סוד הנעילה

דווקא בנעילה, דווקא לקראת סיום,
רגע לפני שהשערים נסגרים, מתגלה
הסוד העצום של השעה הכי חשובה
ביום הקדוש, של תפילת השיא. סוד
הנעילה.
 
 
אחת התפילות היקרות שממש מעוררות את ציבור המתפללים היא דווקא תפילת הנעילה, זו שנאמרת לקראת סיום הצום, מן הסתם כשאנו עייפים, רעבים וצמאים. תפילה שאנו אומרים פעם בשנה ביום כיפור לפני שהשמש שוקעת. רגע השיא של התפילה הוא הפיוט שמחברו לא נודע (הנאמר בקהילות האשכנזיות, בקהילות ספרדיות שרים את "אל נורא עלילה") המתחיל במשפט: "פתח לנו שער בעת נעילת שער, כי פנה יום…"
 
אנחנו מבקשים מבורא עולם שיפתח לנו פתח בשעה האחרונה, מעצימים את התחושה שזוהי כמעט ההזדמנות האחרונה להיכנס בשערים העומדים להינעל בסיומו של יום הכיפורים, ממשיכים להתחנן ולבקש את מה שעוד אפשר.
 
יום כיפור הוא יום מיוחד, יום של מחילה וסליחה, של חזרה בתשובה, של חרטה עמוקה, אבל המחילה הזו שאנו פועלים עליה ביום הקדוש הזה לא מובנת מאליה ביום שאחרי…
 
או שכן?
 
מאמרים נוספים בנושא:
היום אנחנו מתחברים
מתכוננים לשטיפה הגדולה
יום בלי שטן
 
מנשה המלך, כפי שמספרת התורה, ביצע עבירות חמורות מאוד והחטיא את הרבים. הוא הרג את חמיו – ישעיה הנביא הקדוש. ולא רק שעבד עבודה זרה, הוא אף הכניס אותה לבית המקדש בדמות צלם של ארבע פנים. העונש על כך לא איחר לבוא והקב"ה שלח לו ייסורים קשים.
 
רבי יחזקאל הלוי לנדא זיע"א, "הנודע ביהודה", מסביר בפירושו לתלמוד "ציון לנפש חיה", שכאשר מנשה היה בצרה גדולה הוא אמר (אחרי שלא נענה על ידי האלילים להם סגד) "אקרא לאלוקי אבותיי בכל ליבי אולי יעשה לי ככל נפלאותיו שעשה לאבי", אבל המלאכים סגרו את השערים ומנעו מהתפילה של מנשה להגיע לכיסא הכבוד. הם פנו לבורא יתברך שמו ושאלו, 'ריבונו של עולם! האם ייתכן שאדם שהכניס עבודה זרה לבית המקדש יזכה לחזור בתשובה?' אבל מה השם יתברך עושה? הוא פותח פתח מתחת לכסא הכבוד ומקבל את התשובה של מנשה, שומע את התחנונים וההפצרות שלו. רבי הלוי לנדא מסיים ואומר, "כיסא הכבוד שבורא עולם עשה תחתיו פתח הוא כיסא הרחמים, כשבורא עולם רוצה לדון את העולם או האדם על פי ההלכה הוא יושב על כיסא הדין שמתחתיו אין שום פתח".
 
והמסר מדבריו של רבי יחזקאל הלוי לנדא זיע"א עבורנו הוא עצום! 

* לא משנה כמה חמורים היו חטאיו של מנשה, הוא לא נפל לייאוש והמשיך להתפלל וראה במו עיניו את רחמיו של השם יתברך.

* המלאכים, שפועלים על פי מידת הדין, ראו שלתפילתו של מנשה אין שום זכות להישמע, כל שכן להיענות. אבל בורא עולם עוקף אותם, חותר תחת כיסא הכבוד ופותח פתח לתפילתו.

* לכיסא הרחמים יש פתח סודי לאלה שעושים תשובה אמיתית, ואילו לכיסא הדין אין שום פתח כזה.

גם על אביו של מנשה, חזקיהו המלך, הגמרא מראה לנו איך הכלל הזה פעל. המלך חזקיהו היה חולה מאוד. ישעיה הנביא מגיע לבקרו ואומר לו שימיו ספורים. החולי הזה הוא עונש על כך שלא התחתן והוליד ילדים. המלך מורה לנביא להפסיק באומרו, "חרב מונחת על צווארו של אדם – אל יתייאש מן הרחמים, זה מה שלמדתי מאבותיי". הוא מפנה את פניו אל הקיר ומתפלל. לא רק שהוא לא נפטר, אלא אף זוכה לאריכות ימים – 22 שנים נוספות, וגם באישה – בתו של הנביא ישעיה.
 
על פי האמור לעיל, אנחנו יכולים להבין את הטרגדיה של אלישע בן אבויה, המכונה "אחר". אלישע היה תנא עצום עליו נאמר "…כולםעוֹמְדִים וּמַאֲזִינִים לִדְבָרָיו, וְאַחַר כָּךְ בָּאִים כֻּלָּם וְנוֹשְׁקִין אוֹתוֹ עַל רֹאשׁוֹ…" אולם הוא כפר בעיקר והפך לאפיקורס. באחת הפעמים שהלך עם רבי מאיר בעל הנס כשהוא – אלישע, רכוב על סוסו בשבת בשכונתם, הוא פנה לרבי מאיר ואמר:לפי מספר צעדי סוסי אני מבין שעד כאן מותר לך ללכת איתי, מכאן ואילך תחום שבת, חזור. רבי מאיר אמר לו: כה רבה חכמתך ואין אתה לא חוזר בך? השיב לו אלישע, כי שמע מאחורי הפרגוד בת קול האומרת שדלת התשובה פתוחה לכולם חוץ "מאחר".
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
ימים של אהבה
עת  רצון
היום של הקב"ה
 
המהרש"א מסביר (חידושי אגדה, חגיגה ט"ו, א) ש"אחר" היה צריך להתעלם מאותה בת קול. נכון, התשובה שלו לא הייתה קלה, אבל הוא היה חוזר בכל ליבו, מנמיך את עצמו ואת הגאווה שלו והבורא היה מקבל את התשובה שלו, כפי שאומר דוד המלך ע"ה (תהלים צ, ג): "תשב אנוש עד דכא, ותאמר שובו בני אדם".
 
כך הוא הדבר גם בתפילת נעילה. למרות ששערי שמים נסגרים בשעה זו, הקב"ה מקבל את החוטא הכי גרוע בכל זמן, כמובן שהחרטה שלו היא כנה ואמיתית ומכל הלב ולא רק כדי להקל מעל עצמו את ייסוריו.
 
ואם זה לא מספיק, אנחנו לומדים דבר נוסף ונפלא על רחמיו העצומים והאינסופיים של בורא עולם, כפי שאמר רבי יהושע בן לוי (שבת קי"ט, ע"ב) "כל העונה אמן יהא שמיה רבא מברך בכל כוחו, קורעין לו גזר דינו של שבעים שנה"!
 
לא משנה מה עשינו, אין מקום לשום טיפת ייאוש. זה הזמן להתפלל בשמחה עצומה כי בורא עולם בוודאי יקבל את התפילות של עמו, ילדיו האהובים. הוא מחכה לנו בזרועות פתוחות.
 
גמר חתימה טובה, ושנה מתוקה ונפלאה!