השועל של עקיבא

איך נסיעה שאמורה הייתה להיות
רגועה ושלווה, מנוחה ליום שהתחיל
בשעות הקטנות של הבוקר, הפכה
לדיון סוער על הממשלה ועל השועל
של רבי עקיבא?
 

"זאת ממש שערורייה! היום, כשאני בן 65 ומחכה לרגע שאצא לפנסיה אני לא יכול לעשות את זה. למה? כי העלו את גיל הפרישה ל-67. רציתי סוף סוף לשבת לי בנחת וללמוד כל היום… אח, איזה חלום. אבל עכשיו? עכשיו אני צריך לעבוד עוד שנתיים. ומה עם הקיצוצים, הא? מה אתה אומר על זה? לא מספיק ש-350,000 משפחות נזקקות לאוכל, דו"ח העוני מגלה שיש כתשע מאות אלף ילדים רעבים בישראל! שמעת?! זה פשע! ואם כבר מדברים על פשעים…."
 
חשבתי שהנסיעה הביתה תהיה שקטה ורגועה. האמת, הייתי זקוק לזה, להניח קצת את הראש על משענת הספסל באוטובוס, לעצום את העיניים ולהירגע מהיום הארוך והעמוס שהתחיל בארבע וחצי לפנות בוקר. אבל לאלוקים יש תוכניות משלו. האוטובוס היה עמוס והשכן מהבניין, שחזר הביתה מביקור בכותל המערבי, התיישב לידי ועכשיו הוא גם שכני לספסל. בדרך כלל, אנשים מתמלאים בהשראה וכוח מהביקור בכותל, לי בכל אופן זה קורה, אבל השכן שלי היה פקעת עצבים…
 
ניסיתי בכל זאת להניח קצת את הראש, אבל שכני היקר שלף עיתון חרדי ושם אותו מול הפנים שלי. תוך כדי שהוא מדפדף בין דפי העיתון הוא המשיך עם התלונות על הממשלה, על גיל הפרישה, על הקיצוצים… ואני רק חייכתי לעצמי. השבוע, בעזרת השם, אחגוג את יום ההולדת ה-65 שלי. החלטת הממשלה בכל הנוגע לגיל הפרישה לא משפיעה עלי כהוא זה, כי גם אם היה אפשר לצאת לפנסיה בגיל 65 מי בכלל היה חושב לעשות את זה? כל עוד כוחי במותני, כל עוד נשמתי בקרבי, כל עוד בורא עולם נותן לי את הכוח אמשיך לעבוד. פנסיה? רק אתמול עשיתי את הריצה הלילית שלי תוך כדי ההתבודדות. ממש לא בא בחשבון…
 
מאמרים נוספים בנושא:
לחיות במערה?
וחיו בעושר בלי אושר
כסף  מצחיק
 
מהרגע שהגענו לצומת גבעת שאול, סמוך ליציאה מירושלים, ועד לשער הגיא הוא רק התלונן. הוא קונן על הקיצוצים בקצבאות שכבר לא מקבלים ונזף בפוליטיקאים שמאפשרים להשליך בחורי ישיבה לכלא…
 
"רבי לייזר, איך אתה יכול לשבת כמו דג עם פה מלא במים ולא לומר שום דבר? אין לך דעה בנושא? אתה לא מדבר על הדברים האלה? לפעמים, אדם צריך לצאת קצת מהגמרא ולעשות משהו בשביל עם ישראל…"
 
אני ממש לא מעביר את הימים שלי בישיבה ליד אגם פסטורלי ודג דגים…
 
מזל שהשכן שלי לא נהג משאית, כי האדם הזה פשוט לא עוצר באדום. "אתה לא רואה איזה אסון הממשלה הזו מביאה עלינו? הם יהרסו את המדינה! הם הורסים את התורה! הופכים אותנו לעבדים ומנהלים לנו את החיים! הם הדבר הכי גרוע שקרה למדינה הזו! נו?…"
 
ו"נו?" זה האות לאדם השומע לומר משהו.
 
"אתה באמת רוצה לשמוע מה יש לי לומר?" שאלתי.
 
"בודאי, רבי לייזר".
 
העולם מלא בהפתעות…
 
"אני חושב", פתחתי את דברי אליו, "שהממשלה הזאת היא הדבר הכי טוב שקרה לישראל…" והוא כמעט נחנק. כשהתעשת והצליח להכניס אוויר לריאות אמרתי לו שאני מעדיף ללמוד קצת בספר שהבאתי איתי.
 
