הרבה יותר ממזל

יש כאלה שאומרים, שבחיים צריך
יותר מזל משכל, או מכסף. טעות.
בחיים צריך משהו הרבה יותר גבוה
ממזל, ומכל אמצעי שאנו הופכים
לעיקר במקום הדבר האמיתי.
 
 
יש כאלה שאומרים, שבחיים צריך מזל יותר מכל דבר אחר. יש מי שיאמר יותר משכל, ויש מי שיאמר יותר מכסף, תלוי איך מסתכלים על זה.
 
טעות.
 
בחיים צריך דבר הרבה יותר חזק וגבוה ממזל. ואיך אנחנו יודעים את זה? ראשית, התורה, במעשה חטא העגל, מסבירה לנו את הטעות האיומה שרודפת אותנו עד עצם היום הזה. וכמו שאמרתי לכם פעמים רבות: התורה היא לא עוד 'ספר היסטוריה', חלילה. התורה היא עכשווית – מאז ועד היום ולנצח נצחים. כל יום אנו מקבלים ממנה עדכונים חדשים שיעזרו לנו לשדרג את אורחות חיינו.
 
דבר שני, הדברים שכותב רבי נחמן מברסלב על עניין זה בספרו ליקוטי מוהר"ן (תורה ס"ב):
 
"כִּי עִקַּר טָעוּתָם שֶׁל הָרְחוֹקִים מֵאֱמוּנַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, מֵחֲמַת שֶׁעִקַּר יְדִיעַת אֱלֹקוּתוֹ אֵינוֹ אֶלָּא מִגָּלוּי עַל הַסָּתוּם. וּמֵחֲמַת שֶׁרוֹאִים מִגָּלוּי, שֶׁהַנְהָגַת הָעוֹלָם הוּא עַל יְדֵי מַעֲרֶכֶת הַמַּזָּלוֹת, נָפְלוּ בְּטָעֻיּוֹת, כָּל אֶחָד לְפִי טָעוּתוֹ. וְיֵשׁ חוֹשְׁבִים שֶׁהַכֹּל עַל פִּי הַטֶּבַע, עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג. וְיֵשׁ חוֹשְׁבִים שֶׁצָּרִיךְ לַעֲבֹד אֶת הָאֶמְצָעִי, כְּמוֹ שֶׁטָּעוּ בָּעֵגֶל, שֶׁרָצוּ לַעֲשֹוֹת אֶת הָעֵגֶל אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁאָמְרוּ: "אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ" (שְׁמוֹת ל"ב), בְּחִינַת אֶמְצָעִי…"
 
לעשות 'אמצעי', כמו שכותב רבי נחמן מברסלב, בינך לבין בורא עולם זה בחינה של 'עגל'. כאשר אדם עובד דבר אחר זולת הבורא, אפילו אם אומר שהוא יודע שיש בורא לעולם יתברך מעליו, זהו פגם נורא של עבודה זרה. זו נקוד שרבי נחמן מברסלב מחדד מאוד ומבאר כיצד הדברים האלה שייכים למעשה לכל אחד ואחד, אפילו כשהוא לא ממש עובד עבודה זרה בפועל, וזו לשונו:
 
