מזכירים לך: תבחר בנו!

זהו, השנה לא ניתן לזה לקרות. השנה, אנחנו לא נפחד או נילחץ מהשנה החדשה, או מעצם המחשבה על השאלה – מה הקב"ה מתכנן לנו לשנה הקרובה? בראש השנה הזה נבקש ונתחנן לשנה טובה… לא, בעצם נדרוש שנה טובה ומתוקה, שנה של בריאות ושפע, כל אחד ומה שהוא צריך. ובעיקר, שתהא זו שנת הגאולה בתשע"ה = בשעתה.
 
היא חלפה לה, השנה. היו רגעים בהם טעינו ובחרנו את הדבר הלא נכון, את הנוח במקום את מה שצריך, היו גם הפעמים ההן שלא שלטנו על המילים שיצאו לנו מהפה.  יכולנו להתאמץ יותר? מי יודע, הכל יכול להיות…
 
ואז חודש אלול הופיע. פשוט קבע עובדה. הלב פעם בקצב מוגבר. הגיע הזמן לעשות חשבון נפש. אני מסוג האנשים שלא מסוגלים להיות בצער, בתעניות או סיגופים. כזאת אני. אבל זה לא אומר שאני פתורה מלבדוק את עצמי, לראות איפה אני עומדת והיכן אני אוחזת בין אדם למקום ובין אדם לחברו. לראות מה אני כן יכולה לקבל על עצמי לעתיד.
 
מאמרים נוספים בנושא:
תחילת שנה במחשבה תחילה
לראות או לדעת
יום שכולו רחמים
 
טוב, זה קצת מלחיץ אין מה לומר. אבל כשקראתי את דבריו של הרבי מליובאוויטש על העניין הזה, הרגשתי הקלה.
 
בראש השנה, לפני התקיעות בשופר, אומרים את הפסוק: "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה" (תהלים מ"ז, ה).
 
מה אנחנו בעצם מבקשים בפסוק הזה? למה חשוב לנו לומר אותו דווקא רגע לפני שאנו מעוררים את הנפש, לפני שהנשמה שלנו מטלטלת שוב? כי אנחנו מזכירים לבורא עולם את הבחירה שלו בנו! את "גאון יעקב אשר אהב"!
 
מהי בחירה חופשית? מתי באמת יש בחירה חופשית? רק כששני דברים שווים לגמרי בעיני הבוחר, אז יש בחירה לפי רצונו של הבוחר. פשוט בחירה, בלי סיבות ונימוקים. אם יש סיבה אפילו הקטנה ביותר להעדפת דבר אחר, אז בעצם אין כאן בחירה חופשית באמת. אין שוויון בין השניים.
 
במקרה שלנו, אנחנו מבקשים מבורא עולם שיבחר בנו מכל העמים. הקשר שלנו עם בורא עולם הוא דבר עצום, וזה ברור כשמש. אנחנו הרי מקיימים את מצוותיו, לנו הוא נתן את התורה, בנו הוא בחר מכל העמים. אז בטח אתם שואלים, נו, אז מה יש כאן לבחור? הרי אין שום השוואה בכלל!
 
אז זהו, שזה לא כך. ישנה דרגה גבוהה יותר אצל בורא עולם. ושם, בנקודה זו, מעשים אינם תופסים מקום, אין להם השפעה. בדרגה הזו כביכול עשו יעקב שווים. ובמקום הגבוה הזה, בו המעשים לא תופסים, נוצר כביכול שוויון בין ישראל לעמים. דווקא שם הקב"ה אומר (מלאכי א, פרק ב, ג) "הלוא אח עשיו יעקב" – דווקא שם אנחנו מבקשים שהקב"ה יבחר בנו! במקום שאין שום סיבה והסבר או כל נימוק למה אנחנו עם ישראל ולא אף אומה אחרת. דווקא במקום שהבחירה היא הכי אמיתית אנחנו מבקשים להרגיש את אהבתו של הבורא אלינו.
 
במקום הגבוה הזה שהמעשים בו לא תופסים, הפגמים לא נחשבים, לא משחקים שם תפקיד. לא משנה אם קיימנו מצוות בשלמות, או אם עשינו מעשים בשמחה ומכל הלב, או בגלל שהיינו חייבים ואולי הייתה חסרה בהם כוונת הלב, שלמות או דיוק.
 
זה מקום גבוה מאוד, דרגה גבוהה כל כך עד שמעשי הברואים לא תופסים מקום. שום דבר לא פוגע בבחירה המחודשת של אלוקים. במקום השווה הזה מתגלה אהבה העצומה של אלוקים אלינו, עם ישראל.
 
בראש השנה, ביום הנפלא בו פותח בורא עולם את אוצרותיו בפנינו, כותב עבורנו שנה חדשה ומלאה בכל טוב לכולם! אנו מזכירים לו בצורה הכי חגיגית את הבחירה שלו בנו, שהיא כבר קיימת – "גאון יעקב אשר אהב", את הבחירה בנו כעם שלו. ביום הזה אנו מחדשים את המלכתו של הבורא עלינו, אז אבא יקר שבשמים – אנחנו מזכירים לך, חדש גם אתה את הבחירה בנו להיות לך לעם.
 
ואל תרימו גבה ותשאלו, מה עשינו כל החודש הקודם, קרי אלול? מה כל הדיבורים על חזרה בתשובה, חשבון נפש, רחמים וסליחות, לצבור כמה שיותר זכויות, לאן כל זה הלך, אם הבחירה לא קשורה בדרגה ובמעשים שלנו.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
מה אתם עושים בשבוע האחרון?
מי יחיה ומי ימות?
מי אחראי?
 
אל תדאגו, שום דבר לא נעשה לחינם.
 
הבחירה קיימת ללא קשר למעשינו, אבל כדי לזכות שבחירה זו תהיה גלויה, שנרגיש אותה, שנזכה לחוות אותה ולראות אותה בעיני הבשר ודם שלנו – יש צורך להסיר את המחסומים, את המחיצות שמכסות ומפרידות. והסרה זו היא דרך התשובה על מעשינו מהשנה שחלפה. כלומר, דרך התשובה שאנו עמלים עליה מקרבת אותנו יותר אל הבורא. וככל שנהיה יותר קרובים אליו כך נוכל להרגיש יותר את אהבתו אלינו, אהבה שקיימת ממילא, בבחירה מוחלטת.
 
חשבון הנפש, תיקון המעשים, שיפור המידות, התשובה שאנו עושים – אלה דברים שהם רק לטובתנו. כך אנו מקלפים יותר קליפות ושכבות בדרכנו להתקרב לאבא שבשמים. אנחנו לא עושים לו טובה חלילה, אלא התשובה היא כלי בשבילנו להסיר את כל המחיצות המפרידות בנינו.
 
חז"ל אומרים, שקודם ראש השנה כבר בני ישראל בטוחים בניצחונם בדין, לכן "לובשים לבנים (בגדים לבנים) ומתעטפים לבנים… לפי שיודעים שה' עושה להם ניסים" (ילקוט שמעוני, ואתחנן, ובירושלמי ראש השנה).
 
ראה השנה הוא יום הדין, יום של משפט, אבל הוא גם חג. וכמו בכל חג שאנו שמחים, גם ביום זה זה קורה, כי אנחנו יודעים מראש שהבורא יכתוב לנו טוב ושפע. מעבר לבקשה והתחינה, זה גם יום של המלכת הבורא ואין מלך בלוא עם, ממילא זה גם היום שלנו.
 
ומאיפה הביטחון שלנו? מהנקודה הזו – השם בחר בנו! וזו אהבה נצחית. הבחירה קיימת, אך רק מתחדשת. לכן כדאי לכל אחד לנצל את הימים האחרונים של חודש אלול לקראת השנה החדשה ולהסיר את המסכים, להתקרב כמה שיותר אל המלך. ובעזרת השם, נזכה כולנו לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה ברוחניות ובגשמיות, אמן.
 
 
* * *
טליה לוי (B.A בחינוך) עוסקת בתחום כבר 12 שנה. מדריכת כלות מוסמכת. ניסיון רב בתחום הכתיבה והחריזה, עוסקת במודעות נפשית ורגשית על פי תורת החסידות. נשואה ואמא לארבעה, ב"ה. ליצירת קשר: talyalevi226@gmail.com