"לא לא לא, איך בכלל אתה יכול לומר דבר כזה?" הוא שאל בקול.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
חרדים  עובדים
לפני  שמתלוננים
אם כסף היה צומח על העצים
 
"אתה באמת רוצה שאענה לך, או סתם להתווכח? אני בעל תשובה פשוט, למה שלא נמשיך את הנסיעה בנעימות, אתה עם העיתון ואני עם הספר?"
 
"לא, אני רוצה תשובה…"
 
"אז תקשיב לי בדיוק כמה דקות. לצערי, אתה ושכמותך נופלים ומאמינים לכל מה שכתוב. אתה מאמין בפוליטיקה, בעיתונות, ושאם המפלגה שלך תנצח אז יהיה לכם כוח. אתה חושב שפרנסה ורווחים באים מהממשלה. כשהחרדים לא בשלטון אז זה סוף העולם בשבילך. אבל תראה, אני לא מסתכל כך על הממשלה. אני רואה רק את השם יתברך. דבר ראשון שיהודי מאמין צריך לדעת הוא – שהשם עשה, עושה ויעשה את כל המעשים. זה העיקר השני מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם…"
 
"ג'יבריש של בעל תשובה" הייתה התגובה של השכן שלי.
 
"לא, ממש לא" אמרתי והוצאתי את הסידור מהכיס של המעיל שלי, מראה לו את שלושה עשר עיקרי האמונה של הרמב"ם. "אם השם לא רוצה שנצא לפנסיה, אז הכל לטובה. ואם השם מחליט לתת פחות כסף, אז אולי זה אומר שנהיה קצת יותר מחושבים ונדע להעריך את מה שיש לנו. ואל תשכח שהממשלה הזאת איחדה בין כל החוגים במגזר החרדי. מי חלם שמיליון חרדים מכל הזרמים יעמדו באחדות ברחובות ירושלים ויאמרו "שמע ישראל"?"
 
"אבל כל האינטרסים של הממשלה הזו הם רק רעים" אמר.
 
"שכני היקר, כל מה שהשם עושה – לטובה הוא עושה. ולא משנה מי ראש הממשלה, ומי יושב בה. זה לא אמור לשנות לך שום דבר. חוץ מזה, עכשיו זאת תקופת ספירת  העומר בה מתו 24,000 תלמידים של רבי עקיבא מכיוון שלא נהגו כבוד זה בזה. ובגלל שלא קמנו בעצמנו וביקשנו להתאחד, השם גרם לנו לעשות את זה בדרכים המיוחדות שלו, כמו עם הממשלה הזו. משיח ממש כבר בפתח ובורא עולם רוצה לזכות את העם שלו, לתקן ולאחד אותנו, את כולנו – כל עם ישראל".
 
"אתה באמת מאמין במה שאתה אומר, לייזר?"
 
"בהחלט. ואתה בטח מכיר את הסיפור על רבי עקיבא שהלך עם חבריו בירושלים וראה שועל יוצא מקודש הקודש, המקום הכי קדוש בבית המקדש, נכון? החברים שלו בכו אבל רבי עקיבא צחק. למה? כי הוא הבין שאם נבואות החורבן התגשמו, אז עכשיו נבואות הגאולה והבנייה צריכות להתגשם. וגם רבי עקיבא היה בעל תשובה, והוא היה זה שאמר שהשם עושה הכל לטובה! אני מניח שבעלי תשובה כמו רבי עקיבא והרב שלום ארוש הם אלה שמסוגלים ללמד אותנו אמונה והכרת  הטוב. אם תאמין בזה, תהיה מאושר".
 
האוטובוס הגיע לתחנה ליד הבית ואני ירדתי.
 
לכל אחד מאיתנו יש את הזמנים האלה של "השועל של רבי עקיבא" בחייו. דברים שקורים נראים נוראיים וקשים, כאלה שנותנים מלא סיבות טובות רק לדאוג ולכסוס את הציפורניים מפני הבאות. אבל אם הדאגות לא פותרות שום דבר, תלונות עושות את המצב גרוע עוד יותר. כשאנחנו פועלים וחושבים עם האמונה, עם בורא עולם, עם הידיעה שכל מה שהבורא עושה – לטובה הוא עושה, כשאנחנו מאוחדים ואוהבים אז בסוף הכל באמת הופך לדבר הכי טוב שקרה לנו. ואם תחכו עוד קצת, המשיח יוכיח את זה! במהרה בימינו.