תשמעו, זה לא הסוס שרציתי
"זה לא הסוס שרציתי" מספרת אגדת עם רומנית. אבל סוסים כאלה יש לא רק באגדות אלא גם בחיים שלנו, והרבה. ליאור יהודאי פגש אותם.
אגדת עם רומנית מספרת על ילד לבן משפחה ענייה מאוד, שהשתוקק בכל נפשו לסוס נדנדה. אבל קניית סוס-צעצוע שכזה עלתה הרבה כסף והרבה מעבר לאפשרויות הוריו, לכן משאלתו נותרה בגדר חלום רחוק שאולי אי פעם יתממש.
יום אחד אימו חלתה. מצבה החל להידרדר במהירות ותוך זמן קצר היא נפטרה. בהונגריה, מנהג הגויים היה להוביל את הנפטר לבית הקברות בכרכרה רתומה לסוסים שחורים. כשהגיעה הכרכרה אל פתח הבית, פרץ הילד היתום בבכי כאשר ראה את הסוסים. "זה לא הסוס שרציתי!" הוא מירר בכאב, "זה לא הסוס שרציתי!…"
נשמע מוכר, נכון? מי לא מכיר את הסוסים האלה? הם יכולים להיות כל דבר – המשאלות והשאיפות, התקוות והחלומות, הרצונות שלנו, ובעצם, כל מה שאנחנו מייחלים לו. בדמיוננו, אנו רואים בדיוק איך הדברים יהיו, אבל בחיים כמו בחיים, זה בדיוק לא הסוס שרצינו.
מאמרים נוספים בנושא:
אז זהו, ש"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" (משלי יט, כא). אם נתבונן על כל דבר בעיני האמונה, נגלה שקיבלנו בדיוק את מה שאנחנו צריכים, כי "עצת ה' היא תקום". אנחנו מקבלים הכל על פי הרצון וההשגחה המדויקת של השם יתברך עלינו, המלווה אותנו בכל רגע ועת. "כי הצדיק" אומר רבי נחמן מברסלב, "מבקש ומחפש תמיד לגלות הרצונות של השם יתברך, כי יש בכל דבר רצון השם יתברך, הן בכלל הבריאה, דהיינו מה שהשם יתברך רצה לברוא את העולם בכלל, וכן בפרטי הבריאה, בכל דבר ודבר בפרט יש רצון השם יתברך, דהיינו שהשם יתברך רצה שזה הדבר יהיה כך… והצדיק מחפש ומבקש תמיד אחר אלו הרצונות, להשיג ולידע רצון השם יתברך בכל דבר"! (ליקוטי מוהר"ן יז, א).
עיני האמונה והדבקות בצדיק מסייעים לנו להבין שזהו רצון הבורא. לפני שנכעס, נתעצבן ונתמרמר ש"זה לא הסוס שרציתי", אנחנו צריכים להבין שכל אדם מודרך בהשגחה פרטית ומובל בדיוק נפלא אל החפצים, האנשים, המקומות והמצבים השונים בחייו הנחוצים לו לתכליתו ולתיקונו.
וזה מזכיר לי משהו שקרה לי עם הבן שלי.
לא מזמן הלכנו לקנות משחק הרכבה שהוא מאוד רצה. הדרך חזרה הביתה עם המשחק הנחשק הייתה מלווה בשמחה וחיוכים. 'איזה משחק יפה. זה בדיוק מה שרציתי, יש כזה לחברים שלי…'
הגענו הביתה והילד הוציא את שקיות החלקים מתוך האריזה, שפך את תכולתן על הרצפה והחל להרכיב. למשחק הרכבה זה הייתה מצורפת חוברת הסברה להרכבת כל חלק במשחק, כגון מסוק – החלקים המתאימים להרכבתו וכן הלאה, עד להרכבת תחנת כיבוי והצלה גדולה. כל חלק שהרכיב הוא הראה לי בהתפעלות ובשמחה רבה.
עד… שגילה שחסר שם חלק. שימו לב, חלק אחד וקטן! הפך את כל השמחה וההתרגשות על פיה. 'מה זה המשחק הזה?! הוא לא שווה כלום! מה זה שווה לי?…' הוא רטן וכעס. הצעתי לו לאלתר חלק ממשחק אחר ולהמשיך להרכיב, כי את החלק הזה היה ממש קשה למצוא בתוך ערימת החלקים הקטנים שהיו על הרצפה. אבל הוא בשלו, ועכשיו גם עם בכי ודמעות החל להוכיח לי – כשההוכחות 'החותכות' הן חוברת ההסברה והתמונה שעל גבי אריזת המשחק – שזה בלתי אפשרי. הוא החל לטעון ולרטון עד לפסיקה הנחרצת: "החברה הזאת לא יודעת לייצר משחקים! נקודה".
