היום הכי טוב בעולם!

לא מזמן הייתה לי שיחה קלה עם מאמנת חיים ועסקית, כשיחת הכנה לפני שאני נכנסת לסדנת קשרי אימון איתה. באופן עקרוני, היא רצתה לדעת מבחינה הגיונית, על מה ולמה אני רוצה את האימון?

אני כהרגלי מיד נסחפתי עם התיאור הטיפוסי של חיי, ואם קראתם את כאן באתר ברסלב ישראל, אתם בוודאי יודעים על מה אני מדברת. אבל בתמציתיות – סגנון החיים שלי מאוד אקטיבי. אבל לא כזה של "אני הולכת כל יום לחדר כושר ואוכלת אוכל בריא". לא משהו מהסוג הזה בכלל. אלא, ואגב אציין לעצמי שאני חייבת להוסיף את הדברים האלה לשגרה שלי, כשאני אומרת "אקטיבי" אני מתכוונת ל"אני יורה כמה כדורים באוויר כדי להעסיק את עצמי". והאמת, אני אוהבת שדברים מתנהלים ככה.

אמרתי תודה על השאלות שכוונו לסגנון החיים שלי, על הפרויקטים שעל הפרק, ועל פעילויות ואחריות לא מעטה שנמצאות על כפתיי.

"למה את עושה את זה?" היא שאלה פתאום.

בום! זה מה שהייתי מצפה מהמאמנת. את ה"בואי ניכנס לעובי הקורה ונבין למה" – סוג כזה של גישה. הזדמנות נפלאה עבורי להיזכר באמת למה.

היום, ה"למה?" שלי הוא על לחיות עם מטרה ולנצל את רוב הזמן שהקב"ה נותן לי. אבל הרשו לי לומר לכם, למרות שחשבתי שאני "אדם עסוק" ה"למה?" שלי לא תמיד היה מכוון על לחיות עם מטרה.

החיים שלי, עד לא מזמן, היו כמו נהר – לא מתפשרים, מלאים בזרמים מהירים והרבה מאוד מים לבנים, כלומר קצף, מסתובבים ומתערבלים, יוצרים מסלול דרך העולם הזה. ה"למה?" שלי היה להשיג, להצליח. חייתי עם המחשבה שאני שבעת רצון. שאני מלאה. חייתי עם המחשבה שאני כאילו אני מלאה.

ואז הקב"ה הכניס אל תוך חיי את הרב שלום ארוש, הרב אליעזר רפאל ברוידא ואת רבי נחמן מברסלב. ובהמשך, את האמונה וההבנה שאני לא באמת מגשימה ומממשת את עצמי.

מאמרים נוספים בנושא:

הכובע של מירי

חלון יפה

לאמץ את ג'וי

לבן ומבריק

האיש עם הכובע הסגול

מי אתה, באמת?

לשחרר

לעשות מהלימון לימונדה

מתנות קטנות

בוקר לא רע, אחרי הכל

אה, גם את המקום השליו והרגוע של האמונה, זה שאתה מבין ומפנים שהכל מהשם, שהכל לטובה ושלכל דבר יש מטרה.

זה האות למוסיקה שקטה ונעימה, לציוץ הציפורים, לנהר הרגוע שלי שסוף סוף מתיישר קצת ואני יכולה להרים את הראש מעל פני המים. אני מפסיקה פרויקטים חסרי משמעות שאחזתי בהם סתם, מתעדכנת, קוראת ולומדת, שוקלת את צעדיי ואת חיי. רגשות עובדו, קשרים נוצרו, וצמיחה רוחנית וקשר עם הקב"ה שחסמתי עם זרם חיי הגועש, סוף סוף, קיבלו מקום וזמן להתפתח.

נהניתי מהמצב הרגוע והנעים של נהר חיי בערך שמונה שנים. אבל לא מזמן, שמתי לב שיש שינוי במים ולא ידעתי מה זה אומר. כמו נהר שנשפך אל הים הגדול, דברים החלו להתפתח. אחריות חדשה דפקה על דלת חיי. פחדתי מזה, למרות כל הלימוד והצמיחה הרוחנית והתפילות שהעמסתי במחסן הרוחני שלי בשמונה השנים האחרונות, חשבתי שאולי אני שוב מחליקה לחיים הסוערים מלאי הזרמים…

ואז, כמו שתמיד הקב"ה המקסים עושה, הוא שלח לי את המסר דרך הבן שלי.

אתם מבינים, הבן שלי הוא רק ילד בן 5! אבל – וזה אחד מתוך השיעורים הרבים שקיבלתי – הוא חי כל יום עם שאיפה למטרה, הרבה יותר מאנשים בוגרים כולל אותי. הוא שואף לעזור לאנשים ובעיקר לעזור להם להשיג דברים.

יום אחד, כשהיו לנו לא מעט משימות לסיים והוא התנדב (כמו תמיד המתוק הזה) לעזור לי במה שהוא יכול, הוא הסתכל עלי ואמר, "אמא, זה היום הכי טוב בעולם!". ושלא תיטעו, לא שיחקנו, גם לא שכבנו לנו בטן-גב בחצר, לא הלכנו לשום מקום ולא עשינו שום דבר מיוחד. פשוט, עבדנו. היה לנו יום עמוס מלא במשימות שצריך להשלים, אחת אחרי השנייה.

זה היה "היום הכי טוב שלו בעולם". למה? כי את היום שלו הוא חי עם משמעות ומטרה!

המשפט הזה פתח דלת אדירה להבנה נפלאה עבורי. הגיע הזמן במודע להתחיל לחיות עם מטרה. הגיע הזמן במודע להתחיל לעשות עם הזמן את הדברים הכי טובים שהשם נותן לי. וזה בסדר שהחיים מתמלאים שוב בדברים שמעסיקים אותי, אלא שהפעם האקטיביות באה עם מטרה!

הנהר שלי סוף סוף נפתח אל הים, ועולם חדש עמוס וגדוש בפוטנציאל והזדמנויות לקשר עם השם, לצמיחה רוחנית ולהגיע לאנשים נוספים ולעשות שינוי בעולם הזה התגלה בפניי.

רוצים לדעת מה הסוד? הים הגדול תמיד היה שם נגיש, אני היחידה שהייתה צריכה להשתנות, לשנות את זווית הראיה שלי, את השקפת העולם שלי, את האמונה שהייתי בתוך נהר סוער עם מלא קצף לבן לבד.