אהבה, תרופת הקסם

אומרים שה"טעויות" של הגדולים, כלומר גדולי העולם, אלה שבורא עולם נתן לנו רשות ללמוד מהן, הן הדוגמה הכי טובה ללמוד מוסר פשוט לחיים שלנו ולתקן את מידות הנפש. 
 
ולמה אני מתכוון?
 
ובכן, זה קרה בימים בהם יוסף הצדיק סיפר לאחיו על חלומותיו. התגובה שלהם הייתה שנאה וקנאה, "ויקנאו בו אחיו". בעניין היריבות בין יוסף לאחיו ישנם סודות עמוקים ונשגבים ואין אנו מדברים על קדושי עליון אלה, אך על כל פנים, כפי שציינתי, קיבלנו רשות מהקב"ה ללמוד מה"טעויות" של אנשים ענקים אלה, ובפרט מעניין מכירתו של יוסף שהשפיע על ישראל לדורי דורות, ועלינו – כצאצאי השבטים הקדושים, מוטלת החובה לתן את הפגמים כדי לקרב את הגאולה. שהרי כל סיפורי התורה הקדושה הם הוראות לחיים לכל הדורות בכלל ולכל אדם בפרט!
 
מאמרים נוספים בנושא
מדברים  מאהבה
בכוח  האהבה
התרופה  להכל!

קנאה, תוצאה של שנאה

"ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו". כשהתורה אומרת "ויראו אותו מרחוק" היא לא מתכוונת רק לציין בפנינו את המרחק הפיזי, אלא גם את זה הנפשי-רוחני, כפי שאומר רש"י על הפסוק "נסעו מזה" – הסיעו עצמן מן האחווה. כאשר יש אהבה – אין מרחק! אהבה בגימטרייה זה אחד! הקנאה היא היפך האחווה, והאהבה כפי שאומרים חז"ל ש"בכל אדם מתקנא חוץ מבנו ותלמידו", מכיוון שהבן והתלמיד חביבים ואהובים ביותר, לכן האדם מרגיש שהצלחתם היא הצלחתו. ובאמת, כך צריך להרגיש כלפי כל אדם, לומר בליבנו 'הלוואי שיצליח, הלוואי שיצליחו כל עם ישראל' – ההצלחה של כל יהודי היא ההצלחה שלך! של בורא עולם! כביכול. ויש לזכור, שאהבה לבן ולתמיד היא דבר שבא באופן טבעי, אם היינו זוכים לאהוב כל אחד מעם ישראל באותה עוצמה אדירה – לא היה מקום לשום שנאה! לכן, כאשר האחים ניתקו את עצמם מיוסף התוצאה הייתה קנאה, הם לא יכלו לסבול את המחשבה שיוסף יהיה למלך עליהם.

האהבה, תרופה לקנאה

הקנאה היא ממש מחלה, כמו שכתוב (משלי יד): "רקב עצמות קנאה", היא אחד הדברים שמוציאים את האדם מן העולם. הקנאה פוגעת קודם כל באדם המקנא, ועל פי האמור לעיל, היא נובעת משנאה ומריחוק. לכן התרופה לנגע הנורא הזה היא האהבה. כי כשיש אהבה, היא מכסה על כל הפשעים ועל כל הטעויות וכל שכן שהאוהבים שמחים בהצלחת חבריהם. האוהב רוצה שהאדם האהוב יצליח ויעלה מעלה מעלה. גם אם אדם מצליח את ההצלחה הגדולה ביותר – חאשר קרוביו וחבריו אוהבים אותו הם שמחים בהצלחתו ולא מקנאים בו. אם האחים היו אוהבים את יוסף היו אומרים לעצמם, "אדרבא, שיהיה מלך, שיצליח. אנו שמחים בשמחתו…"
 