"וּבְטָעֻיּוֹת כָּזֶה, רַבִּים נִכְשָׁלִים. וְעוֹשִֹים אֶת הַסִּבּוֹת אֶמְצָעִי, בֵּינָם לְבֵין הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל מַאֲמִינִים גַּם כֵּן בְּאֶמְצָעִי, וְאוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לְסִבּוֹת. הַיְנוּ שֶׁמַּאֲמִינִים לְמָשָׁל בְּהַסִּבָּה שֶׁל פַּרְנָסָה, שֶׁהוּא הַמַּשָֹּא וּמַתָּן, וְאוֹמְרִים שֶׁהַסִּבָּה שֶׁל מַשָֹּא וּמַתָּן עִקָּר. כְּאִלּוּ חַס וְשָׁלוֹם, בְּלֹא הַסִּבָּה שֶׁל מַשָֹּא וּמַתָּן, אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִתֵּן לָהֶם פַּרְנָסָה. וּבְהַסִּבָּה שֶׁל הָרְפוּאָה, שֶׁהוּא סַמִּים, עוֹשִֹים מֵהֶם עִקָּר, כְּאִלּוּ, חַס וְשָׁלוֹם, בְּלִי הַסַּמִּים, אֵין יְכֹלֶת בְּיַד הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְרַפֵּא. וְאֵין הַדָּבָר כֵּן, כִּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סִבַּת כָּל הַסִּבּוֹת וְעִלַּת כָּל הָעִלּוֹת, וְאֵין צָרִיךְ לְשׁוּם סִבָּה. וְעִסְקֵנוּ בְּאֵלּוּ הַסִּבּוֹת, צָרִיךְ לְהַאֲמִין בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לְבַד, וְלֹא לַעֲשֹוֹת מֵהַסִּבּוֹת עִקָּר…"
 
הפגם, אם כן, נוגע בעניין של עבודה זרה בדקות. כי למה אדם לא מאמין שיש ביכולתו של הבורא לרפא או לפרנס אותו בלי שום סיבה, פרט להשתדלות היחידה של התפילה? העובדה שאדם רואה 'אמצעי' בינו לבין בורא עולם היא הגורמת לאדם את כל הטרדות והטרחות הכי נוראיות.
 
לא מזמן הגיע אלי אדם שסיפר לי על חייו הקשים והבלתי נסבלים, כדבריו. הוא עובד שעות רבות מאוד, מהבוקר ועד הלילה, אין לו זמן לשום דבר, אפילו לא להתבודדות, ברור ששלום בית זה ממנו והלאה, הקשר שלו עם הילדים לא מי יודע מה. ציינתי בפניו שהוא חייב להפחית את שעות העבודה כדי להשקיע ברוחניות שלו ובבני ביתו, אבל הוא הסתכל עלי בתמיהה ושאל: "ופרנסה מניין?"….
 
הסברתי שעליו להקדיש זמן לתפילה האישית, ובתפילה זו להתפלל על הפרנסה ולהתחזק באמונה ובביטחון. וכאשר נפגשנו אחרי תקופה קצרה, הוא סיפר לי על ניסים ונפלאות שקורים בביתו. ראשית, יש לו שלום בית וקשר טוב עם הילדים. דבר נוסף וחשוב מאוד, הוא משקיע ברוחניות שלו, דבר שלישי, ואולי הכי חשוב – הוא אדם שמח.
 
כך הוא הדבר בכל תחום ותחום בחיינו. כן, גם ברפואה. אני שומע סיפורים מאנשים שמשקיעים ומוציאים כספים רבים על עסקי רפואות, אך במקום להתחזק באמונה, להאמין שבורא עולם יכול לרפא אותם בלי שום סיבה, לשלוח לכם את הרפואה כמו שהוא מבטיח לנו – בלחם ומים, אם רק היו מתפללים יותר ברור שהיו משתדלים ומוטרדים פחות.
 
ולמה זה קורה? מכיוון שלאנשים חסרה אמונה פשוטה שבורא עולם יכול לעזור להם בכל דבר שירצו, בדיוק כמו שרבי נחמן מברסלב כותב (שם, תורה י"ד) על הפסוק (תהלים קמ"ה): "טוֹב ה' לַכֹּל וְרַחֲמָיו עַל כָּל מַעֲשָֹיו" וְכוּ'. "טוֹב ה' לַכֹּל" – זֶה בְּחִינַת תְּפִלָּה, שֶׁמַּאֲמִין בַּה', שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב לַכֹּל הֵן לִרְפוּאָה, הֵן לְפַרְנָסָה, הֵן לְכָל הַדְּבָרִים. כְּשֶׁמַּאֲמִין כָּךְ, בְּוַדַּאי יִהְיֶה עִקַּר הִשְׁתַּדְּלוּתוֹ בָּתַר קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר תַּחְבּוּלוֹת רַבּוֹת".
 
