החנוכייה בפתח הבית, התיישבתי על המדרגה, מתבוננת בלהבות המרצדות, ופתאום הבנתי מהי התשובה לכל השיגעונות, לכל המחלות (בעיקר בנפש), לכל הרע (למרות שאין שום רע כלל בעולם), לכל האכזריות, לכל הדאגות, לכל הפחדים והחרדות – פשוט, להוסיף עוד אור בחיים.
 
צריך רק אור קטן אחד, לא יותר, כדי להאיר את השטח ולהבריח את החשיכה כמה מטרים טובים ממך, אפילו מכל הרחוב בו אתה גר.
 
במשך חודשים, ואולי גם שנים, עסקתי באובססיה מסוימת באיך להתמודד עם החשיכה הרוחנית והגשמית. עד לשבוע שעבר הייתי כולי ממוקדת ומרוכזת ב'איך להילחם ברע' או 'איך לגרום לרע להיעלם' – זה נשמע כמו תוכנית אסטרטגית טובה, אבל ממש לא. כי ככל שאתה מתמקד יותר ברע ובחושך, בבעיות ובצרות, אתה שודד מעצמך לאור היום אנרגיות חיוניות והמון כוח. ככל שאתה מפחד ודואג ורועד ומשקשק, אתה שוכח יותר ויותר מהן היכולות שלך, איזה כוח יש לך לטפל בעצמך ולשנות בך דברים עצומים, וזה עוד בלי לדבר על הרצון המוזר הזה שתוקף אותך לרצות לשנות את כל העולם, כל זמן שאתה 'נלחם על האמת' ו'רודף אחרי הצדק', אתה בעצם רק גונב מעצמך את הזמן וההזדמנויות הכי יפות שלך בחיים לזכות בצמיחה רוחנית מיוחדת, גונב את הזמן לחשבונות הנפש שלך, לדבר האמיתי שאתה צריך לעשות – לגלות את עצמך!
 
אבל באותו ערב, כשישבתי על המדרגה ליד נרות חנוכה עם כוס תה (אני אנגליה…) מתבוננת על הלהבות שרוקדות את ריקוד החג על החנוכייה, אלוקים שלח לי את התשובה המדהימה והכה פשוטה, זו שחיכיתי לה שנים על גבי שנים: הכי פשוט שיכול להיות, רבקה, תוסיפי אור!
 
וברגע שהאור הזה נחשף, והקשר לרוחניות האמיתית שלנו ולבורא עולם יתקיים בצורה נכונה ואמיתית – אף אחד לא יצטרך אפילו לחשוב לברוח מהחושך. כי ברגע שאתה מבין שהחיים עם אלוקים זה משהו בלתי נפרד, במלוא מובן המילה, האור הזה זורח ממך בלי שתתאמץ בכלל.
 
בלי שתנסה, אלוקים הוא כבר חלק בלתי נפרד מהשיחות שלך עם אנשים. בלי שתנסה, אתה מתחיל לעבוד על עצמך ולטפל במידות הנפש שלך, אתה מתחיל להיות כנה ואמיתי עם הקשיים והאתגרים בחייך, ואתה מתחיל לעודד ולחזק אנשים שצריכים חיזוקים. בלי שתאמר אפילו מילה אחת, כל השליליות והגאווה והרע בעולם פשוט מתנדפים.
 
כל נשמה שזוכה לחשיפה הזו – לאור של בורא עולם, לאור של האמונה, לאור של ברסלב עם התורה הקדושה – יכולה להאיר רחוב שלם, ועוד נשמות יאירו את כל השכונה וגם את העיר ואפילו את המדינה כולה.
 
לבית נכנסתי עם מצב רוח נפלא. את הידע שרכשתי על 'איך לזהות אנשים והרגלים מוזרים בעזרת פצצות מצרר' השארתי מחוץ לדלת. החלטתי להפסיק להיות באובססיה בגלל מה שאנשים אומרים לי, או על הדרכים בהן הם רוצים לפגוע בי, ופשוט הרגשתי שמחה, אולי בפעם הראשונה בחיי.
 
אתם יודעים כמה אור יש בכם? אתם יודעים איזה פוטנציאל טמון בכם, כזה שיכול לבנות עולמות? כמה אומץ יש בכם לעזור ולעודד את הסובבים אתכם? אתם מבינים מה חיוך אחד יכול לעשות לבן אדם? או כמה החיבוקים שלכם מחממים את הלב של הילדים שלכם?
 
בכל פעם שאלוקים הוא חלק מהשיחה שלכם, כשאתם מכירים אותו לעוד בריה בעולם שלו, אתם יודעים איזו נחת רוח אתם עושים לו? איזו שמחה גדולה זו בשבילו? אתם מבינים כמה חושך אתם מעלימים רק מלומר 'תודה רבה לך אלוקים!' ובאמת מתכוונים לזה?!
 
זה באמת חומר למחשבה.
 
אלוקים רוצה את כולנו, שנחבור יחד לעבוד אותו, שנעלים את החשיכה שנראית כמתגברת ומתעצמת מיום ליום. האור הזה – האור שלך – יכול לעשות את ההבדל הגדול בין גאולה במתיקות ובלי שום סבל, ובין מלחמת עולם השלישית (חלילה).
 
האור שלך יכול לחולל שינויים אדירים, לשמור על אחדות משפחות, לעצור אנשים מלקפוץ מאיזה גשר או בניין מרוב ייאוש, לעזור לילדים להרגיש אהובים ויקרים, במקום אבודים ונטושים.
 
האור שלך יכול להקרין על החיים שלך בצורה כל כך מדהימה, להבריח את כל העצבות, הדיכאון והייאוש, שלימדו אותך שהם חלק מהחיים וזה מה יש.
 
זה בך. זה בהחלט נמצא בתוכך. תקראו את הספרים של הרב שלום ארוש, תשמעו את הדיסקים שלו, תתחילו לדבר עם אלוקים כל יום (אפשר להתחיל עם כמה דקות ואחר כך לעבור לשעה שלמה, הכל בקצב שלכם), סעו לאומן – לרבי נחמן מברסלב, ותראו איך דברים זזים ומשתנים בקצב שלא הכרתם.
 
העולם צריך את האור של כל אחד מאיתנו. המשפחה שלנו צריכה את האור שלנו. אלוקים צריך את האור שלנו, ולא פחות חשוב – כל אחד מאיתנו צריך את האור של עצמו!
 
יהי רצון שנזכה לגלות את האור העצום שטמון בנו הכי מהר שאפשר, אמן.