לשמור על זכות השתיקה

את זכות השתיקה, כך למדתי על
בשרי, כדאי לאמץ, במיוחד כשזה מגיע
לדיבורים שיכולים לגרום לחיים שלנו
להפוך לרכבת הרים מפחידה.
 
 
עד כמה דיבורים רעים יכולים להשפיע עלינו? את התשובה לשאלה זו חשתי על בשרי ונשמתי אחרי אותה שיחה…
 
אבל רגע לפני שאכנס לעובי השיחה והקורה, כמה שורות על מצורע וצרעת (למה, תבינו בהמשך).
 
התורה מספרת לנו על המצורע – אדם שנענש במחלת הצרעת, ועל הדרך בעזרתה יחלים מנגע זה – טיהור נשמתו. המדרש מסביר שהמילה מצורע באה מהביטוי – מוציא-שם-רע, אדם שמדבר בצורה שלילית על אחרים, קרי לשון הרע ורכילות. צרעת, כפי שמתואר בתורה, הייתה מחלה שנגרמה בגלל מעשים רוחניים שליליים של האדם, לכן הרפואה שלו הייתה להיות מופרד ממחנה ישראל במשך שבעה ימים, ואחר כך להביא קורבן חטאת לכהן הגדול כדי להיטהר ולעשות עוד כמה פעולות.
 
היום אנחנו לא סובלים מצרעת פיזית, אבל תמצאו בשפע רכילות ולשון הרע, במיוחד בעולם של היום, בו הדרך לתקשר ולדבר קלה ונגישה יותר מאי פעם: אימייל, טלפונים, ניידים, פייסבוק, טוויטר, סקייפ ומה לא?! וכאן מתעוררת שאלה חשובה: אומנם היום אנחנו לא סובלים מצרעת פיזית, אבל היא קיימת ברוחניות, איך היא באה לידי ביטוי?
 
וכאן מתחיל הסיפור שלי, שלימד אותי מסר ולקח חשוב מאין כמותם. את המסר הזה לא הייתי מבינה אלמלא האמונה נכנסה לתמונה בענק, פלוס דבריו העמוקים והמחכימים של רבי נחמן מברסלב והמדריכים הרוחניים שזכינו בהם היום. ועד שהדברים האלה נכנסו לתמונה, הרגשתי שאני נמצאת ברכבת הרים מפחידה, לא מבינה מה קורה איתי, עד שדברים החלו להתבהר.
 
חוויתי מצב מסוים וחשבתי לתומי שאוכל להסתדר איתו, כאילו אני איזה אדם חסין אש או כדורים. בכל אופן, הענקתי אוזן קשבת לאדם מסוים שהיה צריך את עזרתי. מבלי לתת את הדעת על מה שקורה בפועל, כבר הייתי נגועה במה שאדם זה אמר לי, דברים שכמובן השפיעו עלי. מבלי לתת את הדעת, פתאום הקשבתי לדברי רכילות ולשון הרע, ואפילו דיברתי, למרות שהכוונה כמובן לא הייתה שלילית חלילה. בכל אופן, היצר הרע, למי שלא מכיר או יודע, הוא ערמומי עם לשון חלקלקה וחדה מאין כמותה. אותו אדם, איכשהו, הצליח לשכנע אותי שהכל למען מטרה טובה, כי כל מה שאמרתי היה נכון.
 
וזהו, כאן היצר משך אותי עמוק לתוך המלכודת שלו.
 
אחרי זמן קצר התחלתי לחוות את מה שאפשר לכנות בימינו 'צרעת רוחנית'. כל תופעות הלוואי וההשפעות הרעות שלה התקיימו בי. באותו שבוע מצאתי את עצמי על אותה רכבת הרים רגשית מפחידה. כעסתי, לא הייתה לי סבלנות, לא נתתי לילדים שלי את ההזדמנות להסביר את עצמם אם עשו משהו, אפילו קטן וחסר משמעות, לא הצלחתי להיות בקשר עם חברה קרובה, דבר שהוביל לתוצאות לא רצויות בכלל בקשר בינינו. ובעלי המסכן התנהג כמו צדיק מן המניין כששמר על זכות השתיקה ולא אמר דבר, אלא רק התפלל עלי.
 
בדיוק כמו אדם עם צרעת בתקופת בית המקדש, גם אני הרגשתי, רק עם צרעת רוחנית, את הצורך להיות לבד, 'מופרדת מהמחנה', בגלל המעשים הרעים שלי. וגרוע מכך, הבנתי שהתגובות שלי גרמו לכל העצבים והכעס שחוויתי, לעצבות ולשאר הרגשות השליליים שהשתלטו עלי באותו ימים. רציתי להיות לבד, שיניחו לי. לא נותרה בי סבלנות – לא לעצמי וכל שכן לאחרים.
 
מה אומר לכם, ההרגשה הייתה איומה, ממש כמו של אדם כופר. ומה הקשר בין כפירה ללשון הרע, אתם בטח שואלים? ובכן, רבי נחמן מברסלב כותב בספרו ספר המידות: "לשון הרע, אין אומרו, עד שכופר בעיקר וחוטא בשמים ובארץ".
 
מפחיד. מצמרר.
 
הרב שלום ארוש מסביר נושא עמוק וחשוב זה בצורה פשוטה באומרו, שאדם מדבר על אחרים ונופל לכפירה – שזה להכחיש חלילה את קיומו של הבורא – זה קורה לו רק בגלל שהוא צריך לעבוד על 'שריר האמונה' – מידת האמונה שלו, בדיוק כמו שאנחנו עובדים על פיתוח השרירים של גופו. והוא תמיד צריך להשתמש בשלושת כללי האמונה אותם הוא מלמד בספרו משנה-החיים בגן האמונה:
 
כלל ראשון – תאמין שהכל מאת השם יתברך, ואין עוד מלבדו.
 
כלל שני – מכיוון שאנחנו יודעים שהכל בא מהבורא, לכן כל מה שהוא עושה זה רק לטובה.
 
כלל שלישי – לכל דבר שהשם עושה יש מטרה וסיבה, והמשימה שלנו היא להבין את המסר שבא עם מה שהבורא עושה איתנו.
 
למשל, כשאדם מאמין חווה צער וסבל, פגיעה או ביזיון, הוא יודע שהפוגע הוא רק מקל ביד הבורא, לכן הוא מבין שהכל לטובתו והוא שואל את עצמו: 'איזה מסר יש פה בשבילי? מה השם אומר לי?' וכאן חשוב להבין – שאין שום דרך להבין את הכלל האחרון בלי לקבל תחילה את הכלל הראשון. וכך אדם יכול ליפול לכפירה – על ידי שמאמין שהאדם הפוגע עושה לו את זה בכוונה ושוכח שהכל מהשם. לכן, לא רק שאינו מבין את המסר של הבורא, הוא גם לא מצליח לראות את המסר בכלל, הוא סובל מ'עיוורון' ונופל לתוך העצבות, ייאוש וצער גדול יותר. ובעיקר, מתווכח ורב עם כולם.
 
אז מה היה המסר עבורי באותה סיטואציה? נתתי לרגשות להחליש אותי באחת המשמרות החשובות ביותר נגד לשון הרע. האמונה שלי נשברה. הייתי צריכה לומר לעצמי 'שהכל לטובה, שהשם רוצה לחזק אותי, את האמונה שלי, ושמכאן ואילך לא אירדם בשמירה, במיוחד כשמדובר בדבר חשוב מאוד, בחיים שלנו ממש. אבל בפועל, הכל התפוצץ לי בפנים בדיוק כמו צרעת.
 
למרות שאדם מדבר לשון הרע ורכילות על אחרים, והדיבורים האסורים הללו לא גורמים לו לחלות בצרעת פיזית כמו בתקופת בית המקדש, אנחנו עדיין חווים תוצאות רוחניות של הנגע הזה: רגשות שליליים, כעס, ויכוחים, דיכאון ופירוד.
 
איך מתקנים את הצרעת הזאת? ראשית, אנחנו חייבים לבטוח בבורא עולם, לקחת את הזמן ולהתבונן היטב, לראות מה אנחנו צריכים לתקן, ולעשות תשובה עמוקה וכנה. לאחר מכן, עלינו להתמקד ביכולת שלנו להשתמש בפה ובאוזניים כדי לתקשר עם בורא עולם, לדבר דברים טובים, ולעשות איתם רק דברים טובים. ואם נפלנו, וזה קורה, צריך לקום מיד, לנער את הברכיים ולהתחיל מחדש. זו העצה שנותנים לנו המדריכים הרוחניים. ויהי רצון שבורא עולם יחזק לנו את האמונה ונזכה לעשות שימוש הולם בפה שנתן לנו – להוציא ממנו מילים שיאחדו אותנו ויקרבו את הגאולה והמשיח במהרה בימינו, אמן!