הכליה  שלי באהבה
אהבה, זה מה שצריך
 
אהבת ישראל היא דבר שצריך להתחזק בו כל רגע, לאוהב כל יהודי כמו באהבת בן ותלמיד, בבחינת "והלכת בדרכיו", להיות כמו בורא עולם שרואה בכל אחד מאיתנו בן יחיד ואהוב. כל אדם צריך לשאוף לאהוב את עם ישראל, לשמוח בהצלחה של כל אחד בפרט ושל כולם בכלל, כמו שאמר משה רבינו ע"ה ליהושע, אחרי שאלדד ומידד התנבאו במחנה: "המקנא אתה לי?! ומי ייתן כל עם ה' נביאים, כי ייתן ה' את רוחו עליהם!". משה רבינו לא רצה את הנבואה בצורה בלעדית רק לעצמו, אלא ייחל לכך שכל אחד מעם ישראל יזכה להגיע לאמונה ולדבקות בבורא, דבר שמוכיח את האהבה העצומה שהייתה לו, אפילו לפחות בפחותים, דבר שהעניק לו עין טובה ומברכת.

עין טובה

"איני זוכר היטב לעניין מה נידבר העניין" אומר רבי  נתן מברסלב (שיחות  הר"ן, קי"ט) בעניין זה, "אבל זה אני זוכר שבסוף אמר (רבי  נחמן מברסלב): 'כשאוחזים בזה' וכו', והפליג בתנועתו למעלה גדולה מאוד כשאוחזים בזה. דהיינו, כשאוחזים בזה שהוא מרוצה וחפץ ומשתוקק מאוד שחברו יהיה איש כשר וצדיק אף על פי שהוא לא יהיה ח"ו – זהו מעלה גדולה מאוד. גם נזכרתי שאמר אז זה הלשון: שהוא מרוצה – אף על פי שאני איני זוכה ח"ו לעבוד את ה' – על כל פנים, יעבוד ישראל השני את ה' יתברך. זהו דבר גדול מאוד כשאוחזים בזה. כך שמעתי מפיו הקדוש. ולפי דעתי, נדמה לי שזהו דבר פשוט מאוד. כי בוודאי אני רוצה וחפץ מאוד ומשתוקק ומתגעגע מאוד שיהיו כל ישראל כשרים וצדיקים אמיתיים, אפילו אם לא אזכה אני לזה, על כל פנים, יהיה חברי בני גילי וכל ישראל צדיקים נוראים אמיתיים.כי זה עיקר האהבה והרחמנות – שצריכים לרחם אחד על חברו ועל כל ישראל שיזכה לתכלית האמיתי להיות כרצונו הטוב באמת, שזהו עיקר טובתן של ישראל. וכמבואר בהתורה 'כי מרחמם ינהגם וכו' (בסימן ז, ליקוטי תפילות) עין שם.
 
"אבל ידעתי שיש בני אדם שכשהם נופלים ח"ו מעבודת ה', מכל שכן וכל שכן אותן שנכשלים באיזה תאווה רעה או בעבירה ח"ו, הם שונאים ומתגרים במי שעוסק בעבודת ה' ורוצים להפילו ח"ו, ומחלישים את דעתו מאוד ומבזים אותו בכמה לשונות, וגם אומרים לו שגם הוא ייפול כמו שנפל הוא רח"ל, כמו שראיתי כמה מהחסידים של עכשיו, שלפני כמה שנים התחילו קצת בעבודת ה' ואחר כך נפלו למה שנפלו, כל אחד לפי נפילתו רח"ל. ואחר כך, כשראו בני הנעורים הרכים בשנים כשהתעוררו בעבודת ה' והתחילו להתפלל בהתלהבות בלב שלם ולהתמיד בלימודו וכו', כאשר מצוי עכשיו כמה בני הנעורים הכשרים המשתוקקים מאוד מאוד לה' יתברך ומתחילים להתפלל בכל לב בכוונה גדולה וכו', וכשרואים אלו החסידים הנפולים אותם הם שוחקים מאוד מהם ומבזים אותם ומחלישים את דעתם מאוד מאוד, ואומרים להם שאין ממש בעבודתם וכו' – כל זה מחמת קנאה, מחמת שהם נפלו, הם רוצים ח"ו שגם השאר יהיו כמותם רח"ל. ובאמת צריך שיהיה בהיפך כנזכר לעיל".
 
עוד משהו לדרך
זאת לא סתם קנאה
הקנאה מוציאה את האדם מן העולם
 
למה אתה מקנא? אתה חושב שהצלחה של חברך תבוא על חשבונך? אדרבא, ככל שתהיה יותר הצלחה בעולם, כולם ירוויחו ויצליחו יותר. מה אכפת לך שמישהו אחר מצליח – ברוחניות ובגשמיות? מה מפריע לך שאנשים רוצים להתקדם בצמיחה הרוחנית שלהם, בעבודת השם, ברצון לדבוק בבורא עולם? הרי האור הוא הדוחה את החושך. יותר אור רוחני פחות חושך, תשמח בזה שיש אנשים שעושים את זה. הרי כך אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, כה) שכל מי שעולה – מעלה איתו את כל העולם! וכשכולם עובדים את הבורא, יש לו מזה נחת רוח עצומה. רוצה לעשות נחת רוח לבורא עולם? מה אכפת לך אם זה בא דרכך או דרך חברך? אם אתה מקנא בחברך, זה אומר שיש לך עין רעה על בורא עולם בעצמו! מה, אתה רוצה למנוע תענוג מהקב"ה?!? אז מה זה מעיד עליך? שהמצוות שאתה עושה הן לא לכבוד הבורא, אלא לכבוד עצמך, להרגיש ש"אתה" עובד את השם.
 
אה, אבל אתה אומר שיש לך עין טובה, נכון? עין טובה זה לרצות בהצלחת השני – בכל תחום בחייו! עין טובה זה נחת רוח לבורא עולם. ומי מרוויח מזה? אתה, קודם כל. למה? כי יש לך עין טובה שהיא השורש לכל הברכות ולכל ההשפעות, וכאשר אדם גורם לירידת שפע לעולם הוא הראשון שמתברך, בבחינת "כל המתפלל על חברו נענה תחילה"! 

קנאה, היא חוסר אמונה

לפני כללי האמונה, הקנאה היא הדבר הכי מיותר שיש, כי מה לקנא בשני? הרי הכל בידי הבורא ואת הכל הוא עושה. כאשר אדם מקנא הוא מראה שהוא לא מרוצה מההשגחה הפרטית והמדויקת והמופלאה של בורא עולם על כל בריה ובריה בעולם. כי מה כבר קרה? יוסף הצדיק חלם שהוא יהיה מלך. אם יש לך אמונה בבורא אז מה אתה חוקר ושואל, מקנא ושונא? זה בידיים של יוסף הצדיק? הרי הקב"ה הוא מי שממליך את המלכים ולו המלוכה ואין מלכות נוגעת בחברתה. אז ממה נפשך? אם הקב"ה רוצה שיוסף, או כל החבר הכי טוב שלך, יהיה מלך – אתה יכול למנוע את זה?! אם זה לא היה רצון השם שום חלום לא היה עוזר או מתגשם, ממילא אין במה לקנא.
 
קנאה היא גאווה גדולה ואיומה שהאדם, למעשה, חולק על ההשגחה הפרטית של בורא עולם. הוא, בקנאתו וגאוותו, רוצה לנהל את העולם כמו שהוא חושב. מה אתה מתערב בהשגחה? יש לעולם מנהיג ואם הקב"ה מנהיג את העולם כך, תקבל את זה ותהיה שמח ומרוצה. זו הסיבה שרש"י אומר על המילים "ועתה לכו ונהרגה ונשליכוהו באחד הבורות ואמרנו חיה רעה אכלתהו, ונראה מה יהיו חלומותיו" – המילים "ונראה מה יהיו חלומותיו" הן לא מדברי האחים אלא מדברי רוח הקודש, שאומרת לאחרים "נראה דבר מי יקום – שלכם או שלי". אתם חושבים שאתם יכולים לנהל את העולם?!? אם אני קובע שיוסף יהיה מלך, לא חסרות לי דרכים לעשות את זה, ואף אחד לא יכול למנוע את זה ממני, ולכם לא יעזור כלום! כן, אם הקב"ה רוצה שחברך, שכנך, או כל מי שלא יהיה, יצליח במה שאתה לא יכול – לא תצליח להפריע לו! לא יעזור לך, כי הבורא הוא זה שנותן לו את היכולת והכוח להצליח. לא יעזור לך כלום, שום תחבולות, טריקים או כל פעולה שבאה מהמקום הכי נורא בך – שנאה וקנאה. למה "לקחת את החוק לידיים?" למה לזרוק את יוסף לבור? למה לשים לחברך רגל בקידום שהוא צריך לקבל? זה חוסר אמונה משווע וכפירה בהשגחה הפרטית.
 
