מכתב התפטרות

לפני כמה שנים שמתי לב, שעם כל יום שעובר מתרבות טרדותיו של בעלי בכל הנוגע לענייני פרנסה. בצר לי ומתוך ההבנה שהקללה "בזיעת אפיל תאכל לחם" (בראשית ג, יט) בה קולל עוד מימי קדם, פועלת גם עלי. לכן, החלטתי לנסות להקל עליו ולקחת על עצמי את ניהול הכספים בבית.

וכמו כל דבר שאני עושה, התייחסתי לתפקיד בכובד ראש ולקחתי את כל האחריות על כתפיי. נכנסתי בכל יום לחשבון הבנק שלנו, חזיתי במו עיניי בהוצאות הבלתי נגמרות ובהכנסות המוגבלות, בדקתי שאין טעויות והייתי בעיקר חסרת אונים מול כל המספרים. השתדלתי למצוא פתרונות לכל אותם מצבים של צוואר הבקבוק, בהם היה צריך עכשיו לשלם שכר דירה או מיסים וכבר גירדנו את תקרת האשראי בחשבון. הלוויתי מפה, לקחתי משם, ומן הון להון הבנתי שאני בלופ שאני לא מסוגלת לצאת ממנו לבד. נמאס לי להלוות, להיחנק, להרגיש שאין תקווה, שזה אף פעם לא יוכל להיות אחרת.

עד שיום אחד שמעתי הרצאה באינטרנט של מאמן לכלכלת המשפחה ושביב של תקווה התעורר בי. עוד באותו ערב דיברתי עם בעלי ושנינו הסכמנו שאנחנו מוכנים לעמול כדי לשנות את ההתנהלות שלנו, ובעיקר, את מעגל הקסמים של המינוס וההלוואות שאנחנו לא מצליחים לשבור. ואכן, נפגשנו עם אותו אדם מנוסה שעזר לנו להגיע לתכנית הבראה מסודרת. הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה שזו תהיה הפעם האחרונה שנדע מינוס בחיינו. זה לא היה קל להפוך את חברבורותינו, כי זה היה כמו ללמוד ללכת מחדש.

ושוב, לקחתי על עצמי את ארגון הסדר החדש בבית, ובמשך שנה שלמה גם עמדנו ברוב היעדים והצלחנו להתנהל עם מה שיש לנו. למדנו המון והצלחנו לשנות חלק מהתפישות המוטעות שהיו לנו, אבל התכנית הזאת הייתה סיזיפית ומרטה את נפשנו בכיוון לא צפוי. דווקא העובדה שאין לנו מספיק בשביל לקנות לילדה סנדלים לקיץ שברה את רוחנו, ואט אט, התחלנו לחרוג מהתקציב עד שבמשך הזמן הוא התמוסס לגמרי.

התעייפתי, אני מודה. התעייפתי מלנסות לנהל, לעמוד בפרץ הבקשות של כולם, ובמורת הרוח של בעלי שכאב לו שאינו יכול להעניק לילדיו את צורכיהם. נכון, מאז לא לקחנו הלוואה, ברוך השם, אבל אנחנו עדיין חייבים לא מעט כספים ועדיין מוציאים יותר ממה שנכנס.

מאמרים נוספים בנושא:

אמרו שהפרנסה היא…

זה הג'וב של אלוקים

מחפש עבודה

אם כסף היה צומח על העצים

אין לי כסף, אין!

קשיים כלכליים והברכה הגדולה

הברכה הגדולה

על החתום: מיסטר כסף

זוגיות בצל משבר כלכלי

אין לי כסף

כשהגרוע מכל קורה

לחם אבירים ופרשת המן

סגולה לפרנסה – פרשת המן

לאחרונה, הרגשתי שהתפקיד הזה גדול עלי ושהגיע הזמן לשחרר את עצמי ממנו. לא מהאחריות שיש לי להוציא במידה, או לבחור לא להוציא במקרים מסוימים ואף כואבים, אלא שהבנתי שאני פשוט לא טובה בזה. ההיפך, אני ממש גרועה בזה. הבנתי גם שהיצר הרע יושב לי חזק על הנקודה הזו וממרר את חיי כמו כאב שיניים שאין בו הפוגה. "הגיע הזמן" אמרתי לבורא עולם "להודות על האמת ולהכיר בפגם שלי – אני לא יודעת, אני לא יכולה. ניסיתי לקחת את זה על עצמי, ניסיתי אפילו להשתנות, אבל אתה רואה כבודך יתברך שאני קטנה ולא ממש מוצלחת. אין לי תקנה. אני לא יכולה לשנות את התוואי, את רצונותיי להעניק לילדיי – אותם רצונות שאתה נטעת בטבע שלי כדי שאוסיף לטפל ואעזור להם לשרוד בעולם. רק שהכל כבר כל כך מבולבל, עד שלפעמים נדמה לי שאם הילד שלי לא יקבל את הצעצוע החדש והמדובר, יגרע ממנו כל עולמו וזה יפגע בסיכויי ההישרדות שלו. עד כדי כך אני מבולבלת. שוב ושוב אני נופלת לאותם בורות ומהמורות. כבר ידוע לכל שאתה הוא זן ומפרנס וקובע מזונותיו של אדם, שיכול להיות מצב של ברכה בפרנסה, או ההיפך, מצב שבו הכסף הולך במוסך או אצל רופא השיניים. אז הנה, אני מגישה לך את התפטרותי. נכשלתי כישלון חרוץ ואין לי למי להוריש את התפקיד הזה חוץ ממך. השם היקר, אני מחזירה לך את התפקיד שלך ומודה שבלעדיך אני לא יכולה. ניסיתי למלוך במקומך – זה לא עבד. אני מבקשת שתתגלה עלי מלכותך, ואני רק אהיה הידיים והרגליים שלך כאן בעולם. זהו, אני סופית סיימתי. עכשיו זה שלך".

מאז, בכל פעם שמכרסמות בי הדאגות, אני מפנה אותם למי שהתפקיד שייך לו – לבורא עולם. בכל פעם שיש לי חששות אני מפנה אותם לבעל התפקיד. בכל פעם שיש לי חרדות, אני מתחננת בפניו שיגאל אותי מהרצון החיצוני לשליטה וביטחון, ושהביטחון יבוא רק ממנו ושאזכור כל הזמן שהשליטה היא רק אצלו.

אבל לא הסתפקתי רק בתפילות. ידעתי שהמצב אצלי קשה במיוחד ושאני "מכורה" לתחושת השליטה הזו. לכן, ממצב בו הייתי בודקת בכל יום, ואפילו פעמיים ביום, את החשבונות שלנו, עברתי למצב שאיני פותחת כלל ואין לי מושג מה קורה בחשבון שלנו. הרי גם כשפתחתי הייתי חסרת אונים, אז מה זה בעצם משנה? וגם אם תהיה בעיה, אני בטוחה הבנקאי האישי יידעו אותי עליה. אז למה אני צריכה לסבול כל כך הרבה בדרך?

בהתחלה זה היה קשה מאוד להיגמל, אבל עם הזמן אני מרגישה הקלה ענקית ואפילו נדמה לי שהחיים ממשיכים כרגיל.

אתמול קיבלתי טלפון מהבנק. 'או, הנה זה' חשבתי לעצמי בעוד הפקידה ואני מנהלות סמולטוק, 'עכשיו נראה אותך מתמודדת' המשכתי להרהר, 'עכשיו זה רגע האמת. תנשמי עמוק ואל תתרגשי. השם איתך כל הזמן. זה שלו – לא שלך. אל תשכחי'…

ברקע שמעתי את הפקידה מציעה לי לעשות תכנית חיסכון בתנאים מועדפים, ואני? אני צחקתי בליבי צחוק גדול.

* * *

שרון רוטר, רעיה, אמא, זמרת, כותבת ואוהבת לשאול שאלות ולקבל גם תשובות. נמצאת בתהליך של חזרה בתשובה כשבע שנים באופן מעשי, אך כבר יותר מעשור מעוניינת להתחבר ולחקור את שורשיה היהודים. את התפנית החדה שפתחה לה את הלב ואת האמונה בבורא עולם היא זוקפת לזכותו של רבי נחמן מברסלב ומשנתו. אתם מוזמנים לכתוב לשרון רוטר בכתובת: sharonroter@gmail.com