זו הסיבה שאנשים טרודים וחסרי אמונה, לכן לא זוכים להתקרב לבורא עולם, ליהדות שלהם, שהיא עיקר השמחה והאושר של האדם בחיים, וחבל.
 
כי ישנו כלל האומר: בדרך שאדם רוצה ללכת – מוליכים אותו! וזה נוגע מאוד לנקודת האמונה של האדם. כפי מידת האמונה שלו, כך מנהיגים אותו משמים. אתה מאמין שבורא עולם יכול לפרנס אותך? לרפא אותך? בלי שום סיבה? זה מה שיהיה. ההשתדלות שלך בעניין תהיה מעטה. אם תאמין שאתה צריך לעבוד מצאת החמה ועד צאת נשמתך – זה מה שיהיה.
 
מהאמונה עושים עסק!
 
כדי לזכות לאמונה שלמה צריך לעשות ממנה עסק גדול, כמו שרבי נחמן אומר: "אצל העולם אמונה זה דבר קטן, ואצלי זה דבר גדול!", לכן יש להרבות בלימוד בכל הקשור לאמונה . למשל, בתורה הנ"ל כותב רבי נחמן שלהשלים את האמונה זה על ידי קירוב רחוקים, על יד שמדבר עם בני אדם ומקרב לאמונה אז נשלמת אמונתו וכו'. אם כן, כדי להצליח בזה יש ללמוד בספרי אמונה, להתפלל עליה, לשמור על הקדושה האישית וכן הלאה.
 
שבוע שעבר חגגנו את אחד החגים הגבוהים והמיוחדים ביותר שיש לנו בלוח השנה היהודי – חג פורים, בו קיבלנו בקריאת המגילה את אור האמונה השלמה, אותה אמונה בה עוסק מאמר זה. אחרי הכל, מי מאיתנו לא שואל – על מה כל הרעש הגדול הזה של פורים? לכאורה, לא היה פה נס גדול, לא היה שם שום שינוי טבע, לא קרעו את הים ולא הכו את הפרסים בעשר מכות. על מה המהומה?
 
זאת שאלה שהרבה אנשים שואלים. האותות והמופתים שנעשים בעקבות שינוי הטבע אומנם מביאים את האדם להאמין שהבורא שולט בטבע, שהשם הוא כל יכול, אבל האמונה הזו נשארת רחוקה מחייו האישיים. כאשר הוא חוזר לשגרה, האמונה נשכחת ממנו. אולם בסיפור המגילה רואים איך בורא עולם מסובב סיבות ושולט על כל המאורעות ועל ליבם של בני האדם, והופך את כל המציאות על פיה בדרך המלובשת בטבע. וזה נס הרבה יותר מעורר ועצום – לראות את בורא עולם עין בעין בתוך סיבות החיים האישיים והפרטיים שלנו, בבחינת "מבשרי אחזה אלו-ה", שזה מחדיר באדם את האמונה בהשגחה הפרטית שבורא עולם באמת שולט על כל עולמו כפשוטו, ובני אדם לא קובעים כלום, וכל מה שקורה לך על ידי בני אדם – הכל אך ורק בגזירת הבורא ויכול להתהפך ברצונו כהרף עין.
 
עכשיו אתם מבינים למה היהודים באותה תקופה קיבלו וקיימו מחדש את התורה מאהבה? משום שהאותות והמופתים של יציאת מצרים וקבלת התורה לא הכניסו את האמונה בהשגחה הפרטית עמוק ללב, כמו שקרה עם היהודים בתקופה של מרדכי ואסתר. עם ישראל של יציאת מצרים היה רחוק מהאמונה, ואם אתה רחוק מהאמונה אתה רחוק גם מהתורה, אתה לא יכול לקבל אותה מאהבה. אבל בפורים זה קרה, אבל זה לא נגמר שם. זה ממשיך עד היום – מקבלים ומקיימים אותה מתוך אהבה שלמה, שתזכה אותנו לגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן.