אף פעם אל תגיד אף פעם

כמה פעמים הייתם במצבים
של "אני אף פעם לא…" ובסוף
גיליתם שזה היה הדבר הכי
טוב שקרה לכם?
 
 
הנה רשימה קטנה של כמה דברים שאמרתי שאני אף פעם לא אעשה:
 
אני אף פעם לא אתחתן איתו (עם בעלי).
אני אף פעם לא אהיה אדם דתי.
אני אף פעם לא אשים כיסוי ראש.
אני אף פעם לא אגור בישראל.
אני אף פעם לא אוכל חלווה.
 
ואין לכם מושג איך הייתי נחושה, איתנה, יציבה, החלטית ורצינית בכל הדברים שאמרתי שאני אף פעם לא אעשה. חבל על הזמן.
 
ואלוקים לא הפסיק לצחוק…
 
כשאני חושבת על כל ה"אף פעם" שלי, אני מבינה שאין שום טעם לנסות לשלוט בכל תחום בחיי. זה ברור שלבורא עולם יש תוכניות בשבילי, כאלה שלא ראיתי, כאלה שאמא שלי, כלומר "אני", ציפיתי שיקרו.
 
אם החיים שלי היו כמו שאני תכננתי, מי יודע איפה הייתי היום. אולי הייתה לי קריירה מצליחה בתחום הרפואה, אבל בטח הייתי אישה לא שמחה, אולי גרושה כמה פעמים. אולי הייתי אמא לחוצה מלאת חרדות שהייתה מורישה לילדים שלה את התכונות האיומות הללו. אולי בכלל לא הייתי מתחתנת מכיוון שאמא שלי, כלומר "אני", הייתה בררנית לגבי האיש איתו אחיה את שארית חיי.
 
אני באמת לא יודעת.
 
אבל מה שאני כן יודעת הוא, שכל מה שקרה לי בחיים, כל מה שחוויתי, כל מה שגיליתי – הפך אותי לאדם שמח, ובחיים לא חלמתי להיות שמחה כך. מעולם לא דיימנתי את עצמי אמא לארבעה ילדים רעשניים אבל מקסימים. מעולם לא האמנתי שאחזור בתשובה, שאהיה אישה חרדית ואעלה לארץ ישראל. מי, אני? עקרת בית דתייה ולא רופאה? בחיים לא!
 
תסתכלו על החיים שלכם. כמה פעמים הייתם במצבי "אני אף פעם לא…" ובסוף גיליתם שזה היה הדבר הכי טוב שקרה לכם בחיים? חשבתם פעם מה היה קורה אם דברים היו הולכים לפי התוכניות והציפיות שלכם?
 
זו דרך נפלאה לפתח את חוש הראיה הרוחנית. לראות איך אירועי החיים התפרשו בדיוק ההיפך ממה שציפיתם, לעזור לכם להבין שאתם לא שולטים על החיים שלכם כמו שאתם חושבים. כי יש מישהו מאחורי הקלעים שעושה עבודה נפלאה, מתזמן כל אירוע בחיינו ויוצר את המציאות הכי טובה עבורנו.
 
למשל, כשגרתי בארצות הברית, תקופה קצרה לפני פסח, הגעתי להחלטה מוחצת שאני רוצה לחגוג את החג בקליפורניה. ועשיתי הכל, אבל הכל, כדי שאהיה שם, אבל בסוף זה היה כמו להיכנס בקיר לבנים שוב ושוב. לא הצלחתי להשיג את הטיסה שתתאים ללו"ז שלי, וחוץ מזה שהיא הייתה מאוד יקרה. בסוף ויתרתי. בחוסר רצון משווע הודיתי בעובדה שאולי לבורא עולם יש סיבה שאת ליל הסדר אחגוג במיאמי.
 
ובכן, בהמשך הסתבר לי שאכן הייתה סיבה מוצדקת. באותו חג פגשתי את בעלי. כמובן שבהתחלה לא יכולתי לסבול אותו כשנפגשנו, אבל דברים השתנו מהר מאוד אחרי שתי פגישות. אם לא הייתי במיאמי מי יודע איך דברים היו מתגלגלים? אולי בחיים לא הייתי פוגשת אותו. קשה לי לדמיין את אפקט הדומינו של מה שהיה קורה אם לא היינו נפגשים, אבל אנסה בכל זאת: אם לא הייתי פוגשת אותו לא הייתי מתחתנת, לא היו לי ילדים, לא הייתי כאן בארץ ישראל, ברור שגם לא הייתי כותבת באתר ברסלב ישראל, והוא לא היה מנהל התוכניות וחלק מצוות האתר. אולי גם לא הייתי פוגשת את הרב אליעזר רפאל ברוידא ואת הרב שלום ארוש, לא הייתה לי אמונה (אמא'לה!) והיינו מפספסים את המטרה של החיים… מי יודע.
 
אבל בורא עולם לא נתן לזה לקרות. הרבה אנשים שיוצא לדבר איתם תוהים אם יש בכלל חופש בחירה לאדם, או שהכל כבר נקבע לנו מראש… אני חושבת על זה כך: כשאנחנו מגיחים לאוויר העולם ומתחילים לצעוד את מסע חיינו, בורא עולם מניח אותנו בדרך הראשית כדי שנוכל להגיע ליעדים והמטרות של חיינו, כמו חיי נישואין, קריירה, ילדים. בכל אופן, בנקודה כלשהי בדרך אנחנו סוטים מהדרך ולוקחים פניות לא נכונות. ברור שאנחנו הולכים לאיבוד לפעמים וחייבים לבקש לדעת את הכיוון הנכון, זה שיוביל אותנו חזרה למסלול הראשי. בכל אופן, כל פעם שאנו לוקחים פנייה לא נכונה בורא עולם מתאים לנו את המסלול ב-GPSהרוחני, ובעדינות מדריך אותנו חזרה לדרך הראשית.
 
הרבה פעמים בחיים לקחתי את הפניות הלא נכונות, אולם בורא עולם תמיד היה שם, מכוון, מדריך ומוביל אותי חזרה לדרך הראשית שלי. גם כשהתעקשתי שלעולם לא אסע בכיוון הזה, הוא ניסה להדריך אותי, התאים שוב את המסלול ב-GPSעד שהגעתי ליעד.
 
לא משנה אם המטרות שלכם הן לטווח הקרוב או הרחוק לעולם אל תפסלו שום דבר, כי לכל דבר יש סיבה. לפעמים הדברים שאתם חושבים שלעולם לא תעשו הם בדיוק מה שיעשה אתכם אנשים שמחים ומאושרים. מה שאני מנסה לומר לכם הוא, שאדם חייב שיהיו לו בראש מטרות שימלאו אותו ברוחניות ובגשמיות, אבל תהיו פתוחים למטרות והיעדים שבורא עולם תכנן עבורכם. הרבה פעמים הוא לא נותן לנו להבחין בהם עד שאנחנו עולים על המחלף הלא נכון. והדבר הכי חשוב הוא, שאף פעם, אבל אף פעם, אל תגידו אף פעם.
 
נ.ב. אני שונאת שאני אוהבת לאכול חלווה…