וכך, לנגד עיני המשתאות, מילד קטן הוא הפך לעורך דין ממולח כל הקערה התהפכה על פיה. ופתאום, זה כבר לא הסוס שהוא רצה…
בסופו של דבר, אחרי מסע שכנועים ופיוסים הוא אכן התרצה ואלתר חלק אחר אותו הוא הרכיב במסוק. המשחק הורכב והושלם ו… החלק האבוד פתאום נמצא. הוא פירק את האלתור והרכיב את החלק המקורי. וזהו. עכשיו החברה הזאת בהחלט יודעת לייצר משחקים כמו שצריך, 'זה הסוס שרציתי'…
לפעמים הסוס שעוצר ליד הבית שלנו הוא בכלל לא הסוס שחלמנו עליו. לפעמים, זה בהחלט הסוס והוא שימושי, הכרחי ונחוץ לנו. אך אם קורה משהו שמזיז אותנו משיווי המשקל שלנו, אם משהו לא הולך לנו לרגע, אז "החברה הזאת לא יודעת ליצר סוסים…"
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נתן מברסלב מלמד אותנו ש"או שלא התפללו על הדבר בכלל, או שלא התפללו עליו מספיק". או שלא התפללנו בכלל על הדבר אותו אנו רוצים, או שלא התפללנו עליו מספיק. לכן – או שזה לא הסוס, מכיוון שלא נתנו את דעתנו בהשתדלות הקרובה אלינו ביותר – כלומר התפילה, או שזה הסוס רק שחסר לו איזה חלק למרות שהתפללנו אבל לא מספיק.
מה עושים?
דבר ראשון, אומרים תודה לאבא שבשמים על מה שהוא כן נתן ונותן לנו. כי הכל מאוצר מתנת חינם, אף אחד לא חייב לנו שום דבר.
דבר שני, מתפללים. "וכשמתפלל" אומר רבי נחמן, "קודם הדרוש, צריך להתפלל בתחנונים ויבקש מאת הקב"ה מתנת חינם, ולא יתלה בזכות עצמו, אף על פי שעכשיו נתעורר מטה עוזו של עבודתו, אין זה המטה כדי להתגאות… אבל לפני השם יתברך יעמוד כדל וכרש וידבר תחנונים ולא יתלה בשום זכות… שצריך לדבר תחנונים בשעה שרוצה לומר, היינו קודם הדרוש" (כלומר, התפילה על הדבר אותו רוצה האדם) (ליקוטי מוהר"ן כ, ה).
דבר שלישי, לפני שנצעק בקולי קולות "זה לא הסוס שרציתי!" נבחן את הדבר, נתבונן. אנחנו יכולים לגלות בסופו של דבר שזה אכן מה שרצינו. ומה שלא ציפינו לו הוא בדיוק מה שהיינו צריכים.
בחיים יש אכזבות, אבל לא פעם הדברים אכן מתרחשים כפי שציפינו וקיווינו. מה שמצוי הוא דווקא הבלתי צפוי. לפעמים גם אם הצפוי התממש, הרי ברגע שהתגלתה או התעוררה 'תקלה' כלשהי מיד בעטנו בכל – 'זה לא שווה כלום'. אך פעמים רבות מאוד, אם נסתכל לאחור, נוכל לראות שהרבה מהבלתי צפוי הוא זה שהתקיים ואפילו התגלה כדבר הטוב ביותר. אפשר להמשיל את העניין הזה לקבלת מתנה. זה ברור וחסר כל הגיון אם רק נסתכל על המתנה כשהיא עדיין ארוזה בעטיפה ונתלונן שזאת לא המתנה שרצינו. אנחנו צריכים להסיר את העטיפה, לפתוח את האריזה ולראות. יכול להיות שנגלה שם משהו שאנחנו באמת רוצים. משהו שמאוד נחוץ לנו.
אז כשתראו את הסוס אל תצעקו מיד "זה לא הסוס שרציתם", תהיו בטוחים שקיבלתם את הסוס שמתאים לכם בדיוק נפלא, כמו שרק אבא שבשמים יודע לתת.
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור