תרגיל הסליחה

נפגעתי ממנו. אוי איך שנפגעתי. אמנם הגבתי באיפוק, אבל הלב שלי שותת דם מבפנים. איך הוא מעז? איזה בזיון והלבנת פנים, ועוד אצלי בבית!?! מה השם מנסה להגיד לי?

אז עשיתי חשבון נפש וניסיתי לבדוק האם אני באמת נקייה מאשם, האם אני חפה מאותו פשע בו אני מואשמת? חיטטתי בזיכרוני ועברתי על כל הכרטיסיות שבתיקיית התביעה ולא הצלחתי למצוא ולו הוכחה אחת לאשמתי. המסקנה המתבקשת היא: כנראה שאני נקייה.

הסיטואציה עדיין מהדהדת בראשי ומכאיבה לי. אבל הזמן עובר, שבוע ועוד שבוע, והפצע לא נסגר. מה עושים? לא העזתי לדבר על כך עם אף אחד פן אחטא בלשון הרע, אז עשיתי את הדבר היחיד שיכולתי לעשות – לקיים את העצות של רבי נחמן מברסלב.

מאמרים נוספים בנושא:

האנטומיה של הסליחה

קשה לבקש, קשה לקבל

סליחה, טעיתי

בחנתי את אותו אדם וניסיתי למצוא בו כף זכות. בדקתי האם יש במעשיו ולו מעשה טוב אחד. ואכן, לא היה קשה להיזכר בכמה מעשים טובים ומצוות שאני יודעת שיש לו חלק בהם. ברגע שראיתי בו קצת טוב, מיד הוא זז מאותו מקום בו היה מקוטלג אצלי וכבר לא ראיתי אותו כ"רשע".

חיכיתי ממנו לסימן של חרטה או סליחה, אבל אלה בוששו לבוא. אם הייתי מרגישה ברצון שלו לעשות תשובה, הייתי יכולה להשתמש בזה כדי להעלות אותו למקום שבו עומדים בעלי תשובה, שזה אפילו מעל צדיקים גמורים. או אז, כמובן, הייתי מוחלת בלב שלם וסוגרת את הפרק הזה מאחורי.

באין סימן ובעוד אני מרגישה שעדיין לא תם ונשלם, התבוננתי באישיות ובהיסטוריה של האדם הזה, או לפחות במה שהספקתי להכיר ממנו עד כה. כשעשיתי את זה, הבנתי בדיעבד שאי אפשר היה להימנע מהסיטואציה שקרתה, ובעצם, מעבר לתחושת הפגיעה הקשה שגורמת לי לכעוס עליו, אני יכולה לגייס תחושות אחרות כמו רחמים, אהדה והבנה כלפיו.

עכשיו כבר נרגעתי קצת והבור שבנשמה התחיל להתמלא. עדיין הרגשתי אותו מציק, אבל זה כבר לא העלה לי דמעות בעיניים.

ידעתי כמובן שזה לא קרה סתם. ידעתי שזה מאת השם ושזה בטח קרה לטובה. חשבתי על הביזיונות שנאלצתי לספוג, וידעתי שהצלחתי לעמוד בהם בכבוד ולקבל עוד כמה נקודות זכות בשמים. ידעתי גם ידעתי שהביזיונות ממרקים את חטאיי, ולראשונה שמחתי שזכיתי בהם.

אולי גם זה יעניין אתכם:

הדרך לסליחה

אני רוצה לבקש סליחה

אני יכולה לסלוח

לבטוח ולסלוח

אם אני לא מצליחה לתקן אותו אז אנסה לתקן את עצמי. ההזדמנות לשמור על 'ישמע בזיונו יידום וישתוק' – שזה עיקר התשובה, ההזדמנות לשמור על פי ולשוני ולא לספר לכל מכרינו איזה עוול הוא גרם לי, דבר המקרב את הגאולה, ההזדמנות לעבוד על המידות שלי, לעשות חשבון נפש ולפשפש במעשיי וההזדמנות להיזכר שיש בורא לעולם והוא מנהיג את הכל לטובתי – בכל אלו זכיתי מתוך הסיטואציה הלא פשוטה שהייתי צריכה לעבור.

ולבסוף, בשביל לנקות באופן סופי כל פיסת לכלוך שנותרה בליבי, עשיתי את "תרגיל הסליחה". ישבתי לבדי בחדר על כיסא ופירטתי מול כסא ריק, שבו כביכול הוא ישב, את כל מה שעל ליבי. כשסיימתי להוציא את הכל בלי רסן או סייג, החלפתי מקומות לכסא שמולי וביקשתי בשמו סליחה ממני. הסברתי לי בשמו את כל הסיבות להתנהגות ולפעולות שלו, ושוב התחננתי בשמו לסליחה. חזרתי לכסא שלי ומחלתי לו מכל ליבי.

מיד כשסיימתי את התרגיל, קיבלתי מסרון בטלפון שמזמין אותי למפגש שמתקיים אצלו בבית בעוד ימים מספר.

באותו רגע ידעתי שאפשר לעבור הלאה, הבור כבר ונסגר ותחושת התודה וההודיה מילאה אותי. שמחתי על כל הזכויות שזכיתי בהן וידעתי בוודאות שהכל בהשגחה פרטית והכל לטובה.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com