היציאה הבאה?

זה מצחיק. למה? כי כשגרתי בישראל התרגלתי שכל דבר היה לידי במרחק נגיעה. מרכז קניות, בתי ספר של הילדים, חדר הכושר ועוד דברים כאלה שמחממים את הלב כשהם באמת קרובים ובעיקר נצרכים לחיים הקלים והטובים.

עכשיו, כשאני גרה בפורט לודרדייל, צפונית למיאמי ("ונציה של אמריקה" בשל תעלות המים הרבות החוצות את האזור) הכל עדיין קרוב, חוץ ממוסדות הלימוד של הילדים, הבית של ההורים שלי, של אחותי, וחוף הים…

אז באותו יום היה לי העונג לצאת למסע של 40 דקות נסיעה עם שני הגדולים שלי לאזור מיאמי ביץ' לצורך פגישה. ואני שוב מזכירה, עם שני הילדים הגדולים שלי שמאוד, אבל מאוד, אוהבים לעשות מכל נמלה קטנה עדר פילים, להתווכח, לצעוק ולריב. הם לא יפספסו אפילו את השטות הכי קטנה ויהפכו את הזירה – אפילו את המושב האחורי ברכב – לשדה קרב של ממש.

יצאנו לדרך, וכמובן, פסטיבל הריבים נפתח בדיוק בזמן. לטובת כולנו התעלמתי. נסענו לכיוון דרום בשעה שהתחבורה מראה סימני עייפות, כלומר פקקים וטורים מעצבנים שמזדחלים לאיטם. חשבתי לעלות על הכביש המהיר אבל מלבד העובדה שבעניינים האלה אני קצת מתקמצנת, הייתי בטוחה שבשלב מסוים התנועה תגלה סימני חיים ותתחיל לזוז קדימה.

עברו כמעט עשר דקות וכל מה שעברנו היה רק קילומטר וחצי, בערך. הסבלנות שלי עם שני הגדולים מאחור החלה לשדר איתותים שליליים, אז עליתי על הכביש המהיר כשיכולתי. וכמובן, ברגע שנכנסתי לנתיב המהיר ראיתי שהתנועה בנתיב הקודם נפתחת. שלושים שניות לאחר מכן היה לי צ'אנס לצאת ממנו, וכך עשיתי.

טעות. גדולה.

ברגע שחזרתי לנתיב הרגיל, התנועה שוב נחסמה. לא האמנתי שעשיתי את זה לעצמי. כי מה עלה לי בראש? הזעם החל להתפשט בתוכי כמו שריפה בשדה קוצים, במיוחד למראה הרכבים שחלפו על פני בזה אחר זה, ועוד יותר בגלל שחלק מהנהגים הצביעו עלי וצחקו…

הר געש מבעבע עם לבה רותחת שמאיימת לפרוץ ממנו כל רגע – זה מה שהרגשתי בתוכי. כל כך כעסתי על עצמי. למה ירדתי מהנתיב המהיר? למה לא שילמתי 87 דולר וסוגרת עניין? מה, השפיות שלי לא שווה משהו?!?

מאמרים נוספים בנושא:

טעות היא מפלצת רעבה

שווה טעות: טובים, לא מרירים

לומדים מטעויות

הטעות האופטית של החומר
טעויות של גדולים
אותן טעויות

המאמן האישי שלך
המפגש עם הקואצ'ר הראשון
הנחמן הגדול
WAZEוהמפות של החיים
כל יצור הוא המורה שלי

וזה עוד בלי לדבר על הסיכוי לאחר לפגישה, שעם כל דקה שחלפה הפך מוחשי יותר ויותר.

מלמלתי טרוניות כרימון, רטנתי וזעמתי על עצמי ועל ההחלטה השגויה בעליל שקיבלתי. בכל פעם שרכב חלף לידי במהירות זה הרגיש כמו עוד צביטה בלב.

התסריט המזעזע הזה נמשך 20 דקות! עד…

מתוחים?

הרכב פשוט זחל על הכביש לכיוון היציאה, כשפתאום הבנתי איזה נס השם עשה לי. אין טעויות, חברים. אין החלטות שגויות. גם לא הגדולות ביותר. היציאה הבאה הייתה בדיוק מה שהייתי צריכה! ולשם בורא עולם הוביל אותי. מהכביש המהיר זה לא היה קורה. האיחור היה בטוח. מהכביש המהיר לא הייתה יציאה לכיוון הזה בכלל. זה פשוט מדהים! ואם זה לא היה קורה… אתם יודעים, הלבה הרותחת הייתה פורצת ממני ושוטפת את כל הנתיב המהיר. חבל, נכון?

איזו עוגמת נפש נחסכה מכולם.

התגובה הראשונית, והמגוחכת, של הזעם והר הגעש עם הלבה מוכרת לכם, נכון? כי כמה פעמים הלקינו את עצמנו בגלל החלטה כביכול שגויה? במיוחד כשההחלטה הטובה יותר הייתה כל כך ברורה? כמה פעמים אמרנו לעצמנו 'אני יודע שהייתי צריך לעשות את זה ככה ולא אחרת!…'

לפעמים, התוצאה ברורה מאוד, כמו בדוגמה שלי.

ולפעמים, היא לא. לא תמיד אנחנו רואים את התמונה הגדולה, אבל זה חשוב מאוד לדעת שיש אחת כזו, והקב"ה הוא שמנווט את הדברים כמו שהוא רוצה שהם יהיו, כמובן לטובתנו הנצחית. אל תשכחו.

אין שום סיבה לרדוף את עצמנו בגלל החלטה שגויה שקיבלנו, תמיד נוכל להרוויח מזה!…

גם אם המצב מתגלה ככואב ולא נעים, תמיד יש משהו חיובי להרוויח ממנו – בין אם זה ללמוד מניסיון כלשהו שאנו חווים, בין אם יש שם צמיחה אישית או כל דבר שיכול להועיל לנו, כי הדברים שאנחנו חווים בחיים הם רק לטובתנו הנצחית!

ואתם יודעים מה עוד? צריך לדעת, לא רק להאמין שההחלטה הלא טובה לא תיקח אותנו רחוק מהיעד הראשוני! לבורא עולם יש סבלנות, כמו לגברת וויז. הוא פשוט יחשב לנו מסלול מחדש עם הקול הסובלני והמתוק שלו ויראה לנו דרך נוספת להגעה ליעד. פנייה לא נכונה? זה בגלל שיש שם משהו שצריך לאסוף לשק הרוחני.

גם אם אתם טועים ולא רואים מה הטעם והעניין במה שאתם עוברים עכשיו, תדעו ותאמינו שזה לא לחינם.

וזה, יקרים שלי, נקרא – אמונה.

זה לא קל, נכון. אנחנו צריך עבודה לא קטנה עם עצמנו בעניין זה על בסיס יומי. אבל אין דרך טובה יותר לחיות את החיים האלה. תחשבו על מה שבא עם זה: שקט נפשי, שחרור מהמתחים ועוד הרבה דברים טובים. אז מה עוד אפשר לבקש בעולם משוגע שכזה?

יש לי טיפ קטן בשבילכם: אם אתם מרגישים שהאמונה שלכם צריכה תמריץ, קראו את ספרו של הרב שלום ארוש – בגן האמונה. זה ישנה את מדד האנרגיות החיוביות שלכם בגוף.