הבן החמישי

פסח מלמד אותנו לעולם לא לומר
לעולם לא. שולחן הפסח שלנו צריך
להיות פתוח לכל ילדי ישראל שרוצים
לשבת סביבו, בכל מקום שהם. כן,
גם אם זה הבן החמישי.
 
 
פירושים רבים ניתנו על כוס היין החמישית שאנו מניחים על השולחן בליל הסדר, שהיא חלק בלתי נפרד ממנו. יש האומרים שגביע יין זה מיועד לאליהו הנביא. אולם הייתי רוצה להציג רעיון נוסף לגביע יין זה, משהו שנוגע לנו היום יותר מתמיד.
 
ההגדה מספרת לנו על ארבעה סוגי בנים שישנם בעולם היהודי: החכם, הרשע, התם, וזה שלא יודע לשאול, שהוא למעשה גם לא יודע כלום.
 
כולנו מכירים, ואפילו מזדהים, עם הבן החכם. יש לו יסודות עמוקים בחינוך היהודי, הוא בעל אינטליגנציה גבוהה, נאמן למערכת הערכים של התורה ולמסורת היהודית. לעומתו, לצערנו, אנחנו יכולים לזהות בוודאות את הילד הרשע שבינינו – זה שמלא בשנאה עצמית, מכור לכל אידיאולוגיה אנטי יהודית, וזה שמסוגל לכפור בעיקר.
 
התם, אף הוא מוכר לנו. לא, אין לו כוונות אמיתיות וכנות כלפי הבורא ותורתו. יכול מאוד להיות שהוא יציג עמדות ויצהיר הכרזות כאלה ואחרות שמייצגות את השם ותורתו. כך הוא יעשה ועוד אנשים מלאי גאווה כמוהו. הוא רק שואל: "מה זאת?" – על מה כל העניין? טוב, זה לגיטימי להדחיק או לדכא שאלות. אבל אחרי 3500 שנה של חיים יהודיים עם היסטוריה עשירה הבן הזה חייב, לפחות עכשיו, להבין שיש כאן משהו, למצוא רמז על מה מדברים באותו לילה מיוחד. יש תקווה לבן הזה – החיים והאירועים שאנו חווים בסופו של דבר יעזרו לו להבין על מה מדובר.
 
ולבסוף, יש לנו את הבן שלא יודע לשאול, שהוא לא יודע כלום. גם אותו אפשר להציל עם חינוך טוב, חום, עם הכוונה ויעוץ נכונים וטובים. אפילו את הבן הרשע אפשר לתקן ולשחרר, אבל כנראה עם סבל וייסורים. אחרי הכל, היה זה סטלין שריפא את היהודים הקומוניסטים ממחלת המרקסיזם הממאירה ממנה סבלו, ועשה אותם שוב יהודים…
 
אבל יש את הבן החמישי, זה שיושב בשולחן ליל הסדר בימינו אנו. אין לו שום נקיפות מצפון לשאת אישה לא יהודיה ולהצטרף לארגון אנטי ישראלי-יהודי. הוא יעדיף לגור בניכר, ורק לא בארץ ישראל שבעיניו נראית כמקום מלא באנשים גזענים. הוא מחשיב את עצמו כמי ששיך לעלית שבחברה. אין לו ידע תורני או יהודי, אבל הוא מחשיב את עצמו כחלק מהעניינים של כלל ישראל.
 
הוא, הבן החמישי, יודע הכי טוב מה המדיניות הכי טובה לעם ישראל, והוא כל כך משוכנע בהגינות וביושר שלו, בפקחות האדירה והחריפה שלו, עד שהוא מסוגל – לא, בעצם דורש! – להשתמש בכל סוגי הכוח ולאלץ את העם היהודי לאמץ את גישתו. הוא שם בחוץ כדי לתקן את העולם ובשביל זה הוא מוכן להקריב את ישראל, היהדות והעם היהודי על מזבח תהליך הפיכת העולם למקום טוב לחיות בו. הוא משתייך לארגונים יהודיים מסוימים וטוען שהוא נאמן לעמו. אולם, למען ארגונים לא יהודים הוא יעשה הכל, יגייס צדקות ואת כל כוחו ומרצו ישקיע בזה, ואילו צדקות לחינוך או פרויקטים יהודיים הוא יסגור את ידו וליבו, פרט לסכום זעום כדי לצאת ידי חובה. הוא לא הבן הרשע, אבל גם לא הבן החכם.
 
הוא יכחיש בכל תוקף שהוא תם או נאיבי, והוא בטח יטען שהוא יודע אילו שאלות צריך לשאול. ועדיין, הוא יכול להיות הבן הכי טראגי שישנו משום שהוא יכול לשאול שאלות, אבל לא יהיה מוכן לשמוע את התשובות. הרי זה מה שאומר הנביא ישעיהו על אנשים מסוג זה: ליבם גדוש בשומן (תאוות) והאוזניים שלהם עצורות מלשמוע.
 
זה הבן הנהנתי והאינטליגנטי, אבל המאוד חירש למה שאומרים לו באמת, וכל מה שהוא יודע לעשות זה רק לסבך אותנו עמוק. זו הסיבה שאנחנו צריכים תוכנית מגירה או דרך להתמודד איתו משתי סיבות: או כדי להרחיק אותו מהחברה היהודית, או כדי למצוא דרך לשחרר ולגאול אותו ולקרבו אל שורשיו היהודים. את האופציה השנייה אנחנו לא כל כך יודעים איך עושים, למרות שהיא הכי רצויה.
 
אז אולי כדאי שנמשיך לקבל השראה מכוס היין החמישית המיועדת לאליהו הנביא, נמשיך ולהישען על כוחו העצום ועל האמונה החזקה שעם ישראל יזכה לתקומה והתחדשות. כי פסח מלמד אותנו לעולם לא לומר לעולם לא. זה החג בו אנו נולדים מחדש, זה החג של התחדשות והתעוררות תמידית. שולחן הפסח שלנו צריך להיות פתוח לכל ילדי ישראל שרוצים לשבת סביבו, בכל מקום שהם.
 
כן, גם אם זה הבן החמישי.