חיים של ילד: הילד שלך או שלהם?
הרגע בו אנו מבינים שהילדים שלנו חיים בעולם לא פשוט עושה את ההבדל,ועוזר לנו לעשות על השאלה: הילד שלך או שלהם? דוד פרלו בודק מי מגדל את מי?
הילדים בימינו חיים בעולם לא פשוט בכלל, במילים עדינות. לא מעט ילדים טובים נופלים מהדרך בהינף קליל. מה הסיבה לכך? למה זה קורה להם? האם זה לא מצער אתכם כשאתם רואים ילד טוב שפתאום מתנהג בצורה כל כך שונה בגלל החברים שלו?
משיחות עם הורים רבים גיליתי משהו מעניין: הקשר ביניהם היה מקסים ומרתק, עד לנקודה מסוימת. ואז, זה קרה כמו רעם ביום בהיר, הקשר התקרר ונוצר ריחוק. הסיבה הראשונה היא, שילדים רבים 'מתקררים' בגיל מסוים כלפי ההורים שלהם, לרוב בגיל הטיפש-עשרה, אז כביכול 'החברים מגדלים אותם' – כלומר, הם מקבלים יותר מהחברים מאשר מההורים, יותר בקשר איתם וכמובן גם יותר מבלים איתם. או – כשההורים עצמם מתנהגים כמו החברים, אלא שבמקום כלשהו מאבדים את זה ולא רק שהם לא הכי מצליחים אלא גם מנסים בכל דרך 'להיות בראש שלהם', מה שגורם להפגנת ריחוק.
ילדים מאוד מתבלבלים לגבי מי שהם אם נוסיף לזה את העובדה שהם גדלים בבית שהקשר בו רופף או קר. זו הסיבה שהם 'יעזבו' את ההורים שלהם, המטפלים הבלעדיים, לטובת החברים.
אז נכון, חברים הם דבר נפלא כשילד מודע היטב לזהות הייחודית שלו ולא מתנהג או רוצה להיות משהו אחר, כלומר לרצות אחרים. הם גם מועילים כשהקשר הטוב וההדוק הוא קודם כל עם ההורים ולא עם החברים.
החיים של היום דורשים ממשפחות רבות ששני ההורים יעבדו מחוץ לבית. אבל מה קורה לילדים? הם צריכים פעילות של אחר הצהריים, ובלא מעט מקרים למשך שעות, מה שמוסיף על יום הלימודים וגם מכביד. זה דבר שמעצב את תבנית התפקיד הראשי והעיקרי של קשר בין ההורה לילד, ובין ילד לילד. ולא רק, אלא גם מכריע בנוגע לכוח ההשפעה וההתערבות של ההורה בחייו של הילד.
נראה כי הדור הזה מגדל את עצמו. אני גם אומר את זה מנקודת מבט של מורה שנמצא עם תלמידים רוב היום כבר מספר שנים טובות. הבריונות גם היא גדלה ומרימה את ראשה, הרבה יותר ממה שהייתה בשנים עברו. נזקים פיזיים, רגשיים ורוחניים הם מציאות של מיליוני ילדים. זה לא מצב מוכר משנים עברו. ילדים גדלים על ידי ילדים. הבוגר המטפל הוחלף בחברים. וכשזה קורה, הילד כבר לא מרגיש את קרבת ההורים ולכן גם לא מעריך אותה.
זה נשמע נושא של אמונה, נכון?
העובדה הכואבת היא שאם ניתן לעצמנו – ההורים, שיהיה לנו תחליף, נצטרף נס כדי להחזיר את הילדים לדרך הנכונה. ואנחנו לא סומכים על ניסים, אלא מתכוננים להצלחה.
מאמרים נוספים בנושא:
הנוסחה המוצלחת: תנו את מה שיש!
כבר מהיום הראשון שלנו כהורים, אנחנו צריכים לתחזק גישה חיובית כלפי מצבים בהם לא תמיד נצליח להגשים את מה שרצינו מעצמנו. לפחות עד שלב מסוים שבו הילדים יהיו מספיק עצמאים, גדולים ואחראים. למה? כי ילדים צריכים להיות בעדיפות הראשונה שלנו. ילד לומד ממעשים, לא ממילים! ואם הם רואים שהם חשובים לנו, שאנחנו מעניקים להם ומשקיעים בהם לא רק זמן לדיבורים אל גם זמן של מעשים איכותיים ביחד, זה עושה להם הרבה מאוד, כל שכן לקשר בין ההורה והילד.
כאן הרגע לשאול עצמכם כמה שאלות חשובות: כמה זמן אתם מבלים עם הילדים? איזה זמן זה? כמה זמן הם ישנים? כמה זמן הם בבית הספר? מי משפיע עליהם בבית הספר? כמה דקות אתם מעניקים להם כזמן השפעה ואיכות? אילו פעולות תעשו על מנת לחזק את הקשר עם הילדים בסוף השבוע?
ילד לא זקוק למשחקים וצעצועים, הוא צריך אבא ואמא שיהיו איתו, שיעניקו לו זמן איכות ואהבה, וזה לא משהו שהוא יכול לקבל מחברים. ההורים צריכים לחשוב בדרכם היצירתית איך לייפות את הקשר כבר מהשנים הראשונות. ללכת בעקבות האינטואיציות שלכם ולזכור – שאם הקשר הוא טוב ובריא, כך גם יהיה הקשר הרוחני שלהם עם בורא עולם, אבא שבשמים.
השקיעו בילדים והיו ההשפעה האוהבת והדומיננטית בחייהם. חברים הם בהחלט דבר נפלא, אבל הם לא תחליף של ההורים. לחוסר אחריות הורית יש השלכות גדולות מאוד על חיי הילד, ואפילו של ההורים עצמם.
ואל תשכחו, הילדים הם המסורת הגדולה והנפלאה שאנו בונים בעולם הזה ובבא.
הרב שלום ארוש אומר, שאחרי ה-120 של האדם ההשקעות שלו בתורה ושאר העניינים הרוחניים הם אכן חשובים אבל לא כמו הילדים שלו. אני ממליץ לכם בחום לקרוא את ספרו של הרב – חינוך באהבה, שבעזרתו אפשר לקבל ארגז כלים אדיר להורות מושלמת ולקשר נפלא עם הילדים.
חיים של ילד, זה בידיים שלנו!
כתבו לנו מה דעתכם!
תודה על תגובתך!
התגובה תתפרסם לאחר אישור