אולי גם זה יעניין אתכם:
עיניים  מאירות
הכל מתחיל בעיניים
איך בונים סיפור אהבה?

אז מה התכלית?

אם יוסף צריך להיות מלך, אם החבר שלך צריך להיות המנהל שלך בעבודה, מה אכפת לך? מה יש בזה? שיהיה. חסר לך מה לעשות בחיים? וחוץ מזה, להיות מלך זו הצלחה? האם זו התכלית? אדם שמבין שכל התכלית שלו היא רק להתקרב לבורא עולם, להכיר אותו ולדבוק בו, מה מעניין אותו מי יהיה מלך ומי יקבל קידום. מלך או בוס לא יפריעו לך למלא את התפקיד שלך, אלא אם כן אתה צר עין ומנסה לחבל במה שלא שלך. אתה יכול להיות איש מוצלח, איש עסקים מפולפל, רופא בכיר מוכר, תלמיד חכם עצום או אפילו צדיק נסתר – מה זה מעניין אותך מי יהיה המלך?! לא צריך להיות מלך בשביל זה. רבי שמעון בר יוחאי לא היה מלך ולא מנהיג ושנים רבות בכלל לא ראו אותו. ובכל זאת, כל העולם עמד עליו, עומד ויעמוד עליו, והוא חי וקיים והאור שלו ממשיך להאיר לכל הדורות. ולא רק הוא, אלא ישנם עוד צדיקים רבים שכל העולם עומד עליהם, חלקם בחייהם אפילו לא הכירו אותם.
 
אז מה מפריע לך שיוסף יהיה מלך?!?! חסרים לבורא עולם תפקידים – לי, לך ולכל עם ישראל? כאשר אדם חושב על תכליתו, לא מעניין אותו מה חברו עושה, מה התפקיד של השני. אדרבא, תפקיד זה רק עונש ורק מפריע לאדם למלא את תכליתו ושליחותו בעולם הזה. אדם עם דעת של אמת לא רוצה לקבל על עצמו שום תפקיד בעולם הזה, רק לדבוק בבורא. כל הצדיקים את תפקידו המנהיגות עשו את זה כאשר כפו עליהם הר כגיגית. משה רבינו ע"ה התווכח עם בורא עולם שבעה ימים!!! כדי לא להיות מנהיג. הרבה יותר קל להיות צדיק נסתר. אבל כשבורא עולם מכריח את הצדיקים הם יעשו את רצונו, כמו דוד המלך ע"ה, שלא גבה ליבו ולא רמו עיניו כאשר נמשח למלך. למה? כי תמיד הוא היה מחובר לתפקיד העיקרי שלו – לעבוד את בוראו, לכן לא היה אצלו שום הבדל אם יעבוד אותו כמלך או כרועה צאן.
 
כל אדם צריך לברר לעצמו היטב מהי התכלית שלו, שהיא כמובן לדבוק בבורא עולם. ולזה לא צריך שום תפקיד. וכאשר אדם עסוק בתפקיד האמיתי והיחיד שלו, לא מעניין אותו במה מתעסק חברו. רק בשמים יראו מי מילא את תפקידו ושליחותו כראוי.
 
בשעות אלה, בהן אנו ממתינים ומצפים לגאולה השלמה שתבוא ברחמים גדולים ובניסים ונפלאות, אנו חייבים לעקור מתוכנו את השנאה והקנאה מהשורש. ויהי רצון שנזכה להתחזק באמונה הפשוטה ואהבה ישראל, לדעת את תכליתנו ותפקידנו בעולם ולהתחזק באמונה, שלא יהיה מצידנו שום עיכוב לביאת משיח כפי אומר רבי נחמן (ליקוטי מוהר"ן, עט): "הנה הכלל, שצריך כל אדם לראות שמצידו לא יהיה עיכוב משיחא, דהיינו לעשות תשובה שלמה ולתקן מעשיו". ונשמח בהצלחה של כל יהודי, אמן כן יהי רצון.